דוכסות בראבנט
דוכסות בראבנט (בהולנדית: Hertogdom Brabant, בצרפתית: Duché de Brabant) הייתה דוכסות שהתקיימה במרכז ארצות השפלה כמדינה עצמאית בין השנים 1183–1477, וכחלק מממלכת הבסבורג עד הרפורמות של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | דוכסות | ||
| שפה נפוצה |
הולנדית, צרפתית  | ||
| עיר בירה | בריסל | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | שדרוג רוזנות בראבנט לדוכסות | ||
| תאריך | 1183 | ||
| פירוק | הקמת הרפובליקה ההולנדית | ||
| תאריך | 1581 | ||
| ישות קודמת |
 רוזנות בראבנט | ||
| ישות יורשת |
 הרפובליקה ההולנדית  ארצות השפלה הספרדיות | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות קתולית | ||
  | |||
בשיאה, כללה דוכסות בראבנט פחות או יותר את האזורים הכלולים היום במחוזות בראבנט הפלמית, בראבנט הוולונית, בריסל ואנטוורפן בבלגיה, וכן את מחוז צפון בראבנט שבהולנד.
הערים החשובות ביותר בדוכסות היו בריסל, אנטוורפן, לוון, ברדה, 'ס הרטוחנבוס, ליר, טילברך ואיינדהובן.
מקור השם ב-Bracha (שפירושו אולי "חדש") ו-Bant ("מחוז").
היסטוריה
עריכהרקע
עריכהבתקופה הרומית השתייכו אזורים אלו לפרובינקיות גאליה בלגיקה וגרמניה תחתית, וישבו בהם בני שבטים קלטיים. במהלך נדידת העמים, התיישבו באזורים אלו שבטים גרמאניים אשר שמו קץ לשלטון רומא באזור.
השימוש הראשון בשם בראבנט לציון ישות באזורים אלו מופיע בתקופת השושלת הקרולינגית, כאשר השטח שבין הנהרות דיילה וסכלדה מכונה pagus Bracbatensis. בחלוקתה האחרונה של דוכסות לותרינגיה בשנת 959 הפך אזור בראבנט לפייף של בראבנט, ישות פאודלית בשלטון לאנדגרף (רוזן כפרי). הפייף השתייכה לפרנקיה התיכונה ובכך הייתה חלק מהקיסרות הרומית הקדושה. הפייף הקיסרי ניתן לרוזן הנדריק (או אנרי) השלישי מלוון בשנת 1085 או 1086, אחרי מותו של השליט הקודם, רוזן ההיכל הרמן השני מלותרינגיה.
דוכסות בראבנט
עריכהדוכסות בראבנט נוסדה באופן רשמי ב-1183–1184, והתואר העובר בירושה "דוכס בראבנט" נוצר על ידי הקיסר הגרמני פרידריך ברברוסה עבור הנדריק הראשון, דוכס בראבנט, בנו של גודפרי השלישי מלוון, דוכס לורן התחתית. אף על פי שהשטח המקורי היה קטן למדי (בין הנהרות דנדר וסן, ממערב לבריסל), הרי שהשם "בראבנט" שימש לכל השטח שבשליטת הדוכסים מהמאה ה-13 ואילך.
ב-1190, אחרי מותו של גודפרי השלישי, הפך הנדריק גם לדוכס לורן התחתית, תואר שבפועל לא נלוותה לו סמכות על שטח אדמה. על כל פנים, כל יורשיו נקראו "דוכסי בראבנט ולותרינגיה תחתית", עד שמאוחר יותר הוחלף השם בשם "לותייה" (Lothier) או בהולנדית "לוטריק", מונח המתייחס לאזור מצומצם בהרבה.
לאחר קרב וורינגן בשנת 1288 עברה גם דוכסות לימבורג לרשות דוכסי בראבנט. ב-1354 הוענק כתב זכויות לאזרחי בראבנט מדוכס בראבנט, יאן השלישי. ב-1430 עברו דוכסויות בראבנט ולימבורג בירושה לפיליפ הטוב מבורגונדיה (ראו ארצות השפלה הבורגונדיות). ב-1477 הן צורפו לאימפריה ההאבסבורגית כנדוניה שהביאה איתה מארי מבורגונדיה. מכאן ואילך ההיסטוריה של בראבנט שלובה בהיסטוריה של שאר שבעה-עשר המחוזות.
מלחמת שמונים השנים
עריכהמלחמת שמונים השנה (1568–1648) הביאה בכנפיה עצמאות לשבעת המחוזות הצפוניים, שהשתחררו כך מעול שלטונו של הענף הספרדי של בית הבסבורג. בעקבות שלום וסטפאליה ב-1648 אושרה באופן רשמי שליטתה של הרפובליקה ההולנדית בחלקה הצפוני של בראבנט (שכבר הייתה תחת כיבוש הצבא ההולנדי), והאזור נמסר לרפובליקה תחת השם Staats-Brabant; הקידומת Staats בהקשר זה פירושה כי האזור לא היה מיוצג במועצת המחוזות (Staten-generaal) אלא נשלט ישירות על ידה, ללא ייצוג. סטאטס-בראבנט הפכה בסופו של דבר למחוז צפון-בראבנט בהולנד של ימינו.
לאחר מכן
עריכהחלקה הדרומי של הדוכסות נותר חלק מארצות השפלה הדרומיות, ואיתן עבר לשליטת הענף האוסטרי של בית הבסבורג ב-1714. במהלך הכיבוש הצרפתי של ארצות השפלה הדרומיות החל מ-1795 פורקה הדוכסות. הצרפתים חילקו מחדש את הארץ למחוזות, ושטחה של בראבנט חולק לשניים: מחוז Deux-Nèthes (כיום מחוז אנטוורפן בבלגיה) ומחוז Dyle (מאוחר יותר מחוז בראבנט בבלגיה; מחוז זה חולק בעת הפדרליזציה של בלגיה ב-1995 למחוזות בראבנט הפלמית ובראבנט הוולונית, כאשר בריסל נותרה אזור עצמאי ונפרד).
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה