אשליות חיוביות
אשליות חיוביות (באנגלית: Positive Illusions) הן תפיסות ואמונות חיוביות ולא מציאותיות שיש לאנשים כלפי עצמם או כלפי האנשים הקרובים אליהם.[1] אשליות חיוביות הן סוג של הונאה עצמית או האדרה עצמית, והן מונעות מהצורך של הפרט לשמור על הערכה עצמית חיובית ככל האפשר, או להימנע מאי-נוחות זמנית. ישנן שלושה אשליות כלליות: אפקט מעל הממוצע, הטיית תגובה אופטימית, ואשליית השליטה. המונח "אשליות חיוביות" נטבע לראשונה על ידי טיילור ובראון בשנת 1988.[1]
כמו תפיסות אנושיות רבות, התפיסה העצמית נתונה לאשליות. אשליות חיוביות נתפסות בדרך כלל כאחת ההשפעות של האדרה עצמית, וכפונקציה של חיזוק ההערכה העצמית.[2] ייתכן שהדבר נובע מהרצון של הפרט לראות את עצמו בצורה חיוביות יותר בהשוואה לקבוצת השווים שלו. מחקרים מצאו כי לסביבה המוקדמת יש תפקיד חשוב בהתפתחותן של אשליות חיוביות, וכי אנשים שגדלו בסביבות מטפחות נתונים יותר לאשליות מאשר אלו שגדלו בסביבות קשות.[2] ממצאים אלה שוכפלו על פני הקשרים רבים ונמצא כי האשליות עמידות מאוד בפני טיפול. למרבה האירוניה, כאשר אנשים מתוודעים לקיומן של אשליות אלה, הם בדרך כלל נוטים להחשיב את עצמם כפחות פגיעים אליהם בהשוואה לאחרים.[3]
בספרות המקצועית קיימת מחלוקת בין גישות הרואות אשליות חיוביות כתופעה שכיחה ונורמלית ומדגישות את החלק החיובי וההסתגלותי שבה, לבין גישות המדגישות כי באשליות חיוביות קיים אספקט שלילי של עיוות מציאות, הנתפס כפוגע בהסתגלות.[1][4]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Shelley E. Taylor, Jonathon D. Brown, Illusion and well-being: A social psychological perspective on mental health., Psychological Bulletin 103, 1988, עמ' 193–210 doi: 10.1037/0033-2909.103.2.193
- ^ 1 2 Peter M. Lewinsohn, Walter Mischel, William Chaplin, Russell Barton, Social competence and depression: The role of illusory self-perceptions., Journal of Abnormal Psychology 89, 1980, עמ' 203–212 doi: 10.1037/0021-843X.89.2.203
- ^ Emily Pronin, Thomas Gilovich, Lee Ross, Objectivity in the Eye of the Beholder: Divergent Perceptions of Bias in Self Versus Others., Psychological Review 111, 2004, עמ' 781–799 doi: 10.1037/0033-295X.111.3.781
- ^ Ryan T. McKay, Daniel C. Dennett, The evolution of misbelief, Behavioral and Brain Sciences 32, 2009-12, עמ' 493–510 doi: 10.1017/S0140525X09990975
