אריאביגנס
אריאבגנס, (ביוונית: Ἀριαβίγνης; המאה ה-5 לפנה"ס) היה נסיך ומצביא פרסי, שפיקד על הצי הפרסי בקרב סלמיס.
 | |
| מותו של אריאביגנס בקרב סלמיס | |
| לידה |
המאה ה־6 לפנה״ס  |
|---|---|
| פטירה |
480 לפנה״ס סלמיס, יוון |
| מדינה |
הממלכה האחמנית |
| דרגה |
אדמירל |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
אריאביגנס היה בנו של דריווש הראשון מהשושלת האחמנית, ושל אשתו שהייתה בתו של גובריאס. היא ילדה לדריווש ארבעה בנים שאחד מהם היה אריאביגנס, והבכור ביניהם היה ארטובזנס. אולם לאחר מכן נישא דריווש לבתו של כורש, אטוסה, והיא ילדה לו עוד ארבעה ילדים שהבכור ביניהם היה חשיארש. עוד בימי חייו של דריווש פרץ סכסוך בין ארטובזנס לבין חשיארש כאשר כל אחד טוען שהוא הראוי לרשת את הכתר.[1] דמרטוס מלך ספרטה שנמלט מאויביו הפוליטיים הגיע אותו זמן לפרס והציע לחשיארש להעלות את הטיעון שארטובזנס נולד כאשר דריווש היה אדם פשוט בעוד חשיארש נולד לאחר שדריווש כבר היה מלך. דריווש קיבל את הנימוק אולם הרודוטוס סובר שגם ללא נימוק זה השלטון היה נופל בידי חשיארש, כיוון שהשפעתה של אטוסה על דריווש הייתה רבה.[2] נראה שהאחים קיבלו את הבחירה בהשלמה, כיוון שהם נזכרים לעיתים קרובות כמפקדים בצבאו של חשיארש.[3]
אריאביגנס מונה למפקד הצי הפרסי במהלך פלישתו של אחיו ליוון, ופיקד על הצי במהלך קרב ארטמיסיון שהסתיים ללא הכרעה, הצי היווני נסוג לסלמיס. הפרסים נהנו מיתרון מספרי בולט, 1,000 נגד 380, אולם האדמירל האתונאי תמיסטוקלס גרר את הפרסים למלכודת מתוחכמת והביס אותם, במהלך הקרב מת אריאבגנס.[4] פלוטרכוס מתאר בהרחבה את מותו של אריאביגנס שאותו הוא מכנה "אריאמנס". פלוטרכוס מתאר אותו כאיש אמיץ וחזק, על פי תיאורו הוא ירה חיצים והשליך כידונים במו ידיו, אולם ספינתו התנגשה בספינה יוונית. הוא ניסה לקפוץ עליה, אולם שני יוונים דקרו אותו בחניתותיהם והשליכו אותו לים. גופתו נמצאה בידי המצביאה הפרסייה ארטמיסיה והובאה אל אחיו.[5]
לקריאה נוספת עריכה
- הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. ירושלים, ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשס"ב (הספר בקטלוג ULI)
- פלוטרכוס, תולדות גדולי יון ורומא; תרגם: י"ל ברוך, 2 כרכים, תל אביב: אמנות, תרצ"ב. (התוכן: כרך 1: גדולי יון; ספר 1: תזאוס, ליקורג, סולון, תמיסטוקלס; ספר 2: אריסטידס, קימון, פריקלס, ניקיאס) (הספר במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית)