ארטמיזיה ג'נטילסקי

ציירת איטלקייה

ארטמיזיה ג'נטילסקיאיטלקית: Artemisia Gentileschi ;‏ 15931653 לערך) הייתה ציירת איטלקיה, אחת מהציירות הבולטות של איטליה בתקופת הרנסאנס. היא נודעה גם בעקבות משפט האונס שעברה - היא נמנתה עם המעטות שהצליחו לתבוע את האנס שלהן ולזכות במשפט.

ארטמיזיה ג'נטילסקי
Artemisia Gentileschi
Artemisia Gentileschi Selfportrait Martyr.jpg
לידה 8 ביולי 1593
רומא, מדינת האפיפיור עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1653 (בגיל 59 בערך)
נאפולי, ממלכת נאפולי עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום איטלקים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור
זרם באמנות בארוק
הושפעה על ידי קארווג'ו
יצירות ידועות יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס (ג'נטילסקי, נאפולי), Adoration of the Magi, Judith and her Maidservant עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Pierantonio Stiattesi עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ארטמיזיה ג'נטילסקי, דיוקן עצמי, סביבות 1630

ביוגרפיהעריכה

ארטמיזיה נולדה בעיר רומא. אביה, אורציו ג'נטילסקי, היה אמן פורה בתקופת הבארוק, שיצירתו הושפעה רבות מקאראווג'ו. ארטמיזיה למדה אמנות מאביה והגיעה להישגים אמנותיים מרשימים כבר בגיל צעיר (את ציורה "שושנה והזקנים" ציירה כבר בגיל 17). את ציוריה ייחדה העובדה שהרבתה לתעד נשים, תחום שציירים אחרים בני אותה התקופה כמעט ולא תעדו.

לאחר שנדחתה על ידי מספר אקדמיות לאמנות, ביקש אביה מאגוסטינו טאסי, חברו ושותפו למספר יצירות, לשמש לה למורה. על פי פרוטוקולים משפטיים, בשנת 1612 הגיש אורציו תביעה נגד טאסי על גנבה אמנותית ועל אונס ארטמיזיה. טאסי, שהתבקש לשאת את ארטמיזיה לאחר שחילל את תומתה, סרב.

המשפט עורר סנציה באיטליה של אותו הזמן, וישנן לא מעט עדויות מהמשפט. כך לדוגמה, נשמרו עדותן של עובדות משק הבית שהעידו נגד טאסי והצהירו כי ג'נטילסקי הייתה במחזור בזמן האונס.[1]

עם תום המשפט השיא אורציו את ארטמיזיה לפייר אנטוניו סטיאטסי, עמו עקרה לפירנצה, שם המשיכה את לימודיה באקדמיה והייתה האישה הראשונה שהתקבלה כחברה באקדמיה. לארטמיזיה וסטיאטסי נולדו שתי בנות - האחת נפטרה בגיל צעיר ואילו השנייה המשיכה לתחום האמנותי בעקבות אמה.

ארטמיזיה, בדומה לאביה, הושפעה רבות מיצירתו של קאראווג'ו. יצירתה מאופיינת בדרמה ועזות רבה, שימוש עשיר באור וצל לצד גישה אישית מתוך נקודת מבט נשית. במהלך "המהפכה הנשית" של שנות ה-60 של המאה ה-20 אומצה דמותה של ארטמיזיה כסמל לכוח נשי, וסיפורה לצד אמנותה "התגלו מחדש". מחקרים פמיניסטיים רבים חוקרים את יצירתה בהקשר של האונס שחוותה, ואכן, ניתן לראות ביצירתה התייחסות רבה לנשים חזקות כגון קלאופטרה ויהודית העורפת את ראשו של הולופרנס (סצנה אותה תיארה בשני ציורים טנבריסטים, הראשון בנאפולי והשני בפירנצה) לצד דמויות נשים המופיעות במקורות כאובייקט המאוים מתשוקתם של גברים, כגון שושנה, לוקרציה ובת שבע.

ארטמיזיה ג'נטילסקי מתה, ככל הנראה, ב-1653 לאחר קריירה פורייה כאמנית אשר פרצה בעשייתה האמנותית דרך לאמניות רבות שבאו בעקבותיה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה