ארטורי אילמארי וירטאנן

כימאי פיני

ארטורי אילמארי וירטאנןפינית: Artturi Ilmari Virtanen; 15 בינואר 189511 בנובמבר 1973) היה כימאי פיני, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1945, "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."

ארטורי אילמארי וירטאנן
Artturi Ilmari Virtanen
לידה 15 בינואר 1895
הלסינקי, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בנובמבר 1973 (בגיל 78)
הלסינקי, פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Artturi Ilmari Virtanen עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים פינלנד
מקום קבורה בית הקברות הייטניימי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות ואליו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1971)
  • מפקד במסדר הוורד הלבן של פינלנד (6 בדצמבר 1943)
  • Memorial medal of the War of Liberation (1918)
  • מפקד הצלב הגדול של מסדר האריה של פינלנד (6 בדצמבר 1953)
  • מפקד דרגה ראשונה במסדר האריה של פינלנד (14 בפברואר 1945)
  • Grand Cross of the Order of Merit for Agriculture (28 ביוני 1951)
  • פרס נובל לכימיה (1945)
  • מנהיגות במסדר דנבורג (1951)
  • Memorial medal of the Continuation War
  • Memorial medal of the Winter War עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Kalle Virtanen עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר תסיסת הסוכר ופיתוח שיטת שימור מספוא
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו עריכה

וירטאנן נולד בהלסינקי שבפינלנד, ולמד בליקיאון הקלאסי (בית ספר תיכון) בעיר ויפורי, אז בפינלנד (כיום ברוסיה). הוא נישא לבוטנאית ליליה מויסיו ב-1920, ולזוג נולדו שני בנים. ב-1933 רכש חווה באזור הלסינקי, שם בחן בפועל כמה מתוצאותיו המדעיות. הוא נפטר ב-1973, מסיבוכים עקב שבר בירך.

דרכו באקדמיה עריכה

וירטאנן למד כימיה, ביולוגיה ופיזיקה באוניברסיטת הלסינקי. הוא קיבל תואר שני בשנת 1916, ודוקטור למדע (.D.Sc) בשנת 1919; באותה שנה החל לעבוד במעבדת חברת ואליו, יצרנית מוצרי חלב גדולה, והיה למנהל המעבדה בשנת 1920. תחומי הבוטניקה והזואולוגיה עוררו אצלו עניין, אולם הוא חש כי השכלתו בתחום אינה רחבה דיה, וביקש להרחיבה. על כן, עזב את עבודתו, ופנה ללימודים במספר מוסדות. ב-1920 למד כימיה פיזיקלית בציריך במעבדתו של ג. ויגנר, וב-1921 הגיע לסטוקהולם, שם למד באותה שנה בקטריולוגיה במעבדתו של ברתל, ואנזימולוגיה אצל האנס פון אוילר-שלפין בשנים 1923–1924. כאשר חזר לפינלנד, ב-1924, היה למרצה באוניברסיטת הלסינקי, שם נודע בהרצאותיו על הכימיה של החיים. במקביל עבד במעבדה של "ארגון ייצוא החמאה", וזו הפכה למעבדה של האוניברסיטה. בשנת 1930 יוסד מכון הביוכימיה באוניברסיטה, ובו עבד וירטאנן עד למותו ב-1973. הוא היה לפרופסור לביוכימיה באוניברסיטה הטכנולוגית של הלסינקי ב-1931, ובאוניברסיטת הלסינקי ב-1939.

עבודתו המדעית עריכה

תרומתו המשמעותית הראשונה הייתה בנושא זרחון של הקסוזות, שם כללי לסוכרים פשוטים, בעלי שישה אטומי פחמן. במחקרו הראה כי הזרחון הוא השלב הראשון בתהליך התסיסה מרובה השלבים, הבסיס לתהליך הגליקוליזה. ב-1929 אפיין לראשונה תהליך תסיסת סוכר באופן מלא, מתחילתו ועד סופו. היה זה תהליך התסיסה של דיאוקסיאצטון לגליצרול וחומצה גליצרית בנוכחות פוספטים, בבקטריות מעיים.

ב-1925 החל לחקור את החיידקים מקבעי החנקן על שורשי קטניות. כמו כן חקר את תהליך יצירת הוויטמינים בצמחים. במחקריו בשנים אלה, 1925–1932, פיתח בין השאר שיטה לשימור מספוא, בעזרת נוזל בשם AIV (ראשי התיבות של שמו), המורכב מ-76% חומצה פורמית, מ-5.5% אמוניום פורמיאט וממים. השיטה שיפרה מאוד את יכולת האחסון של מספוא, נקודה חשובה במיוחד בחורשים ארוכים. תהליך השימור יכול גם להתבסס על חומצות אחרות (כמו חומצה גופרתית, או הידרוכלורית), מכיוון שהעלאת רמת החומציות היא זו המונעת את תהליך התסיסה. ב-1945 קיבל וירטאנן את פרס נובל בכימיה "על מחקריו והמצאותיו בכימיה חקלאית ותזונתית, ובייחוד על שיטת שימור המספוא שלו."

בהמשך חייו פיתח מקורות מזון סינתטיים-למחצה עבור בקר.

קישורים חיצוניים עריכה