אשכים לבית השר

פיוט מאת ראב"ע

אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַׂר הוא שיר מאת רבי אברהם אבן עזרא. בשיר מבטא המשורר את צערו של עני הנזקק לעזרתו של בעל שררה. למרות שהעני מתאמץ לפגוש את בעל השררה ולבקש את עזרתו, הוא לא פוגש את השר, אלא אנשים אחרים. אותם אנשים מסבירים לו שלא יוכל לפגוש את השר בתואנות שונות. יש הרואים בשיר זה ביטוי לצערו של רבי אברהם עצמו, שהיה עני[1].

אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַׂר

אַשְׁכִּים לְבֵית הַשַׂר, אוֹמְרִים: כְּבָר רָכַב.
אָבוֹא לְעֵת עֶרֶב, אוֹמְרִים: כְּבָר שָׁכַב.
אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב, אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב,
אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי, נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב!

מבנה השיר ותוכנו

עריכה

בשיר קצר זה ארבע שורות. כל אחת מהשורות מתחילה באות א' ומסתיימת בצירוף האותיות כ' ו-ב'. המשורר מספר כי פעמיים ניסה לפגוש את השר. בפעם הראשונה עשה זאת השכם בבוקר, ונאמר לו שהגיע מאוחר מדי, והשר כבר איננו נמצא, כי "רכב". בפעם השנייה הגיע לעת ערב, וגם אז נאמר לו שלא יוכל לפגוש את השר כי כבר שכב. בשורה השלישית והרביעית עורך העני מעין סיכום - או שהשר יעלה על מרכב או על משכב, בכל אופן העני סובל, "אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי".

הסיום "נוֹלַד בְּלִי כּוֹכָב!" מבטא יחס אסטרולוגי למצבו של העני, באופן שקרוב להיות גזירת שמים. רעיונות אסטרולוגיים מצויים גם בפרשנות הראב"ע למקרא.

המחשבה על העניות כגזירה התלויה במזל מופיעה גם בתלמוד. למשל, בתלמוד מסופר על רבי אלעזר בן פדת שהיה עני מרוד. מסופר שם, כי כאשר הקיז דם, לא היה לו מה לאכול, והוא תחב בפיו ראש של שום, והתעלף מחולשה. הקב"ה התגלה אליו בחלומו ושאל אותו אם ברצונו שיהפוך את העולם ויברא אותו מחדש, כדי שאולי הפעם יוולד רבי אלעזר במזל טוב. אמר רבי אלעזר בן פדת: "כולי האי ואפשר?" (=כל זה, ורק אולי?!). הוא הוסיף ושאל אם כבר חי את רוב שנות חייו, ומשנענה בחיוב ויתר על הצעתו של ה'[2].

ציטוט השיר

עריכה

בפסק דין של בג"ץ בעתירה שהוגשה להורות על פתיחתו של גן ילדים חדש, כתב השופט מישאל חשין, בסיום נימוקיו לדחיית העתירה:

נמצא לנו איפוא, שהעתירה לשנת הגן תשנ"ד הינה עתירה מאוחרת לזמנה, ואילו העתירה לשנת תשנ"ה והשנים העוקבות אותה הינה מוקדמת לזמנה. מאוחרת מכאן, מוקדמת מכאן, והרי העותרות יוצאות ריקות מכאן ומכאן. האמנם כך? היה זה המשורר ר' אברהם אבן עזרא, איש אביון, אשר ביקש את עזרת השר ולא נעזר; ועל כך שורר (למיטב זכרוני):
אשכים לבית השר אומרים: כבר רכב
אבוא לעת ערב אומרים: כבר שכב
או יעלה מרכב או יעלה משכב
אויה לאיש עני נולד בלי כוכב

ואולם שלא כאבן-עזרא הן העותרות, שהרי יכולות ורשאיות הן לפנות אל השר ואל הרשויות לא אך השכם בבוקר או לעת ערב אלא אף בצהרי יום. העותרות תוכלנה, אם אך תבקשנה זאת - ולאחר שתגבשנה עילה (לטעמן) לפנייה לבית המשפט לקראת פתיחתה של שנת הגן תשנ"ה - לשוב ולפנות לבית-משפט זה בבקשת סעד, ובלבד שתבאנה לעת ראויה.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה