אתל מרמן

זמרת אמריקאית

אתל מרמןאנגלית: Ethel Merman; ‏ 16 בינואר 1908 - 15 בפברואר 1984), זמרת מצו סופרן/אלט ושחקנית אמריקאית, זוכת פרס טוני ופרס גלובוס הזהב, שנודעה ככוכבת הגדולה ב"תור הזהב" של מחזות הזמר של ברודוויי. קולה החזק היווה יתרון של ממש בימים שלפני ההגברה המלאכותית.

אתל מרמן
Ethel Merman
לידה 16 בינואר 1908
אסטוריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בפברואר 1984 (בגיל 76)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ethel Agnes Zimmermann עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Shrine of Remembrance עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1930 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים William Cullen Bryant High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת פופ עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ארנסט בורגניין (19641964)
Robert Six (19531960)
Robert Daniels Levitt עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Ethel Levitt Geary, Robert Levitt Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזמר (1951)
  • Hasty Pudding Woman of the Year (1966)
  • פרס דרמה דסק לשחקנית מצטיינת במחזמר
  • כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Time on My Hands (1932)
בסרט Alexander's Ragtime Band מ-1938
בסרט Alexander's Ragtime Band מ-1938
בסרט There's No Business Like Show Business מ-1954

ביוגרפיה

עריכה

היא נולדה כאתל אגנס צימרמן (Ethel Agnes Zimmermann), להורים ממוצא גרמני וסקוטי ברובע קווינס בניו יורק ומגיל צעיר הלכה לצפות במחזות בברודוויי. היא עבדה כמזכירה בחברת מסחר למכוניות ועבדה במקביל בוודוויל בתיאטרון פלס, ב"סקנדלים" של ג'ורג' וייט, למוזיקה של ג'ורג' גרשווין. בהדרגה הפכה להיות שחקנית וזמרת במשרה מלאה, בלי ללמוד שיעורי פיתוח קול. הופעתה במחזמר Girl Crazy ‏ (1930) אותו כתבו ג'ורג' ואיירה גרשווין ובייחוד שירתה את הלהיט I Got Rhythm ממחזה זה הפכו אותה לכוכבת.

בהמשך שיתפה פעולה עם קול פורטר בחמישה מחזות זמר, בייחוד Anything Goes ‏ (1934), בו שרה את הלהיטים I Get a Kick Out of You ו-Anything Goes; ו-Red, Hot and Blue ועם אירווינג ברלין. השניים ניצלו גם את יכולות המשחק הקומי שלה בדואטים עם בני זוגה להופעות אלה. מרמן הופיעה בברודוויי עד 1970. תפקידה האחרון היה דולי בהפקת !Hello, Dolly.

משנות ה-30 הופיעה גם במספר סרטי קולנוע הוליוודיים בהם Anything Goes, ‏(1936) The Big Broadcast of 1936, ‏ Alexander's Ragtime Band, ‏ (1938), קרא לי מאדאם (1953), אין כעסקי השעשועים (1954). ב-1963 הופיעה בסרטו של סטנלי קריימר מטורף, מטורף, מטורף העולם. הופעתה האחרונה בקולנוע הייתה בתפקיד קטן בסרט "טיסה נעימה (1980)", בו היא מגלמת חייל הסובל מהלם קרב ומשוכנע שהוא אתל מרמן ועל כן פוצח בשירים ידועים ממחזות הזמר שלה מדי פעם. היא הופיעה גם בפרקים מזדמנים בסדרות טלוויזיה כספינת האהבה והחבובות.

מרמן הייתה נשואה ארבע פעמים. לביל סמית (1940 - 1941), לרוברט לויט (1941 - 1952) ממנו נולדו לה שני ילדים, לרוברט סיקס (1953 - 1960) ולשחקן ארנסט בורגניין לו הייתה נשואה 32 ימים ב-1964.

מרמן נפטרה כתוצאה מגידול במוחה.

אזכורים תרבותיים

עריכה

קולה הרם והמתכתי של מרמן הפך אותה למושא לפרודיות. בסרט בוקר טוב, וייטנאם מחקה השדרן אדריאן קרונאואר (בגילומו של רובין ויליאמס) את מרמן השרה את "!I've got a feeling that love is here to stay" בקול רם ומשבשת את המכ"ם הרוסי.

בפרק "השוד" מהסדרה סיינפלד (1990) מתלוננת איליין בניס על שותפתה הרעשנית: "זה כמו לגור עם אתל מרמן, רק בלי הכישרון".

קישורים חיצוניים

עריכה