רבי אלעזר בן פדת
רבי אלעזר בן פדת, היה כהן[1], אמורא בדור השני והשלישי של אמוראי ארץ ישראל, הוא הנקרא בתלמוד בשם הסתמי רבי אלעזר (כאשר מדובר באמורא. ואולם, בלבול מסוים נוצר לעיתים מכיוון שישנו גם תנא בסתם רבי אלעזר והוא רבי אלעזר בן שמוע). עלה מבבל לאחר שלמד בישיבתם של רב ושמואל.
| לידה |
המאה ה־2 בבל, בבל  |
|---|---|
| פטירה |
279 |
| תקופת הפעילות | שני ושלישי דור שני ושלישי לאמוראים בארץ ישראל |
| רבותיו | רבי יוסי בן זמרה הכהן, רבי חנינא בר חמא, רב, רבי יוחנן |
| בני דורו | רבי אמי ורבי אסי, רבי זירא ועוד |
| צאצאים |
רבי פדת |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בצעירותו חי בבבל, שם למד אצל רב. עלה לארץ ישראל, נסמך שם וישב בוועד סוד העיבור. למד רבות אצל רבי יוחנן, והיה מוסר שמועות (=ציטוטים הלכתיים) באופן סתמי, כלומר בלי לציין ששמע אותן מרבי יוחנן, וריש לקיש גער בו על כך. גם רבי יוחנן בעצמו הקפיד עליו בשל כך, ורבי יעקב בר אידי[2] פייסו ואמר לו: ”כתוב בתורה[3] כאשר צווה ה' את משה כן עשה יהושע בן נון. וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש, אמר כך אמר משה? אלא יושב ודורש, והכל יודעים שהתורה של משה היא! אף אתה - אליעזר יושב ודורש, והכל יודעין שהתורה שלך היא!”[4] הגיב רבי יוחנן: ”מפני מה אין אתם יודעין לרצות כבן אידי חבירינו?”. בתלמוד נראה כי אכן העובדה כי תורתו של רבי אלעזר כולה אשר שמע מפי רבי יוחנן רבו הייתה כל כך מפורסמת, עד שגם כאשר היה אומר פסקי דין על דעת עצמו חשבו שרבי יוחנן רבו אמר אותם[5].
למד גם אצל רבי חנינא בר חמא, והוא מביא בשמו את המשפט "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם"[6].
היה פרנס, ולכן כאשר רבי זירא עלה לארץ ישראל הוא צם מאה תעניות שרבי אלעזר לא ימות, ויפלו עליו צורכי הציבור[7] למרות זאת הוא היה עני מרוד. מסופר עליו, כי כאשר הקיז דם, לא היה לו מה לאכול, והוא תחב בפיו ראש של שום, והתעלף מחולשה. הקב"ה התגלה אליו בחלומו ושאל אותו אם ברצונו שיהפוך את העולם ויברא אותו מחדש, כדי שאולי הפעם ייוולד רבי אלעזר במזל טוב. אמר רבי אלעזר בן פדת: "כולי האי ואפשר?" (=כל זה, ורק אולי?!). הוא הוסיף ושאל אם כבר חי את רוב שנות חייו, ומשנענה בחיוב וויתר על הצעתו של ה'[8].
על אף שהיה אביון ביותר לא הסכים לקבל מתנות ולא להתארח אצל אחרים בנימוק "שונא מתנות יחיה"[9].
גדלותו הייתה מפורסמת, והוא כונה "מרא דארעא דישראל" (בארמית, ופירושו: האדון של ארץ ישראל)[10]. היה נושא ונותן עם חכמי דורו בארץ ישראל - רבי אמי ורבי אסי, רבי זירא ועוד. וכן היה שולח איגרות לחכמי בבל של אותם ימים. כאשר ריש לקיש נפטר, ורבי יוחנן התאונן שאין לו חברותא, החליטו חכמי הדור לשלוח לרבי יוחנן את רבי אלעזר ”משום דמחדדי שמעתיה” כלומר שמועותיו ברורות ומאירות. למרות זאת רבי יוחנן לא התנחם, שכן הוא רצה בחברותא כריש לקיש, שהיה מפריך את דבריו[11].
לקריאה נוספת עריכה
- בנימין לאו, "רבי אלעזר בן פדת", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 285-274.
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבי אלעזר בן פדת", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- רבי אלעזר בן פדת, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
אלים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ה', הלכה ד' (שיצא לחוץ בגלל חולשתו ולא היה יכול לקיים מצוות ברכת כהנים)
- ^ ובתלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נ"ד, עמוד ב' פייסוהו רבי אמי ורבי אסי
- ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ט"ו.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק ב', הלכה ה'.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ד, עמוד ב': "זאת אלעזר אמרה אני לא אמרתיה".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ה, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף מ"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף י"ט, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ד, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"א, עמוד ב'.