רובין ויליאמס

רובין מקלורין ויליאמס (באנגלית: Robin McLaurin Williams;‏ 21 ביולי 1951 – 11 באוגוסט 2014) היה קומיקאי, מדבב ושחקן קולנוע וטלוויזיה אמריקאי, זוכה פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, 4 פרסי גלובוס הזהב (1 למפעל חיים), 2 פרסי אמי ופרס גילדת שחקני המסך.

רובין ויליאמס
Robin Williams

ויליאמס בפרמיירה של "תזיזו ת'רגליים 2", 2011
לידה	21 ביולי 1951 שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
התאבד	11 באוגוסט 2014 (בגיל 63) פרדייס סיטי, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה	מפרץ סן פרנסיסקו
שם לידה	Robin McLaurin Williams
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1976–2014 (כ־38 שנים)
מקום לימודים	בית הספר ג'וליארד (1976) College of Marin קולג' קלרמונט מק'קנה תיכון רדווד Detroit Country Day School Durham College
בן או בת זוג	Valerie Velardi (יוני 1978–1988) Marsha Garces (30 באפריל 1989–2010) Susan Schneider (22 באוקטובר 2011–11 באוגוסט 2014)
צאצאים	Zachary Williams, זלדה ויליאמס, Cody Williams
פרסים והוקרה	פרס אוסקר 4 פרסי גלובוס הזהב 2 פרסי אמי פרס גילדת שחקני המסך
http://www.robinwilliams.com
פרופיל ב-IMDb

רובין וילאמס, 2008

כוכבו של ויליאמס בשדרת הכוכבים של הוליווד

ביוגרפיה

ויליאמס נולד בשיקגו, אילינוי שבארצות הברית. אביו רוברט פיצג'רלד ויליאמס – מנהל בכיר בחברת רכב ונוצרי-אפיסקופלי. אימו מקלורין, דוגמנית עבר ונוצרית-מדעית. הוא גדל במישיגן וחונך על פי ערכי הכנסייה האפיסקופלית. בהמשך עברה משפחתו לקליפורניה.

בבגרותו החל ויליאמס להופיע במועדוני סטנד-אפ בסן פרנסיסקו וזכה להצלחה רבה. הוא נרשם ללימודי מדעי המדינה במכללה בקליפורניה, אך פרש ממנה כדי ללמוד משחק במכללה קהילתית בקליפורניה. בהמשך קיבל מלגה לבית הספר ג'וליארד היוקרתי לאומנויות שבניו יורק.

קריירה

בקולנוע

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הגהה, עיצוב.

ויליאמס הופיע לראשונה בקולנוע בשנת 1980 בסרט "פופאי" בבימויו של רוברט אלטמן. בשנת 1982 הוא שיחק בשני סרטים: "העולם על פי גארפ" על פי רב המכר של ג'ון אירווינג באותו השם ובסרט "המובטלים" (שלא הצליח בקופות). בשנת 1984 שיחק בסרט עטור השבחים "מוסקבה על ההדסון" בו גילם את דמותו של נגן סקסופון רוסי שמתאהב במהגרת מאיטליה. בשנת 1986 הופיע בשלושה סרטים: "הזמנים הטובים", "מועדון גן עדן" ו"נצל את היום". ויליאמס התפרסם ככוכב קולנוע בשנת 1987, כאשר גילם בסרטו של בארי לוינסון "בוקר טוב, וייטנאם" את דמותו של שדרן הרדיו אדריאן קרונאוור. הסרט זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי וכן מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. בשנת 1988 שיחק ויליאמס בסרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" ובשנת 1989 ב"ללכת שבי אחריו" בו גילם מורה נערץ שמחנך תלמידי פנימייה יוקרתית בדרכים לא שגרתיות, על תפקיד זה היה מועמד לפרס אוסקר.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 כיכב בסרטים רבים – ביניהם "איש הקאדילק", "התעוררות" ו"רצח מן העבר" שזכו להצלחה בביקורת ובקופות. לא כל הסרטים בהם השתתף הצליחו, כמו בסרט "מנער את הליצן".

בשנת 1991 שיחק אדמס בסרט "פישר קינג" לצד ג'ף ברידג'ס. תפקידו זה עורר הדים רבים ואף זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי" וכן במועמדות לפרס אוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב ביותר". באותה שנה שיחק בלהיטי קולנוע נוספים כגון "צעצועים" ו"הוק" (בתפקיד פיטר פן). תפקיד בולט נוסף בשנים אלה היה בסרטו של כריס קולומבוס "גברת דאוטפייר" מ-1993, בו מגלם ויליאמס גבר שמתחפש לאומנת בריטית. על תפקידו בסרט זה זכה בפרס גלובוס הזהב כ"שחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי" בפעם השלישית. ב-1991 זכה בפרס ההומניטרי על שם נורמה זרקי, מטעם ארגון נשים בקולנוע ובטלוויזיה.

בשנת 1995 זכה ויליאמס להצלחה נוספת בעקבות תפקידו בסרט "ג'ומנג'י". שנה לאחר מכן גילם את דמותו של ארמנד גולדמן בסרט הרימייק של מייק ניקולס, "כלוב הציפורים". באותה שנה זכה בפרס גילדת שחקני המסך בקטגוריית "צוות השחקנים הטובים ביותר" עבור חלקו בקאסט של סרט זה. באותה שנה גילם את דמותו של ג'ק פאוול בסרטו של פרנסיס פורד קופולה, "ג'ק", שמגולל את קורותיו של ילד בן 10 שנראה כמבוגר בן 40, וזכה בשבחי המבקרים. בשנת 1997 שיחק בסרטים "לפרק את הארי" לצד בילי קריסטל ו"הפרופסור המפוזר" של דיסני, אך תפקידו הבולט באותה שנה היה של הפסיכולוג שון מגוויר בסרטו של גאס ואן סנט "סיפורו של ויל האנטינג", שזיכה אותו בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר. בשנת 1998 שיחק בסרטו של טום שדיאק "פאץ' אדמס", בו גילם את דמותו של הדוקטור האנטר דוהרטי "פאץ'" אדמס – אבי הליצנות הרפואית. סרט זה סימן את סוף תקופת תהילתו הגדולה של ויליאמס בקולנוע. לאחריו שיחק בכמה סרטים שכשלו בביקורת ובקופות, ובהם "יעקב השקרן", "איש המאתיים", "אינסומניה" ועוד.

בשנת 2001 שיחק בסרט אינטליגנציה מלאכותית את ד"ר ידע. ויליאמס שב למרכז הבמה בעקבות הופעתו המוצלחת בסרטו של שון לוי "לילה מוטרף במוזיאון" בו גילם את נשיא ארצות הברית, תאודור רוזוולט. סרט זה הכניס למעלה מ-250 מיליון דולרים, והוא הרווחי ביותר מבין הסרטים שבהם השתתף ויליאמס. הצלחתו הובילה ליצירת סדרה ובה שני המשכונים, שהאחרון שבהם יצא לקולנוע כחודש לאחר מותו.

בשנת 2014 יצא הסרט האחרון שאליו הצטלם ויליאמס, "האיש הכי כועס בברוקלין", המבוסס על סרטו של אסי דיין, "מר באום". בראשית 2016 עלה לאקרנים סרטו האחרון, "הכל בהחלט".

בטלוויזיה

ב-1977 לוהק ויליאמס לתפקיד אורח בסדרה "ימים מאושרים". הופעתו הייתה כה מוצלחת, עד שהוחלט ברשת ABC לייצר סדרת בת (ספין אוף) לדמות ששיחק, החייזר "מורק". כך נוצרה ב-1978 הסדרה "מורק ומינדי" שבה גילם את דמותו של מורק במשך ארבע עונות עד 1982. על תפקידו בעונה הראשונה זכה ויליאמס בפרס גלובוס הזהב בתור "השחקן הטוב ביותר בסדרה קומית או מוזיקלית". הופעתו בסדרה הובילה, למעשה, לקריירה המשגשגת שלו בקולנוע.

אחרי "מורק ומינדי" הנחה ויליאמס ארבע תוכניות של משדר הסאטירה הוותיק "סאטרדיי נייט לייב": ב-1981, ב-1984, ב-1986 וב-1988. הוא שיחק בתפקידי אורח: בסדרות המצליחות "רצח מאדום לשחור", "חברים" ו"חוק וסדר: מדור מיוחד", וכן בתוכנית המערכונים המאולתרים ה"של מי השורה הזאת בכלל?".

בשנת 2013 ניסה ויליאמס לשוב לטלוויזיה כשחקן ראשי בסדרה "המטורפים" של דייוויד אי קלי, אך הסדרה בוטלה לאחר עונה אחת.

דיבוב

הצלחת הסרט "פופאי" משנת 1980 הובילה לשיבוצו של ויליאמס כמדבב ראשי בסדרה שהפיק אלזי סיגר. גם בסרטונים שהופקו דיבב ויליאמס את פופאי לצד שלי דובאל ופול ל. סמית'. ואולם תפקיד הדיבוב הזכור ביותר שלו היה של הג'יני בסרט ההנפשה "אלאדין". במהלך תפקידו אלתר ויליאמס רבות, בין השאר חיקויים של ידוענים כגון ג'ק ניקולסון ואחרים. בשנת 1996 שב ודיבב את ג'יני בהמשכון "אלאדין ומלך הגנבים" ובשנת 2005 דיבב את פנדר, הרובוט האדום והמתפרק, בסרט "רובוטס". בשנת 2006 דיבב את נפוליאון קרוס ב"גיבור של כולם" וכן שלוש דמויות שונות ב"תזיזו ת'רגליים" (ראמון, לאבלייס וקליטוס). בשנת 2011 חזר ויליאמס לדבב את ראמון ואת לאבלייס בסרט ההמשך "תזיזו ת'רגליים 2".

ויליאמס היה בעל יכולות אלתור נרחבות, שאפשרו לו לייצר קומדיה מילולית מהירה כברק, כישרון שבא לידי ביטוי בעיקר בקומדיות כגון "אלאדין", "גברת דאוטפייר" ו"בוקר טוב וייטנאם".

חיים אישיים

בשנת 1978 התחתן עם ואלרי ולרדי, שאותה פגש שנתיים לפני כן כשעבד כברמן בסן פרנסיסקו. לשניים נולד בן, זאקרי "זאק" פים ויליאמס. כעבור עשר שנים התגרש הזוג ורובין נשא לאישה את מרשה גארסס, שהייתה האומנת של זאקרי. בניגוד לשמועות שנפוצו אז, הצהירה אשתו הראשונה ב-2018 שהרומן בין ויליאמס לגארסס התחיל לאחר שוויליאמס נפרד ממנה. לשניים נולדו שני ילדים, זלדה ריי ויליאמס וקודי אלן ויליאמס. בשנת 2008 התגרשו השניים ובשלהי 2011 התחתן ויליאמס עם סוזן שניידר, מעצבת גרפית יהודייה אמריקאית, בסנט הלנה שבקליפורניה. בני הזוג התגוררו בביתו של ויליאמס בשכונת סי קליף בסן פרנסיסקו.

ויליאמס אובחן כסובל מהפרעה דו-קוטבית, ובראיונות עמו אף סיפר על היסטוריה ארוכה של צריכת סמים ושימוש באלכוהול.

משחק הווידאו "האגדה של זלדה" היה אהוב על בני משפחתו, ויליאמס אף קרא לבתו זלדה על שם הדמות שבמשחק. זלדה ויליאמס היא בעצמה שחקנית ומדבבת, בדומה לאביה.

מותו

זרי אבל שהונחו על ידי מעריצים בפתח הבית בו צולם הסרט "גברת דאוטפייר" בסן פרנסיסקו, יומיים לאחר מותו של ויליאמס.

ב-11 באוגוסט 2014, כשהיה בן 63, נמצא ויליאמס בביתו שבקליפורניה כשהוא ללא רוח חיים. על פי ממצאים ראשוניים הוסק כי הוא התאבד בתלייה. דוח סופי של הנתיחה לאחר המוות פורסם בנובמבר 2014 ואימת את החשדות הראשוניים. הדו"ח ציין גם שוויליאמס סבל מפרנויה מוגברת בתקופה שקדמה למותו. בחינה של רקמות מוחו גילתה שהוא סבל מדמנציה עם גופיפי לואי (Dementia with Lewy bodies), אשר ככל הנראה אובחן בשגגה כמחלת פרקינסון זמן קצר לפני מותו. הרופאים חושדים שהדמנציה היוותה גורם מכריע בהידרדרותו הנפשית, שהובילה להתאבדות. גופתו של ויליאמס נשרפה ואפרה פוזר במפרץ סן פרנסיסקו ב-12 באוגוסט.

בנובמבר 2015 הודיעה משפחתו לתקשורת שוויליאמס אכן סבל מדמנציה.

ויליאמס הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים משלוש מערכות נישואין.

להקת המטאל המצליחה Iron Maiden הקדישה לזכרו את השיר "Tears Of A Clown" באלבומה The Book of Souls, ששוחרר בשנת 2015.

פילמוגרפיה

קולנוע

• פופאי (1980)
• העולם על פי גארפ (1982)
• המובטלים (1983)
• מוסקבה על ההדסון (1984)
• הזמנים הטובים (1986)
• מועדון גן עדן (1986)
• תפוס את היום (1986)
• בוקר טוב, וייטנאם (1987)
• הרפתקאות הברון מינכהאוזן (1988)
• ללכת שבי אחריו (1989)
• איש הקאדילק (1990)
• התעוררות (1990)
• רצח מן העבר (1991)
• שקשוק הליצן (1991)
• פישר קינג (1991)
• הוק (1991)
• הרפתקאות זאק וקריסטה בפרנגלי (1992)
• אלאדין (1992)
• צעצועים (1992)
• להיות אנושי (1993)
• גברת דאוטפייר (1993)
• תשעה חודשים (1995)
• ג'ומנג'י (1995)
• כלוב הציפורים (1996)
• ג'ק (1996)
• סוכן חשאי (1996)
• המלט (1996)
• אלאדין ומלך הגנבים (1996)
• איפה הילד? (1997)
• לפרק את הארי (1997)
• הפרופסור המפוזר – פלאבר (1997)
• סיפורו של ויל האנטינג (1997)
• לחלום אותך (1998)
• פאץ' אדמס (1998)
• יעקב השקרן (1999)
• איש המאתיים (1999)
• אינטליגנציה מלאכותית (2001)
• לחיות בתמונות (2002)
• סמוצ'י חייב למות (2002)
• אינסומניה (2002)
• בסוף הדרך... (2004)
• בית הזכרונות (2004)
• נואל (2004)
• רובוטס (2005)
• הלבן הגדול (2005)
• המאזין הלילי (2006)
• משפחה על גלגלים (2006)
• גיבור של כולם (2006)
• איש השנה (2006)
• תזיזו ת'רגליים (2006)
• לילה מוטרף במוזיאון (2006)
• רישיון לחתונה (2007)
• ריקוד לאור ירח (2007)
• לילה מוטרף במוזיאון 2 (2009)
• אבא שלך מלך (2009)
• מזל תאומים (2009)
• שרינק (2009)
• תזיזו ת'רגליים 2 (2011)
• החתונה הגדולה (2013)
• פנים לאהבה (2013)
• המשרת (2013)
• חג מולד מחורבן (2014)
• האיש הכי כועס בברוקלין (2014)
• לילה מוטרף במוזיאון 3: סוד הקבר (2014)
• השדרה (2014)
• הכל בהחלט (2015)

טלוויזיה

• ימים מאושרים (1977), תפקיד אורח בתור "מורק"
• מורק ומינדי (1978–1982), תפקיד ראשי
• סאטרדיי נייט לייב (1981, 1984, 1986, 1988), מנחה
• רצח מאדום לשחור (1994), תפקיד אורח
• חברים (1997), תפקיד אורח
• של מי השורה הזאת בכלל? (2000), תפקיד אורח
• המחשבה של מנסיה (2006), תפקיד אורח
• חוק וסדר: מדור מיוחד (2008), תפקיד אורח
• לואי (2012), תפקיד אורח
• המטורפים (2013), תפקיד ראשי

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של רובין ויליאמס

• רובין ויליאמס, ברשת החברתית פייסבוק
• רובין ויליאמס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• רובין ויליאמס, ברשת החברתית Goodreads
• רובין ויליאמס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר AllMovie (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר Metacritic (באנגלית)
• רובין ויליאמס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רובין ויליאמס, באתר ספוטיפיי
• רובין ויליאמס, באתר AllMusic (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר Discogs (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר Songkick (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• רובין ויליאמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• לירון סיני, רובין ויליאמס: לא תמיד חייב להצחיק, באתר ynet, 21 ביולי 2011
• מרט פרחומובסקי‏, רובין ויליאמס בן 60: בחזרה לתפקידיו הגדולים ביותר, באתר וואלה, 21 ביולי 2011
• דודי כספי, רובין ויליאמס עדיין מכור לאהבת הקהל, באתר ישראל היום, 14 במרץ 2014

בעקבות מותו

• נירית אנדרמן, רותה קופפר, רובין ויליאמס: הסוף העצוב של האיש הכי מצחיק, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2014
• אבנר שביט‏, רובין ויליאמס: פרידה מהליצן העצוב והבייביסטר המושלם, באתר וואלה, 12 באוגוסט 2014
• אבנר שביט‏, הלכנו שבי אחריו: הרגעים הגדולים של רובין ויליאמס, באתר וואלה, 12 באוגוסט 2014
• אלון גור אריה, רובין ויליאמס: פיטר פן עזב אותנו, באתר ynet, 12 באוגוסט 2014
• "הפכת את העולם לטוב יותר": הוליווד מתאבלת על רובין ויליאמס, באתר ‏מאקו‏, 12 באוגוסט 2014
• אורי קליין, רובין ויליאמס: האיש שהצחיק יותר מדי, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2014
• דגן ואלד, עכבר העיר אונליין, שנה למותו: הצדדים האפלים של רובין ויליאמס, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2015
• אורון שמיר, הקרב על המורשת של רובין ויליאמס, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2020

הערות שוליים

רובין ויליאמס – פרסים