ארנסט קרצ'מר
אֶרְנְסְט קְרֶצְ'מֶר (בגרמנית: Ernst Kretschmer, 8 באוקטובר 1888 - 8 בפברואר 1964) היה פסיכיאטר גרמני שחקר את נושא המַעֲרֹכֶת[א] (התכונות הפיזיות והנפשיות המולדות של בני האדם) וקבע טיפולוגיה.
לידה |
8 באוקטובר 1888 ויסטנרוט, ממלכת וירטמברג, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה |
8 בפברואר 1964 (בגיל 75) טיבינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
לימודי רפואה | אוניברסיטת טיבינגן, גימנסיום יוהאנס קפלר |
תפקידים | שופט, פסיכולוג, מרצה באוניברסיטה, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט |
פרסים והוקרה | |
צאצאים | וולפגאנג קרצ'מר |
קורות חיים
עריכהקרצ'מר נולד בוויסטנרוט (אנ') ליד היילברון. הוא למד בגימנסיה קנשטאט, אחד מבתי הספר הלטיניים (אנ')[ב] הוותיקים באזור שטוטגרט. מ-1906 עד 1912 למד תאולוגיה, רפואה ופילוסופיה באוניברסיטאות טיבינגן מינכן והמבורג. משנת 1913 הוא היה עוזרו של רוברט גאופ (אנ') בטיבינגן, שם קיבל את ההבליטציה שלו ב-1918. הוא המשיך כעוזר המנהל הרפואי עד 1926.
ב-1926 הפך למנהל המרפאה הפסיכיאטרית באוניברסיטת מרבורג (אנ').
קרצ'מר היה חבר מייסד של האגודה הרפואית הכללית הבינלאומית לפסיכותרפיה (אנ') (AÄGP) אשר נוסדה ב-12 בינואר 1927. הוא היה נשיא AÄGP משנת 1929. בשנת 1933 הוא התפטר מה-AÄGP מסיבות פוליטיות.
לאחר שהתפטר מה-AÄGP, הוא החל לתמוך ב-SS וחתם על "נדר הנאמנות של הפרופסורים של האוניברסיטאות ובתי ספר התיכוניים בגרמניה לאדולף היטלר ולמדינה הנציונל-סוציאליסטית". (בגרמנית: "Bekenntnis der Professoren an den deutschen Universitäten und Hochschulen zu Adolf Hitler und dem nationalsozialistischen Staat").
מ-1946 עד 1959 היה קרצ'מר מנהל המרפאה הפסיכיאטרית של אוניברסיטת טיבינגן. הוא מת, בן 75, בטיבינגן.
תרומות מדעיות
עריכהמצב צמח מתמשך ומחקר פרנויה רגיש
עריכהקרצ'מר היה הראשון שתיאר את המצב הווגטטיבי המתמשך שנקרא גם "תסמונת קרצ'מר". מונח רפואי נוסף שנטבע אחריו הוא "הפרנויה הרגישה של קרצ'מר".[2] לסיווג זה יש את המאפיין לייחד "סוג של פרנויה שלא היה ידוע" לפני קרצ'מר, ואשר "אינו דומה לדימוי הסטריאוטיפי [...] של פרנויה פעילה". יתר על כן, בין 1915 ל-1921 הוא פיתח אבחנה מבדלת בין סכיזופרניה למאניה דפרסיה.
סוגי מבני גוף
עריכהקרצ'מר ידוע גם בכך שפיתח (ברבע הראשון של המאה ה-20) מערכת סיווג שניתן לראותה כאחד הנציגים המוקדמים ביותר של גישה לתכונות הפיזיות והנפשיות המולדות של בני האדם (התוכנית או הפילוסופיה הכוללת שעל פיה משהו בנוי). הוא ביסס את מערכת הסיווג שלו על ארבעה סוגי גוף עיקריים:
- אסתני או חלוש (רזה, קטן, חלש)
- אתלטי (שרירי, בעל עצמות גדולות)
- פיקני (חסון, שמן)[3]
- דיספלסטי (גוף לא פרופורציונלי)
הרעיון של שני סוגים פסיכופתולוגיים גדולים של מאניה-דפרסיה או אי שפיות 'מעגלית' ודמנציה פראקוקס (כלומר סכיזופרניה) פותח על ידי אמיל קרפלין (1856-1926).
קרצ'מר קישר כל אחד מסוגי מבני הגוף שתיאר עם תכונות אישיות מסוימות, ובצורה קיצונית יותר, עם הפרעות נפשיות שונות. הוא כתב שיש רק קשר חלש בין סכיזופרניה ומבנה גוף פיקני מחד, ובין הסובלים מהפרעה דו-קוטבית (עם הנטייה לסוג מעגלי של פסיכוזת מאניה-דפרסיה) לבין חלושים, אתלטים ודיספלסטיים מאידך. בקרב אנשים עם סכיזופרניה, הסוגים החלושים-אתלטיים נפוצים מאוד. קרצ'מר האמין שאנשים פיקנים הם ידידותיים, תלויים ביחסים בינאישיים וחברותיים. בגרסה קיצונית יותר של תכונות אלו, המשמעות היא למשל שהשמנים נוטים למחלות מאניה-דפרסיה. טיפוסים רזים היו קשורים עם מופנמות וביישנות. זה נתפס כצורה מתונה יותר של התסמינים השליליים שמפגינים אנשים עם סכיזופרניה נסוגה. עם זאת, הרעיון של השיוך של סוגי גוף עם תכונות אישיות כבר אינו משפיע בפסיכולוגיה של האישיות.
הסוג החלוש
עריכההמאפיין המהותי של הטיפוס החלוש (האסתני), במילותיו של קרצ'מר, הוא "מחסור בעובי בשילוב עם גובה ממוצע ללא הפחתה". החוסר קיים בכל חלקי הגוף: שריר, עצם, צוואר, פנים, גוף, גפיים ובכל הרקמות (עור, עצם, שומן, שרירים ומערכת כלי הדם). המשקל הממוצע וכן מידות הגוף האחרות נמוכות מהערך הכללי עבור גברים.
גבר חלוש יהיה רזה ובנוי צר, עם כתפיים צרות, שרירים דקים, ידיים עם עצמות עדינות, וחזה צר, ארוך ושטוח, שעליו ניתן לראות בדרך כלל את הצלעות.
נשים חלושות הן לא רק רזות, אלא גם בעלות גובה נמוך. במראה הכללי שלהן הן זהות לגברים חלושים.
מדידות ממוצעות עיקריות של הסוג החלוש[3] | ||
---|---|---|
גברים | נשים | |
גובה (בס"מ) | 168.4 | 153.8 |
משקל (בק"ג) | 50.5 | 32.8 |
רוחב הכתפיים (ס"מ) | 35.5 | 44.4 |
חזה (ס"מ) | 84.1 | 77.7 |
בטן (ס"מ) | 74.1 | 67.7 |
ירכיים (ס"מ) | 84.7 | 82.2 |
אמת היד (ס"מ) | 23.5 | 20.4 |
יד (ס"מ) | 19.7 | 18.0 |
שוקיים (ס"מ) | З0.0 | 27.7 |
אורך הרגל (ס"מ) | 89.4 | 79.2 |
הסוג האתלטי
עריכההטיפוס האתלטי הגברי של קרצ'מר מאופיין בהתפתחות חזקה של השרירים, השלד והעור.
יש לנו, אם כן, במקרים הברורים ביותר את הרושם הכללי הבא: גבר בגודל בינוני עד גבוה, עם בית חזה מעולה, כתפיים בולטות רחבות ("במיוחד הכתפיים היפרטרופיות", כפי שאמר קרצ'מר), בטן חסונה, רגליים נהדרות. הביטוי "היפרטרופיה" פירושו התפתחות החורגת מהממוצע, לא במובן של הפרעה פתולוגית.
הסוג האתלטי בקרב הנשים מתאים לצורת הגבר. הסטייה האופיינית המסוימת היא התפתחות של שומן, הוא עשיר, אבל לא חריג מבחינה אלקטיבית כמו אצל פיקנים. מלבד נשים מהסוג האתלטי עם גוף נשי מעוגל, ישנן גם נשים בעלות שרירים יוצאי דופן בגוף ובפנים. במקרים רבים, נשים מהסוג האתלטי הן למעשה גבריות במבנה השרירים.
מדידות ממוצעות עיקריות של הסוג האתלטי[3] | ||
---|---|---|
גברים | נשים | |
גובה (בס"מ) | 170 | 163.1 |
משקל (בק"ג) | 62.9 | 61.7 |
רוחב הכתפיים (ס"מ) | 39.1 | 37.4 |
חזה (ס"מ) | 91.7 | 86.0 |
בטן (ס"מ) | 79.6 | 95.8 |
אמת היד (ס"מ) | 91.5 | 24.2 |
יד (ס"מ) | 21.7 | 20.0 |
שוקיים (ס"מ) | 33.1 | 31.7 |
אורך הרגל (ס"מ) | 90.9 | 85.0 |
הסוג הפיקני
עריכההטיפוס הפיקני של קרצ'מר מאופיין בהתפתחות היקפית של חללי הגוף (בית החזה, ראש וקיבה), ונטייה לפיזור שומן על הגו. יש להם גם בנייה חיננית יותר של המנגנון המוטורי (גפיים וכתפיים).
המאפיינים של המקרים המפותחים כוללים: דמות מעוגלת, גובה בינוני, פנים רחבות רכות על צוואר מסיבי קצר, היושב בין הכתפיים, הכתפיים אינן רחבות; רכות, מעוגלות ומציגות גפיים קטנים עם מעט שרירים, כפות הידיים רכות, די רחבות וקצרות.
הטיפוס הפיקני נוטה בצורה נחרצת לכיסוי שומן. ההשמנה של הפיקני מוגבלת בגבולות מתונים לרוב. כיסוי השומן של הנשים הפיקניות מרוכז חזק יותר על בעכוז ובבית החזה.
היחס בין החזה לכתף של הנשים הפיקניות זהה לזה של הגברים הפיקניים.
מדידות ממוצעות עיקריות של הסוג הפיקני[3] | ||
---|---|---|
גברים | נשים | |
גובה (בס"מ) | 167.8 | 156.5 |
משקל (בק"ג) | 68.0 | 56.3 |
רוחב הכתפיים (ס"מ) | 36.9 | 34.3 |
חזה (ס"מ) | 94.5 | 86.0 |
בטן (ס"מ) | 88.8 | 78.7 |
ירכיים (ס"מ) | 92.0 | 94.2 |
אמת היד (ס"מ) | 25.5 | 22.4 |
יד (ס"מ) | 20.7 | 18.6 |
שוקיים (ס"מ) | 33.2 | 31.2 |
אורך הרגל (ס"מ) | 87.4 | 80.5 |
התפלגות סוגי הגוף בין הסכיזופרנים והסובלים מהפרעה דו-קוטבית
עריכהנטיות פיזיות ונפשיות[3] | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
סובלים מהפרעה דו-קוטבית | סכיזופרנים | ||||||
חלוש | • | • | • | • | • | 4 | 81 |
אתלטי | • | • | • | • | • | 3 | 31 |
חלוש-אתלטי מעורב | • | • | • | • | • | 2 | 11 |
פיקני | • | • | • | • | • | 58 | 2 |
פיקני מעורב | • | • | • | • | • | 14 | 3 |
דיספלסטי | • | • | • | • | • | — | 34 |
טפסים מעוותים ובלתי ניתנים לקטלוג | • | • | • | • | • | 4 | 13 |
סך הכל | 85 | 175 |
מזגים
עריכהקרצ'מר חילק את המזגים לשתי "קבוצות": סכיזותימיות (אנ'), המכילה "פרופורציה פסיכיאסתטית" בין קטבים רגישים וקרים, וציקלותימיות המכילה פרופורציה "דיאתטית" בין מורם (אושר) לעצוב. המונח המודרני לגרסה הקלה של שיגעון 'מעגלי' הוא ציקלותימיה. הקצב הנפשי של אנשים סכיזותימיים הוא בין לא יציב לעקשן ויש להם מצבי תחושה ומחשבה לסירוגין, והקצב הנפשי של ציקלותימיים הוא בין נייד לנוח. הפסיכו-תנועתיות של הסכיזותימי לרוב אינה מספקת לגירוי: מעוכבת, מרוסנת, צולעת, נוקשה וכו', ופסיכו-תנועתיות של ציקלותימיים מספקת לגירוי וטבעית. ציקלותימיים הם לעיתים קרובות פיקניים, סכיזותמיים - אתלטיים, חלושים, דיספלסטיים ותערובותיהם.
הסכיזואידים מורכבים ממאפיינים ההיפראסתטיים (רגישים) והאלחושיים (הקרים).
כתביו
עריכה- Wahnbildung und manisch-depressiver Symptomenkomplexe, Berlin, (1914, dissertation) (development of delusion and manic-depressive symptom complex)
- Der sensitive Beziehungswahn, Berlin (1918), 2. Aufl. Berlin (1927), habilitation) (the sensitive relative delusion)
- Physique and Character (International Library of Psychology) (1931), Routledge, ISBN 0-415-21060-7
- Medizinische Psychologie, (1922) (medical psychology)
- Hysteria, Reflex, and Instinct, Leipzig (1923) Greenwood, ISBN 0-8371-5754-4
- Die Veranlagung zu seelischen Störungen, mit Ferdinand Adalbert Kehrer (1883–1966), Berlin (1924) (the disposition for psychic disturbances)
- Störungen des Gefühlslebens, Temperamente, Handbuch der Geisteskrankheiten. Band 1. Berlin (1928) (psychic disturbances and temperaments)
- The Psychology of Men of Genius (International Library of Psychology), Berlin (1929), Routledge, ISBN 0-415-21061-5
- Das apallische Syndrom, in Ztschr. Neurol. Psychiat, 169,576-579 (1940) (the apallic syndrome)
- Psychotherapeuthische Studien, Stuttgart (1949) (psychotherapeutic studies)
- Robert Gaupp zum Gedächtnis, Deutsche medizinische Wochenschrift, Stuttgart (1953) 78: 1713. (in memory of Robert Gaupp)
- Gestufte Aktivhypnose - Zweigleisige Standardmethode, In: V. E. Frankl, V.v. Gebsattel and J.H. Schultz, Hrsg.: Handbuch der Neurosenlehre und Psychotherapie, Band IV, pp. 130–141. Urban & Schwarzenberg, München-Berlin (1959)
- Gestalten und Gedanken (1963) (characters and thoughts)
לקריאה נוספת
עריכה- Ideology and ethics. The perversion of German psychiatrists' ethics by the ideology of National Socialism. by L. Singer, Eur. Psychiatry 1998
- Un apercu sur la psychiatrie sociale allemande en 1934. by J. Bieder, Ann. Med. Psychol. 1996
- Priwitzer, Martin, Ernst Kretschmer und das Wahnproblem, (Ernst Kretschmer and the problem of delusion) Dissertation, 2004; published - Stuttgart: Franz Steiner, 2007, xiv + 314 S.
- Millon, T., Grossman, S., Millon, C., Meagher, S & Ramnath, R. (2004). Personality disorders in modern life (2nd edition). Hoboken: John Wiley & Sons, Inc.
- de Georges, P. (2012). "The Meaning of Kretschmer". Hurly-Burly 8: 149–168.
- Trizzino, A. (2014). "Il mondo nella testa. Sul delirio di rapporto sensitivo di Ernst Kretschmer". Comprendre. Archive International pour l'Anthropologie et la Psychopathologie Phénoménologiques 24: 217-224
קישורים חיצוניים
עריכה- ארנסט קרצ'מר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Images in Psychiatry: Ernst Kretschmer (1888–1964)
- Burkhart Brückner, Ansgar Fabri: Biography of Ernst Kretschmer in: Biographical Archive of Psychiatry (BIAPSY).
ביאורים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ מַעֲרֹכֶת באתר האקדמיה
- ^ Whonamedit? – A dictionary of medical eponyms. Ernst Kretschmer
- ^ 1 2 3 4 5 Kretschmer E. (1921). Körperbau und Charakter. Untersuchungen zum Konstitutionsproblem und zur Lehre von den Temperamenten (בגרמנית). Berlin: Springer.