אשאל אלוהיי

"אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים" הוא פיוט גאולה תימני בן שבעה בתים שחיבר יוסף בן ישראל.

אֶשְׁאַל אֱלֹהַי יִגְאֲלָה שְׁבוּיִים יֶאְסֹף זְרוּיִים בִּזְכוּת מְכֻנֶּה אַב הֲמוֹן לְגוֹיִים יִזְכּוּ לְחַיִּים עֵת יִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ יְהוּ עֲנוּיִים כִּי הֵם רְצוּיִים בִּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְנַהֲרַיִם הוֹלִיד נְקִיִּים אַרְבַּע דְּגָלִים הָלְכוּ גְּאוּלִים חָנוּ בְאֵלִים אַל תִּמְסְרָהּ אוֹתָם בְּיַד בְּזוּיִים יִהְיוּ קְנוּיִים אַתָּה אֲשֶׁר תַּבִּיט אֱלֵי עֲנִיִּים שׁוֹמֵר פְּתָאִים: נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּשִׁיר וְזִמְרָה וּבְרוֹן וְהַדְרָה בִּזְכוּת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמָהּ גְּבִירָה יִסְכָּה וְשָׁרָה וּבְנָהּ אֲשֶׁר שָׁמַע בְּקוֹל גְּבוּרָה נֶעְקַד כְּפָרָה וּכְלַל בְּנֵי יַעְקֹב שְׁהֵם דְּווּיִים כֻּלָּם דְּחוּיִים נִבְחַר לְעוֹלָה קָרְבָּן מְעֻלָּה נִפְדָּה בְּחֶמְלָה נִתְחַלְּקוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲצָאִים גּוֹיִים שְׁנַיִם בֵּרַךְ לְנִינוֹ שְׁנֵי גְּדָיִים תַּבְשִׁיל עֲשׂוּיִים: יוֹם אֶזְכְּרָה מִקְדָּשׁ יְהִי לְבָבִי דּוֹאֵג בְּקִרְבִּי אֶרְאֶה לְצוּרָתוֹ בְּתוֹךְ כְּתָבִי אֶבְכֶּה וְאֵין בִּי כֹּחַ לְהַעְמִיד שַׂר צְבָא וְתִשְׁבִּי כֹּהֵן וְנָבִיא וּמְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן בְּבַד עֲטוּיִים הָאֵל יְרַחֵם עַמּוֹ יְנַחֵם עַל יַד מְנַחֵם נָבוֹא לְאֹהָלִים שְׁהֶם בְּנוּיִים וַעְדִי עֲדָיִים כָּל טַעֲמֵי תוֹרָה יְהוּ גְּלוּיִים כַּצָּהֳרַיִם: יִתְקַבְּצוּ כָּל יוֹשְׁבֵי מְדִינוֹת וּבְנֵי שְׁכוּנוֹת נַעְלֶה לְאַרְצֵנוּ בְּקוֹל רְנָנוֹת שִׁיר עַל נְגִינוֹת נִתְעַדְּנָה שָׁטָּה בְּמַעֲדַנּוֹת טוֹבוֹת צְפוּנוֹת נִהְיֶה בְּאֶרֶץ הַצְּבִי שְׁרוּיִים עַל כָּל שְׁפָיִים נִשְׂמַח וְנָגֵל קָטוֹן וְגָדוֹל נַעְלֶה בְּהַלֵּל נִרְאֶה בְּנֵי צִיּוֹן שְׁהֶם קְרוּיִים עִם בָּבְלִיִּים יָבְנֵה וְצִפּוֹרֵי וְשַׁעֲרַיִם וִירוּשְׁלְמִיִּים: וּבְנֵי טְבֶרְיָה יַעֲלוּ תְחִלָּה כִּי הֵם סְגֻלָּה הַיּוֹדְעִים דִּין סַנְדְּרֵי גְּדוֹלָה גֹּרֶן עֲגוּלָה יוֹרוּ עֲנִיָּה סוֹעֲרָה וְגוֹלָה וּבְנֵי שְׁכוּלָה בָּאוּ בְּנִסְיוֹנוֹת בְּאֵשׁ וּמַיִם יָצְאוּ רְווּיִים בִּזְכוּת אֲבוֹתָם הָשֵׁב שְׁבוּתָם וּבְנֵה לְבֵיתָם וּזְכוּת אֲשֶׁר הוֹרִיד לְעָם מְרוּיִים לוּחוֹת שְׁנִיִּים וּזְכוּת אֲשֶׁר גָּלָה לְמַחֲנַיִם עִם בַּרְזְלִיִּים: סֻכַּת יְלוּד דָּוִד שְׁמוֹ אֲבִיעַד תִּבְנֶה עֲדֵי עַד עֵת יִשְׁמְעוּ גוֹיִים יְהוּ בְרַעַד עַל הַרֲרֵי עַד תִּהְיֶה לְבָנֶיךָ לְעוֹלְמֵי עַד סוֹמֵךְ וּמִסְעַד תַּשְׁמִיד לְעַמּוֹנִים וּמוֹאֲבִיִּים תַּרְשִׁישׁ וְאִיִּים וּבְנֵי קְטוּרָה יִכְלוּ מְהֵרָה תִּהְיֶה עֲקָרָה תִּהְיֶה לְחֶרְפָּה בֵּין כְּנַעֲנִיִּים וַאסְכַּנְדְּרִיִּים בָּרוּךְ אֲשֶׁר רִפָּא לְכָל חֳלָיִים זֶה פַּעֲמַיִים: פָּנִים בְּפָנִים נֶחֱזֶה גְּבוּרָה גִּבּוֹר וְנוֹרָא נִרְאֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹך עֲזָרָה בֵּית הַבְּחִירָה נֵדַע סְגֻלַּת מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה כִּשְׁהִיא סְדוּרָה נָבִיא לְמַתָּנוֹת לְבֵית חֲשָׁיִים לִשְׁהֶם רְאוּיִים אֶחְתּוֹם לְשִׁירִי אֶשְׁאַל לְצוּרִי יִהְיֶה בְּעֶזְרִי עֵת יִפְגְּשׁוּ שֵׂעִיר אֱדוֹם וְצִיִּים כַּמֶלְקְחַיִם חַרְבָּךְ תְּהֶא עָלָיו כְּמִסְפְּרַיִם בִּשְׂעַר טְלָאִים:

פרויקט בן יהודה

תוכן

הפייטן פותח את השיר בתיאור כוונותיו ומצבו: אדם המתחנן לאלהיו שיחזיר את עמו, אותו הוא משווה לשבוי, לארצו. במחרוזת הראשונה עוסק הפייטן בזכות האבות; אברהם, יעקב וישראל לאחר יציאתם ממצרים, כמו גם במידת החסד של אלהיו הדואג לעניים.
במחרוזת השנייה מבקש הפייטן כי יעלה אלהיו את עמו לארצו, וזאת בזכות שרה, עקדת יצחק וסבלם של בני ישראל.
בבית השלישי מתאונן המשורר על חוסר האונים בו הוא מצוי, כאשר הוא מהרהר בכוחות הפיזיים והרוחניים שיידרשו ממנו כדי לעלות לארץ ישראל ולבנות בה את המקדש; הוא מציין זאת כסיבה לכך שיגאלוִִֹ האל באמצעות משיח.
במחרוזת הרביעית מתאר הפייטן את המציאות האוטופית שלאחר הגאולה בארץ ישראל ואת השמחה בעת עליית עם ישראל לארצו.
בבית החמישי מבכר הפייטן את שיבתם של בני טבריה, אשר על פי המסורת ייגאלו ראשונים ובהם אותם החכמים שירכיבו את הסנהדרין שיורה לישראל את ההלכות במציאות שתכון להם. אל שובם הוא מתחנן בהזכירו את זכותם של משה ושל דוד.
במחרוזת הששית מתאר המשורר את העוצמה הצבאית של ישראל שישובו מהגלות, וזאת בזכות עזרתו של האל שיביס את עמי הארץ, ביניהם העמוניים והמואביים; כינויים נפוצים לשבטי חאשד ובכיל שבמחוז ארחב.
בבית האחרון מחלה הפייטן את פניו של האל שיקים לו את סוכת דוד ושיוכל לעבוד את אלוהיו בבית המקדש. הפיוט נחתם בבקשת הפייטן לאל שיכניע את אויביו של עמו כאשר יתקפוהו כפי שמכלים המספריים בצמר הטלאים בעת הגז.

צורה

ביתו הרביעי של הפיוט בכתב יד תימני מהמאה ה־י"ז-י"ח.

הפיוט הוא שיר אזור (מוושח) ובו שישים ושלושה טורים המכונסים בשבעה מחרוזות (בתים); בראשי הבתים האקרוסטיכון: אני יוסף, כברוב פיוטיו של המשורר, גם בפיוט זה הקפיד על אקרוסטיכון שמו. ארבעת השורות הראשונות והשתיים האחרונות בכל מחרוזת מורכבות מדלת וסוגר. בכל סוגר חמש הברות. שורות חמש עד שבע במחרוזות מורכבות משתי מילים כל אחת ויוצרות את ה"אזור". משקלו של הפיוט הוא "הסוער" (רג'ז).

קבלה והשפעה

הפיוט הוא מהפופולריים והמפורסמים שבשירי תימן, וזכה למספר לחנים מסורתיים ומודרניים. הרב יוסף קאפח כתב עליו: ”נגינתה המיוחדת של שירה זו אצל יהודי תימן מוסיפה נופך לחינה הפלא, רגילים לשיר שירה זאת בהשתפכות נפש, בחלוי שבקדושה, בהתרפקות עדן על קונה שמים וארץ” (יוסף קאפח, כתבים, ב, עמ' 990). הוא מושר בקהילות תימן בהזדמנויות שונות, ללא מועד קבוע. השיר השפיע גם על שירים מודרניים אחרים.

לקריאה נוספת

• אברהם אידלסון, שירי תימן, סינסינטי תרצ"א, עמ' 60–62.
• ישראל דוידזון, אוצר השירה והפיוט, כרך א, נויארק, תרפ"ה, עמ' 353
• רצון הלוי, שירת ישראל בתימן: ממבחר השירה השבזית־תימנית, תש"ס, עמ' 383–384.
• יהודה רצהבי, ילקוט שירי תימן, ירושלים: מוסד ביאליק 1968, שיר נה, עמ' 113–116.
• יהודה עמיר, ישקף (א), שירת ר' יוסף בן ישראל ופרקי יסוד בשירת יהודי תימן, נתניה: האגודה לטיפוח חברה ותרבות, תש"ף

קישורים חיצוניים

• יוסף בן ישראל, "אשאל אלהי יגאלה שבויים" בפרויקט בן-יהודה
• הפיוט אשאל אלהי יגאלה שבויים, באתר הפיוט והתפילה
• מילות השיר "אשאל אלוהיי" והאזנה לו, באתר זמרשת