אתרי המהפכה התעשייתית של תקופת מייג'י ביפן: ברזל, פלדה, בניית ספינות וכריית פחם

אתרי המהפכה התעשייתית של תקופת מייג'י ביפן: ברזל, פלדה, בניית ספינות וכריית פחםאנגלית: Sites of Japan's Meiji Industrial Revolution: Iron and Steel, Shipbuilding and Coal Mining; ביפנית: 明治日本の産業革命遺産 製鉄・鉄鋼、造船、石炭産業) הם קבוצה של אתרים היסטוריים אשר מילאו חלק חשוב בתיעוש של יפן בתקופות באקומאצו ו- תקופת מייג'י, והם חלק מהמורשת התעשייתית של יפן[1]. בשנת 2009 הוגשו האנדרטאות לרישום משותף ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו תחת הקריטריונים ii, iii ו- iv . האתרים התקבלו במושב 39 של המורשת העולמית של אונסק"ו.

אתרי המהפכה התעשייתית של תקופת מייג'י ביפן: ברזל, פלדה, בניית ספינות וכריית פחם
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
תצלום אוויר של טירת האגי
תצלום אוויר של טירת האגי
מדינה יפןיפן  יפן
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2015, לפי קריטריונים 2, 3, 4
שטח האתר 306.66 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 34°25′50″N 131°24′44″E / 34.43055556°N 131.4122222°E / 34.43055556; 131.4122222
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


מחלוקותעריכה

שילובם של חלק מנכסים אלה כאתרי מורשת של אונסק"ו עוררו התנגדויות מצד קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית, בשל העובדה שאזרחים קוריאנים מגויסים ושבויי מלחמה סינים נאלצו לעבוד בתנאים קשים בשבעה מאתרים אלה במהלך מלחמת העולם השנייה ביפן. ממשלת יפן מתנגדת לטענה כי באתר האשימה היו עבודות כפייה של אסירים.

בשנת 2009 ביקשה יפן לכלול את האי האשימה, לצד 22 אתרי תעשייה נוספים המפורטים לעיל ברשימה של אונסקו. ממשלת דרום קוריאה התנגדה לכך, בטענה כי עובדי כפייה קוריאנים וסינים הוכרחו לעבוד באי לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה[2]. גם ממשלת צפון קוריאה מתחה ביקורת על ההצעה בשל כך[3].

שבוע לפני תחילת ישיבת וועדת המורשת העולמית ה -39 של אונסק"ו, בבון שבגרמניה, דרום קוריאה ויפן הסכימו על פשרה: יפן תציג את השימוש בעבודות כפייה בהסבר למבקרים במתקנים באתרים רלוונטיים, ושתי המדינות ישתפו פעולה לאישור המועמדים להיות אתרי מורשת אחת של השנייה[4][5].

ביולי 2015, במהלך ישיבת וועדת המורשת העולמית ה -39 של אונסק"ו, משכה דרום קוריאה את התנגדותה לאחר ההכרה של יפן בנושא זה כחלק מההיסטוריה של האי, וציון במפורש כי "היו מספר גדול של קוריאנים ואחרים שהובאו בניגוד לרצונם ואולצו לעבוד בתנאים קשים בשנות הארבעים בחלק מהאתרים [כולל אי האשמה] " וכי יפן" הייתה מוכנה לשלב אמצעים מתאימים באסטרטגיה הפרשנית לזכר הקורבנות כאלה בהקמת מרכז מידע", ובעקבות הסכמה זו והסרת ההתנגדות, הוכר האי ב-5 ביולי כחלק מאתר המורשת העולמית - כחלק מאתרי המהפכה התעשייתית של תקופת מייג'י ביפן.

ההסכמה שהוסגה עוררה מחאה ציבורית בשתי המדינות[6]; וכבר באותו יום, לאחר ההחלטה על אישור האתר, הודיע שר החוץ היפני פומיו קישידה כי כאשר נאמר "הובאו בניגוד לרצונם ואולצו לעבוד בתנאים קשים " אין מדובר ב"עבודות כפייה"[6].

בשל מחלוקת זו, הוקם מנגנון פיקוח על ידי וועד המורשת העולמית, לפקח על הנצחת זכר הקורבנות, וסטטוס ההנצחה הוצג במהלך מושב ועדת המורשת העולמית ביוני 2018. בפגישה זו הגיעה ועדת אונסק"ו למסקנה כי יפן לא עמדה בהתחייבותה להנציח את זכר הקורבנות, ויעצו ("strongly urged") ליפן לקיים את הבטחותיה[7].

קישורים חיצונייםעריכה

  •   אתר האינטרנט הרשמי של אתרי המהפכה התעשייתית של תקופת מייג'י ביפן: ברזל, פלדה, בניית ספינות וכריית פחם (ביפנית ובאנגלית)

הערות שולייםעריכה