ארנסט ברלך

(הופנה מהדף ארנסט ברלאך)

ארנסט ברלך (גרמנית: Ernst Barlach;‏ 2 בינואר 1870 - 24 באוקטובר 1938) היה פסל גרמני אקספרסיוניסט, אמן גילוף, יוצר הדפסים, במאי וסופר. פסליו הוחרמו על ידי המשטר הנאצי כ"אמנות מנוונת".

ארנסט ברלך
Ernst Barlach
ארנסט ברלך; דיוקן עצמי, 1928
לידה 2 בינואר 1870
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוקטובר 1938 (בגיל 68)
רוסטוק, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיה ז'וליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי רוברט דייז עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות הנוודים הנמים (קרמיקה, 1912), החפרפרת (הדפס, 1922), ישו ותומא (פיסול בגבס, 1926), אנדרטת המלחמה במגדבורג (פיסול בעץ אלון, 1929)
פרסים והוקרה מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות
פור לה מריט
פרס קלייסט עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Hans Barlach עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מצבת הזיכרון בקתדרלה של מגדבורג; הוחרמה והוצגה ב-1937 בתערוכת האמנות המנוונת וב-1955 הושבה על כנה

חייו ויצירתועריכה

נולד בעיר וֶדֶל (גר') בשלזוויג-הולשטיין. היה הבכור מארבעה אחים. למד בבית ספר יסודי ברצבורג (גר'). אביו נפטר כשהיה בן 14. בין השנים 1888 ל-1891 למד בהמבורג. ב-1891 החל ללמוד באקדמיה המלכותית לאמנות יפה בדרזדן (גר') אצל הפַּסָּל רוברט דייז. אחרי ארבע שנים, בשנת 1895, עבר לפריז להמשיך את לימודיו באקדמיה ז'וליאן, שם נחשף לזרמים אומנותיים כמו תנועת הנאבי והפרימיטיביזם של פול גוגן.

לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד כפסל בהמבורג ובאלטונה ופיסל בעיקר בסגנון הארט-נובו. בשנת 1904 זכה לתצוגת יחיד ראשונה מעבודותיו בברלין. בשנת 1906 נסע עם אחיו ניקולאס לרוסיה לפגוש את אחיהם האנס, שם הושפע מאוד סגנונו האמנותי. באותה שנה נולד בנו, ניקולאוס.

לאחר שחזר מרוסיה השתפר מצבו הכלכלי בזכות משכורת קבועה מסוחר האמנות פול קסירה שניתנה בתמורה ליצירותיו. ברלך החל להתמקד בפסליו מאותה תקופה בפנים ובידיים של אנשים ופחות בשאר חלקי הגוף. בשנת 1909 בילה כעשרה חודשים בפירנצה וכשחזר התיישב בעיר גיסטרו שבגרמניה, שם התגורר עד למותו.

בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה היה ברלך פטריוט ותומך נלהב של המלחמה, וקיווה שהיא תייצר עידן חדש יצירה אמנותית. בין השנים 19151916 התנדב למלחמה כחייל רגלי וחזר ממנה כפציפיסט. זוועות המלחמה ימשיכו להיות נושא לפסליו.

לאחר מלחמת העולם הלכה וגברה הפופולריות שלו. הוא זכה בפרסים שונים, בהם פרס קלייסט (1924). בשנת 1919 צורף כחבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות, ובשנת 1925 נבחר לאקדמיה של מינכן לאמנויות.

משנת 1928 יצר פסלים רבים המשקפים גישה אנטי-מלחמית כתגובה לזוועות מלחמת העולם הראשונה. גישה פציפיסטית זאת עמדה בניגוד להלך הרוח בגרמניה עם התחזקות הנאציזם וברלך היה נתון לביקורת רבה על כך.

כשהוזמן להכין אנדרטה לחללי מלחמת העולם הראשונה בעיר מגדבורג, הפתיע את המזמינים בכך שלא יצר פסל המתאר את הגבורה של הלוחמים. במקום הוא העמיד שלושה חיילים גרמנים, חייל צעיר שרק גויס, קצין צעיר ואיש מילואים מבוגר, עומדים בבית קברות שעליהם ניכרים זוועות המלחמה והבעת כאב ודיכאון בעיניהם. אישה אלמנה מכסה את פניה, גולגולת חובשת קסדה גרמנית ואזרח (פניו כשל ברלך עצמו) שעיניו עצומות. ברלך הגדיר את שלושת חצאי הדמויות באזור התחתון כ"מצוקה, מוות וייאוש". האנדרטה עוררה תרעומת בקרב הציבור הלאומני בגרמניה והנאצים הסירו אותה ממקומה.

בשנת 1936 עבודותיו הוחרמו ביחד עם יצירות של קתה קולוויץ ושל וילהלם למברוק (Lehmbruck), מכיוון שהואשמו ביצירת אמנות מנוונת. ברלך נאלץ להפסיק לעבוד כפסל וחברותו באקדמיה לאמנויות בוטלה.

בנוסף לפיסול, ברלך כתב כשמונה מחזות אקספרסיוניסטים, שני ספרי פרוזה ואוטוביוגרפיה בשם "Ein selbsterzähltes Leben"‏ (1928).

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ארנסט ברלך בוויקישיתוף