אירוסים

אירוסים (מקובל השימוש במילה הארמית אירוסין), הם הסכמה לחתונה, והתקופה שבין הצעת הנישואים לחתונה נקראת 'תקופת האירוסים'.

אשה מציגה את טבעת האירוסים שלה

בהלכה, אירוסים הוא השלב שבין הקידושין לנשואים, שבזמני עבר נערכו בנפרד, וביניהם הפריד זמן רב (כיום נערכים שלבים אלו בהפרש זמן קצר במהלך חופה וקידושין).

האירוסים ביהדות

ערכים מורחבים – תנאים (אירוסים), קידושין, חופה וקידושין

סוכר ולחם, אירוסים בעדה הגאורגית. גואש. שלום קובושווילי

ביהדות משמש המונח אירוסים בשתי משמעויות נפרדות.

בלשון התורה ובלשון חז"ל המונח מתאר את שלב הקידושין, שבו נאסרת האישה על כולם, כולל המקדש, עד לנישואים, שבו מביא הבעל את האישה אל ביתו. בעבר נמשכה תקופת האירוסין שנה, ואילו מאז ימי הביניים צומצמה התקופה לכדי דקות בודדות, והקידושין והנישואים מתבצעים באותו מעמד. בימינו טקס האירוסין מתבצע לאחר שהחתן עונד את הטבעת על אצבע הכלה ואומר "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל". לאחר-מכן הרב המסדר את הקידושין אומר את "ברכת האירוסין" על כוס יין, והחתן והכלה טועמים מן היין.

למרות שניתן לבצע אירוסים גם באמצעים שונים (כסף או חפץ שווה כסף), נהוג כיום לקדש באמצעות טבעת. כדי שהאירוסין יקבלו תוקף הלכתי על שני עדים לפחות להיות נוכחים בשעת הטקס.

מעמד האישה אחרי האירוסין הוא כאשת איש, אך הוא אינו זהה למעמדה של אישה אחרי הנישואין. לנערה ארוסה יש דין ייחודי, שאם נבעלה לגבר שאינו הארוס הם חייבים סקילה, בניגוד לכל אשת איש אחרת שדינה בחנק.

בעברית מודרנית מתאר מונח זה את שלב השידוכים - הסכמה גרידא לנישואים, ללא התחייבות דינית. עם זאת, לעיתים נכרכת באירוסים מחויבות ממונית למקרה שיבוטלו האירוסים. בקרב קהילות אשכנז מקובל שבמהלך מסיבת האירוסין, אמותיהם של החתן והכלה שוברות את צלחת האירוסין, שהכינו במיוחד לצורך האירוע. יש הנוהגים לשבור את הצלחת רק במעמד חתימת הכתובה לפני החופה.

המשמעות ההלכתית היחידה של ביטול השידוך הוא, שאם ירצה אחד הצדדים לבטל את השידוך, יהיה עליו לבקש מחילה מבן הזוג.

האירוסים בנצרות

תקופת האירוסים

ייתכן שהרעיון של תקופת האירוסים עלה ב-1215, כשמועצה בראשות האפיפיור אינוקנטיוס השלישי פסקה כי "נישואים... יוכרזו בפומבי בכנסיות על ידי כמרים בזמן מתאים וקבוע, כך שאם ישנן מניעות חוקיות, הן תוכלנה להיוודע." מקובל לשער כי הצורה המערבית המודרנית של מנהג החלפת טבעות האירוסים החל ב-1477, כאשר מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נתן למרי דוכסית בורגונדי טבעת יהלום כמתנת אירוסים.

אורך תקופת האירוסים איננו קבוע, והיא יכולה לארוך ימים עד שנים. מנהגים שקשורים לאירוסים הם מגוונים מאוד, ויכולים לכלול הכרזה רשמית או בלתי רשמית בפני חברים, משפחה או קהילה, ואספה חגיגית.

בתרבות המערבית, תאריך החתונה נקבע לעיתים זמן רב אחרי הצעת הנישואים, ובתקופה זו בני הזוג בדרך כלל גרים ביחד. עם זאת, ישנם זוגות שלא מתגוררים ביחד עד החתונה, לעיתים קרובות כדי לבטא רצון עז להינשא. במקרים מסוימים, כאשר בני זוג מתגוררים במדינות נפרדות, מגורים בנפרד בתקופת האירוסים הם הכרחיים, מכיוון שחלק מהמדינות דורשות איחוד רשמי לפני מתן אישור להגירה. במקרה של אירוסים לאזרח ארצות הברית, לדוגמה, בן הזוג יכול לקבל אשרת שהות במדינה לתקופה של עד 90 יום לפני החתונה.

טבעות אירוסים

לפי המסורת, טבעות האירוסים נענדות על קמיצת יד שמאל. מסורת זו התחילה כנראה בימי הרומאים, שהאמינו שאצבע זו היא ההתחלה של "ונה אמוריס" (וריד האהבה), הווריד שמוביל ללב. ישנן טבעות מזמן האימפריה הרומית ואפילו משנת 4 לספירה, שעליהן סמל של שתי ידיים אוחזות בלב וכנראה שימשו כסמל לאהבה ומחויבות בין גבר לאישה. עם זאת, יש השערות נוספות לגבי מקור מנהג טבעות האירוסים.

ראו גם

חינה בטקס אירוסים בהודו

• תנאים (אירוסין)
• חינה