ארצות השפלה הבורגונדיות
ארצות השפלה הבורגונדיות הוא מונח המתייחס לתקופה שבה ארצות השפלה היו בשלטון דוכסי בורגונדיה בשנים 1384 עד 1477, וכן לוקסמבורג וחלקים בצפון צרפת של ימינו ("פלנדריה הצרפתית").
| |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | הולנדית, פריסיאנית מערבית, ולונית, לוקסמבורגית, צרפתית, סקסונית נמוכה | ||
| עיר בירה | בריסל | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אירופה  | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך הקמה | 1384 | ||
| פירוק | |||
| תאריך פירוק | 1482 | ||
| ישות קודמת |
רוזנות פלנדריה רוזנות אנו דוכסות לוקסמבורג רוזנות ארטויס חלרה רוזנות נמור דוכסות בראבנט רוזנות הולנד בישופות אוטראכט | ||
| ישות יורשת | ארצות השפלה ההבסבורגיות | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
  | |||
היסטוריה
עריכהחלק גדול משטחים אלו עבר בירושה ב-1384 לדוכסי בורגונדיה, ענף צעיר יחסית בשושלת ולואה של בית המלוכה הצרפתי, עם מותו של לואי לה מאל רוזן פלנדריה. היורשת שלו, מרגרטה השלישית רוזנת פלנדריה, התחתנה עם פיליפ האמיץ (1342–1404), הראשון מדוכסי בורגונדיה לבית ולואה, אשר ירש באופן זה את רוזנויות פלנדריה, ארטואה, רתל, בורגונדיה ונוור. פיליפ ומרגרטה החלו תקופה ממושכת של שלטון בורגונדי בארצות השפלה.
עם הזמן התרחבו שטחי הדוכסות בארצות השפלה, וכללו את רוזנות נאמור ב-1421, דוכסויות בראבנט ולימבורג ב-1430, רוזנויות אינו, הולנד וזיילנד ב-1432, דוכסות לוקסמבורג ב-1441 ודוכסות חלרה ב-1473. התקופה הבורגונדית באה אל קיצה ב-1477, כשהדוכס האחרון לבית ולואה, קרל האמיץ, מת בשדה הקרב ולא השאיר אחריו יורש ממין זכר: דוכסות בורגונדיה עברה לרשות הכתר הצרפתי (על פי החוק הסאלי), וארצות השפלה עברו באמצעות מארי מבורגונדיה לרשות בעלה, מקסימיליאן (ראו: ארצות השפלה ההאבסבורגיות).
שליטי ארצות השפלה הבורגונדיות
עריכהדוכסי בורגונדיה ששלטו בארצות השפלה היו
- מרגרטה השלישית ובעלה פיליפ האמיץ (1384 - 1405)
- יאן "ללא חת" (1405–1419)
- פיליפ הטוב (1419 - 1467)
- קרל האמיץ (1467 - 1477)
- מארי מבורגונדיה (1477 - 1482)
פוליטיקה
עריכהשליטי בית ולואה נאלצו להתמודד עם חבל ארץ הטרוגני המורכב ממספר רב של בישופויות וערים עצמאיות, ששררו בו נאמנויות מקומיות ושבטיות רבות, ועם כמה מערכות מקבילות של מיסוי, מידות ומשקלות, מכסי מגן וכו'. ניסיונות מצד הדוכסים להעמיק את השליטה ברמה המקומית נתקלו בניסיונות מרידה בקרב הערים העצמאיות, לעיתים בתמיכת האצולה המקומית. מרידות אלו דוכאו על ידי הצבא ביד קשה, ובאופן הדרגתי החל להתגבש ממשל מרכזי מודרני וביורוקרטיה של פקידים דוכסיים, מה שאיפשר לשליטים הבורגונדיים להפוך לפטרוני האמנויות ולנהל חיי חצר זוהרים שהשפיעו על אורח החיים המלכותי ברחבי אירופה במשך מאות שנים. פיליפ הטוב דאג להקים את ה"סטאטן-חנראל" או "סטאט ז'נרו", מועצה של נציגי הבורגנות, הסוחרים, האצולה והכמורה, ובכך השפיע השפעה מכרעת על המאורעות ההיסטוריים בארצות השפלה במאות השנים הבאות.
חצרו של פיליפ הטוב שכנה בבריסל, אך הוא פרש את חסותו גם על ערים כמו ברוז' ונאמור, ובכך ביסס את מעמדן של ארצות השפלה כלב האימפריה הבורגונדית, שמרכזה הקודם היה בדיז'ון שבצרפת. בחצרות אלו הייתה פריחה עצומה באמנות, במוזיקה ובמדע.
תחת שלטון בורגונדיה התאחדו בפעם הראשונה כל המחוזות והערים השונות בארצות השפלה תחת שלטון מרכזי אחד, ובהדרגה נוצרה כך זהות לאומית חדשה: אנשים ראו את עצמם פחות ופחות כ"בראבנטים", "זיילנדים" או "לימבורגים", ובמקום זאת החלו לחשוב על עצמם כעל נדרלנדים, כלומר "בני ארצות השפלה", או בשפות לטיניות בלגים.
