אריה יחיאלי
אריה יחיאלי (21 ביוני 1922 - 16 בדצמבר 1947) היה ממייסדי קיבוץ רביבים, כתב את השיר המוכר "את אדמה"[1][2].
לידה |
21 ביוני 1922 קיל, גרמניה |
---|---|
נהרג |
16 בדצמבר 1947 (בגיל 25) ליד ביר עסלוג' |
תאריך עלייה | 1936 |
השתייכות | פלמ"ח |
דרגה | טוראי |
תפקידים בשירות | |
מוכתר מצפה רביבים | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העצמאות | |
קורות חייו
עריכהיחיאלי נולד בשנת 1922 בשם ליאו מרטין קופלניצקי[3] בקיל שבגרמניה לדבורה וחיים. שם סיים בית ספר עממי ושתי כיתות תיכון. התחנך בתנועות הנוער הציוניות "קדימה" ו"הבונים". ב-28 באפריל 1936 עלה ארצה באנייה "תל אביב"[4] במסגרת עליית הנוער והתחנך שנתיים במוסד "אהבה" בקריית ביאליק. בגיל 18 יצא עם גרעין של "הנוער העובד" להכשרה בקיבוץ תל יוסף.
ב-7 ביולי 1943, במסגרת התיישבות שלושת המצפים, עלה עם גרעין של הנוער העובד להתיישבות במצפה רביבים (לימים קיבוץ רביבים).
בזמנו הפנוי כתב וצייר. שניים משיריו הולחנו. ספר ילדים שכתב ואייר יצא לאור כמחווה לזכרו בשנת 1998. למד ערבית בניב הבדואי המקומי (שבט העזאזמה) תוך מגעיו עם הבדואים, התעניין בתרבותם, למד, חקר ותרגם משירתם.
בשל ידיעתו את הניב הערבי של בדואי המקום שימש כשומר רכוב והיה מוכתר היישוב. בימיה הראשונים של מלחמת השחרור, ב-16 בדצמבר 1947, נהרג יחיאלי, יחד עם עוד שני חברי רביבים, במארב של בדואים משבט העזאזמה, ליד ביר עסלוג'. הוא הובא למנוחות ביחד איתם, ונקבר בבית העלמין הצבאי בקיבוץ רביבים.
מיצירתו
עריכהדיסקוגרפיה
עריכה- שירים לשירה בציבור עם דוד זהבי, דוד זהבי, אריה יחיאלי, אברהם שלמה עמיאל, רפאל ספורטה, חנן שדמי, קיבוץ בית השיטה, ערב סוכות, תשט"ז, 1955, "ארכיון דוד זהבי", סדרה C : טקסטים לשירים, פריט מס' 042.
הנצחה
עריכה- "גשר אריה יחיאלי" בכביש משאבי שדה רביבים (כביש 222) נקרא על שמו.
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ השיר "את אדמה" באתר "זמרשת"
- ^ השיר "את אדמה" ביצוע נוסף (וידאו)
- ^ Kufelnicki Leo Martin, ארכיון המדינה
- ^ רשימת עולים 1936 (ינואר - אפריל) חיפה - עמ' 332, באתר ארכיון המדינה
- ^ השיר "עלי באר" באתר "זמרשת".
- ^ לפי אינדקס שירי דוד זהבי "עלי באר" הולחן ב-1 בינואר 1948. זה היה כשבועיים אחרי שיחיאלי נהרג. סביר להניח שזהבי הלחין את השיר לזכרו של יחיאלי.
- ^ הספר הוכן ב-1947 לקראת מעבר ילדי הקיבוץ מראשון לציון לרביבים, אולם לא פורסם בזמנו. הוצא לאור על ידי קיבוץ רביבים ב-1998.