אפילפסיה וסתית
אפילפסיה וסתית היא תת-סוג של אפילפסיה שהיא מחלה נוירולוגית כרונית המאופיינת בהתקפים חוזרים ונשנים[1]. אפילפסיה וסתית היא תת-סוג באוכלוסייה זו הכוללת נשים שהגירוי להתקפים שלהם קשור במחזור החודשי שלהן. נשים שיש להן אפילפסיה וסתית רגישות, בדרך כלל לשינויים הורמונליים אנדוגניים. לגירוי התקפים זה יש מתאם סטטיסטי מובהק לרמת אסטרדיול/אסטרוגן וליחס ביניהם[2].
כבר ביוון העתיקה יש מחקר מתועד על נשים עם אפילפסיה והקשר למחזור החודשי[3]. ניתן לראות תבניות אלה בצורה ברורה על ידי מיפוי הווסת לעומת התרחשויות ההתקפים וסוגיהם.
פתופיזיולוגיה
עריכהההבנה שלנו את הורמוני המין העיקריים, אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון השתפרה מאוד במאה האחרונה. הסינתזה של הורמונים אלה מתרחשת במיקומים שונים בגוף, כולל השחלות, בלוטת יותרת הכליה, כבד, שומן תת-עורי ובמוח[4]. נערכים מחקרים רבים המראים שלהורמונים סטרואידיים אלה יש תפקיד חשוב בפתופיזיולוגיה של אפילפסיה. בהגדרה רחבה אסטרוגן בצורותיו השונות נחשב כתומך פרכוסים בעוד שפרוגסטרון נחשב כנוגד פרכוסים
אסטרוגן (אסטרדיול, אסטרון, אסטריול)
עריכהניתן למצוא אסטרוגן בגוף האישה בכמה צורות וכולן משפיעות על נשים שיש להן אפילפסיה וסתית. אסטרון (E1), אסטרדיול (E2) ואסטריול (E3) הם שלושת האסטרוגנים העיקריים בגוף. שלוש צורות אלה משפיעות על הרגישות הנוירונית אבל ידוע מעט מאוד על קשרי הגומלין הבין הורמונליים, הריכוזים היחסיים ועל הפרופורציה של E1/E2/E3 ואיך אלה משפיעים על תכיפות ההתקפים אצל נשים שיש להן אפילפסיה. אצל נשים רגילות בזמן הווסת רמות האסטרדיול נשארות עד היום העשירי למחזור וממשיכות עד הביוץ.
- המקור העיקרי של אסטרון הוא ברקמת שומן (שומן תת-עורי) שם הוא נוצר. אסטרון הוא האסטרוגן העיקרי אחרי גיל המעבר ולהורמון זה יכולה להיות השפעה גדולה בשליטה בהתקפים אם האישה סובלת מעודף משקל או מהשמנת יתר.
- אסטרדיול מיצג את הקולטן הקשיר השופע ביותר בגוף האישה, במיוחד אצל נשים שאינן בהיריון והוא המפעיל היעיל ביותר של תפקוד קולטן האסטרוגן, יותר מאסטרון או אסטריול. אסטרדיול מגדיל בצורה ישירה את קולטני NMDA (N-Methyl-D-aspartic acid) של פעילות הגלוטמט בממברנה של תא העצב. על ידי המכניזם הזה הנוירונים דמויי הפירמידה בהיפוקמפוס - CA1 מעוררים ונוצרת תגובה של יריות חוזרות ונשנות של הנוירונים[5]. הצפיפות הדנדריטית בתאי CA1 דמויי פירמידה בהיפוקמפוס תלויה ברמת האסטרדיול ומראה קשר ישיר של תנודות תקינות בזמן המחזור הווסתי.
- אסטרדיול ידוע כמדכא GABA וכמעורר הצתה ויריות אפילפטיות[6]. אסטרדיול מיוצר בכמות משמעותית רק בהיריון אבל ניתן לסנתז אותו בכמויות קטנות יותר בכבד על ידי הידרוקסילציה של ההורמון אסטרון
פרוגסטרון
עריכההוכח שפרוגסטרון מקטין את מספר קולטני האסטרוגן וכך פועל בניגוד לפעילות האסטרוגן[7]. בניסויים שנערכו הוכח שגם לפרוגסטרון וגם לאלופרגננולון יש אפקט של הגנה עצבית על נוירונים בהיפוקמפוס במודלים של פרכוסים שנגרמו על ידי חומצה קאינית[8]. נמצא שפרוגסטרון טבעי יכול לעכב או למנוע התקפים אצל חלק מהנשים[9].
מיון
עריכההמיון הנכון של אפילפסיה וסתית היה נתון לוויכוח במשך כמה עשרות שנים. חוקרים הגדירו את האפילפסיה הווסתית בהגדרה רחבה בציינם עלייה בשכיחות ההתקפים או בחומרתם בכל שלב של המחזור, עד עלייה פי שישה בשכיחות ההתקפים הממוצעת ליום בזמנים מסוימים במחזור[10]. בשנים האחרונות השתנתה הגדרה זו והתקבלה הצעתו של הרצוג מ-1997 של עלייה פי שניים בלתי מבוקרת[11].
גיל המעבר
עריכהבזמן גיל המעבר יש שינויים דרסטיים בייצור הורמוני המין. רוב הורמוני הרבייה, כולל אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון מופחתים בכמותם. בתחילה, בטרום הבלות, נעשה ייצורם בלתי סדיר ולעיתים יש בו תנודות חריפות ולא צפויות. ככל שתהליך גיל המעבר מתקדם יש הפסקה של ייצור אסטרוגן על ידי השחלות. רוסצ'שבסקה הייתה בין החוקרים הראשונים שדיווחו על סיכון מוגבר להתקפים בתקופת טרום הבלות, אבל מצאה סיכון מופחת ברור להתקפים בזמן גיל המעבר אם היה קשר לאפילפסיה וסתית אצל האישה[12].
נשים שיש להן אפילפסיה שאין להן וסת קבועה עלולה להיות להם עלייה או ירידה בלתי צפויים בפעילות האפילפטית בתקופת טרום הבלות ובגיל המעבר. אבל נשים שיש להם אפילפסיה וסתית יש להן, בדרך כלל דפוס קבוע של וסת[13].
טיפול בהורמונים חליפיים
עריכהטיפול בהורמונים חליפיים כמו פרמארין (Premarin) הראה תופעות שליליות חריפות על דפוסי ההתקפים אצל נשים שיש להן אפילפסיה וסתית. בתקופת טרום הבלות נשים שיש להן אפילפסיה וסתית חוות, בדרך כלל עלייה בשכיחות ההתקפים וטיפול בהורמונים חליפיים אינו משנה זאת. בכל אופן, טיפול בהורמונים חליפיים אחרי תקופת טרום ההבלות נקשר בצורה ברורה עם עלייה בשכיחות וחומרת ההתקפים. ייתכן שנשים בתקופה זו יהיו זקוקות למינון גדול יותר של התרופות אותן הן לוקחות כדי להפחית את ההתקפים.
שיטות טיפול
עריכהיש כמה שיטות טיפול שנקבעו במיוחד עבור נשים שיש להם אפילפסיה וסתית. הרוב המכריע מבין שיטות טיפול אלה כולל פרוגסטוגן או פרוגסטין. תגובות בין תרופות הן גורם חשוב כשמשתמשים בתרפיה פרוגסטורינית, משום שתרופות אנטי-אפילפטיות רבות מגדילות את המטבוליזם בכבד של סטרואידים של בלוטות המין ומגדילות את החלבון הקושר את ההורמונים. יש לכך תופעות לוואי לא נעימות שנראות, בעיקר, כשמשתמשים בטיפול בפרוגסטוגן הכוללות יובש בנרתיק, דיספראוניה (כאבים שחווה אשה בזמן חדירה), אוסטאופורוזיס ומחלות של מערכת הלב וכלי הדם.
הערות שוליים
עריכה- ^ Commission on Epidemiology and Prognosis, International League Against Epilepsy (1993). "Guidelines for epidemiologic studies on epilepsy". Epilepsia. 34 (4): 592–6. doi:10.1111/j.1528-1157.1993.tb00433.x. PMID 8330566.(הקישור אינו פעיל)
- ^ Backstrom T (1976). "Epileptic seizures in women related to plasma estrogen and progesterone during the menstrual cycle". Acta neurologica Scandinavica. 54 (4): 321–47. doi:10.1111/j.1600-0404.1976.tb04363.x. PMID 973554.
- ^ Temkin, Owsei (1 במרץ 1994) [First published 1945, Revised 1971]. The Falling Sickness (2nd Revised ed.). Baltimore: Johns Hopkins University Press. ISBN 978-0801848490.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Scharfman HE, MacLusky NJ (בספטמבר 2006). "The influence of gonadal hormones on neuronal excitability, seizures, and epilepsy in the female". Epilepsia. 47 (9): 1423–40. doi:10.1111/j.1528-1167.2006.00672.x. PMC 1924802. PMID 16981857.
{{cite journal}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל) - ^ Wong M, Moss RL (1992). "Long-term and short-term electrophysiological effects of estrogen on the synaptic properties of hippocampal CA1 neurons". J Neurosci. 12 (8): 3217–25. PMID 1353794.
- ^ Riazi K, Honar H, Homayoun H, Rashidi N, Dehghani M, Sadeghipour H, Gaskari SA, Dehpour AR (2004). "Sex and estrus cycle differences in the modulatory effects of morphine on seizure susceptibility in mice". Epilepsia. 45 (9): 1035–42. doi:10.1111/j.0013-9580.2004.69903.x. PMID 15329066.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Hsueh AJ, Peck EJ Jr, Clark JH (1976). "Control of uterine estrogen receptor levels by progesterone". Endocrinology. 98 (2): 438–44. doi:10.1210/endo-98-2-438. PMID 174899.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Frye CA (1995). "The neurosteroid 3 alpha, 5 apha-THP has antiseizure and possible neuroprotective effects in an animal model of epilepsy". Seizure. 696 (1–2): 113–20. PMID 8574658.
- ^ אפילפסיה והורמונים
- ^ Duncan S, Read CL, Brodie MJ (1993). "How common is catamenial epilepsy?". Epilepsia. 34 (5): 827–31. doi:10.1111/j.1528-1157.1993.tb02097.x. PMID 8404732.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Herzog AG, Klein P (1997). "Three patterns of catamenial epilepsy". Epilepsia. 38 (10): 1082–8. doi:10.1111/j.1528-1157.1997.tb01197.x. PMID 9579954.
- ^ Rościszewska D (1978). "Menopause in women and its effects on epilepsy". Neurol Neurochir Pol. 12 (3): 315–19. PMID 355909.
- ^ Røste LS, Taubøll E, Svalheim S, Gjerstad L (2008). "Does menopause affect the epilepsy?". Epilepsia. 17 (2): 172–5. doi:10.1016/j.seizure.2007.11.019. PMID 18164217.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)