תוספתן

איבר קטן בקצה המעי הגס

התוספתןלטינית: Vermiform Appendix או Vermix, "תוספת דמוית תולעת", Cecal Appendage, או בסתמי Appendix מוכר גם בכינוי מעי עיוור) הוא שלוחה צינורית חסומה בקצָהּ, היוצאת מתחילת המעי הגס, שאורכה כ-8–10 ס"מ, ורוחבה כ-8 מילימטרים. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי, בדומה לשקדים.

תוספתן
Gray536.png
שיוך איבר בעל חלל
אספקה עורקית עורק התוספתן עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי appendicular vein עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1178) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) appendix vermiformis עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A05.7.02.007 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 14542 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A03.556.124.526.209.290 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D001065 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0003617 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לחצו כדי להקטין חזרה
בלוטות רוקבלוטת צד האוזןבלוטה תת-לסתיתחלל האףלועושטקנה הנשימהלשוןחלל הפהלועלשוןושטצינור המרה המשותףכיס המרהכבדכבדקיבהלבלבלבלבתריסריוןצינור המרה המשותףלבלבצינור הלבלבקיבהכבדכיס המרהתריסריוןצינור המרה המשותףהמעי הדקהמעי הגסתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הגסמעי עיוורתוספתןחלחולתפי הטבעתהמעי הדקDigestive system diagram.png
לדף הקובץ

מערכת העיכול. למידע על איבר, לחצו עליו.

אספקת הדם לאזור מבוצעת על ידי עורק התוספתן.

אטימולוגיהעריכה

שמו של התוספתן בעברית הוא תרגום כפשוטו של השם הלטיני "אפנדיקס", שניתן לאיבר זה בשל מקומו כ"נספח" בקצה של המעיים.

התוספתן בבעלי החיים השונים ובהם האדםעריכה

התוספתן גדול יחסית במידה ניכרת אצל בעלי חיים שתזונתם עשירה בתאית (לדוגמה: אוכלי עשב), בהם הוא תורם לעיכול תאית באמצעות חיידקים המפרישים אנזימים העוזרים לפירוקהּ. בשל כך, משוער כי אצל אבותיו הקדמונים של המין האנושי שימש התוספתן גם לפירוק רב סוכרים (דוגמת תאית). בעבר היה נהוג לחשוב שעם התפתחות האדם השתנתה תזונתו והובילה לכך שהתוספתן הפך לשריד אבולוציוני, כלומר מבנה או תהליך שאיבד את רוב או כל תפקידיו, בדומה לעור ברווז.

בשנת 2007, ויליאם פרקר, רנדי בולינגר ועמיתיו מאוניברסיטת דיוק הציעו כי התוספתן משמש כמקום מקלט לחיידקים שימושיים כאשר מחלה קוטלת את אוכלוסיית החיידקים בשאר חלקי המעיים. הצעה זו מתבססת על תובנה מתחילת שנות ה-2000 על כך שהמערכת החיסונית בגוף נעזרת ונתמכת בצמיחה של חיידקי מעיים מועילים, בשילוב עם תכונות ידועות רבות של התוספתן, כולל המבנה שלו, מיקומו מתחת למעבר המזון וקשר לחיידקים במעי הגס, כל זאת בצד הקשר שלו עם רקמות חיסון. מחקרים שבוצעו בבית החולים של אוניברסיטת וינתרופ הראו כי אנשים ללא תוספתן היו בעלי סיכון פגיעה של פי ארבעה מחיידקי Clostridioides difficile. בהתאם, התוספתן עשוי לשמש כ"מקלט" לחיידקים מועילים לגוף. מאגר זה של חיידקים יכול לשמש בין היתר בכדי לאכלס מחדש את חלקי המעיים במערכת העיכול לאחר התקף מחלות הפוגעות באוכלוסיית החיידקים המועילים, דוגמת דיזנטריה או כולרה או גם בכדי להגביר את אוכלוסיית החיידקים המועילים בעקבות מחלה גסטרואינטסטינלית קלה יותר.

האפנדקטומיה, (הסרת התוספתן), הוא ניתוח המשמש לטיפול בדלקת התוספתן, הוא למעשה אחד הטיפולים הכירורגים השכיחים בעולם. דלקת התוספתן גורמת בחלק מהמקרים לחולשה, לבחילות ולכאבי בטן עזים בבטן הימנית התחתונה. הכאבים עלולים להתבטא בהתחלה גם כלחץ בבטן העליונה, ולאט לאט לרדת לכיוון הבטן התחתונה. הטיפול המקובל הוא הסרת התוספתן באמצעות ניתוח, שכן אחרת התוספתן עלול להינקב, דבר העלול לגרום לזיהומים קשים ולסכנת חיים, עקב התפזרות התכולה הדלקתית בחלל הבטן.

לקריאה נוספתעריכה

  • Frederic H. Martini, Ph.D., Fundamentals of Anatomy and Physiology, p. 916, Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1995

קישורים חיצונייםעריכה


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.