פתיחת התפריט הראשי
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אפנדקטומיהאנגלית: Appendectomy) היא ניתוח חירום לכריתת תוספתן, בעקבות דלקת התוספתן.

אפנדקטומיה
Blinddarm-01.jpg
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D001062
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

תיעוד האפנדקטומיה הראשון היה על ידי אמייאן, רופא בצבא האנגלי. הוא הציג את התהליך בשנת 1735 ללא הרדמה. הראשון שבכלל אבחן אפנדיציטיס ובין הראשונים לבצע ניתוח מסוג זה היה פתולוג בשם רג'ינלד הבר פיץ (Reginald Heber Fitz) בשנת 1886, אך מכיוון שלא היה מנתח מוסמך לא ייחסו לכך חשיבות. מקרים מוקדמים יותר היו של המנתחים ויליאם גראנט בארצות הברית ב-4 בינואר 1885, אברהם גרובס (Abraham Groves) בקנדה ב-10 במאי 1883 ורוברט לוסון טייט (Robert Lawson Tait) בבריטניה ב-1880. [1]

מאוחר יותר, בסוף המאה ה-19, ביצע בהצלחה H.Hancock ניתוח להסרת תוספתן בחולה עם אפנדיציטיס חריפה. כמה שנים לאחר הניתוח של Hancock, פרסם C.McBurney שורה של דו"חות על אופן האבחון והניתוח של תוספתן חולה באפנדיציטיס.

אפנדקטומיה, בניתוח לפרוסקופי או בניתוח פתוח, היא דרך הריפוי השלמה לחולי אפנדיציטיס. לפני שנים תועד מקרה יוצא דופן על אישה אשר חלתה באפנדיציטיס וטופלה באנטיביוטיקה, לאחר 10 חודשים חזרה לה האפנדיציטיס. בעקבות התקדמות הרפואה שיעורי התמותה מאפנדיציטיס הם אפסיים.

הניתוחעריכה

אזהרה: תמונה קשה לצפייה

מהלך הניתוח כולל כריתה של התוספתן והוצאתו דרך חתך באורך 2-4 ס"מ בצד הימני התחתון של הבטן. ניתוח זה נמשך כפחות משעה אם לא הופיעו סיבוכים. במקרה שפותחים את הבטן ומגלים שהבעיה היא לא בתוספתן, מתחילים בניתוח בטן חוקר ומעמיק. גם אם הבעיה היא לא בתוספתן בכל זאת חותכים אותו. הסרת תוספתן היא פעולה פשוטה: מרחיקים את התוספתן מן הרקמה המקיפה אותו וחותכים אותו מצד שמאל, ולבסוף תופרים את הנקב שנוצר במעי.

סיבוכיםעריכה

אם לא מטפלים באפנדיציטיס, התוספתן יכול להיקרע בתוך פחות מ-24 שעות. כאשר הוא נקרע, תכולתו משתחררת לחלל הבטן ויוצרת דימום וזיהום. לרוב נוהגים להכניס את החולה לחדר ניתוח ברגע שאפשר, אך מחכים שהחולה יפסיק לאכול ולשתות כדי למנוע סיבוכים של הקאה בזמן ההרדמה.

שיקוםעריכה

לאחר כ-24 שעות החולה מתחיל לאכול ולאחר כ-48 שעות הוא מתחיל ללכת ויכול להשתחרר לביתו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה