אתרי מטלורגיית הברזל העתיקה בבורקינה פאסו
אתרי מטלורגיית הברזל העתיקה בבורקינה פאסו (צרפתית Sites de métallurgie ancienne du fer à Burkina Faso) הם מקבץ של חמישה אתרים ברחבי בורקינה פאסו הממחישים את האינטנסיביות שאפיינה את ייצוא הברזל במשך האלף השני לפנה"ס. גם אם כיום שוב לא נהוג להפיק ברזל מעפרות, לחרשי ברזל בכפרים עדיין נודע מקום חשוב באספקת מוצרים כמו גם בלקיחת חלק בטקסים שונים[1]. בשנת 2019 הוכרזו האתרים כאתר מורשת עולמית.
 | |||||||
| תנור להתכת ברזל | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
קבוצת מבנים  | ||||||
| מדינה | בורקינה פאסו | ||||||
| מידות | |||||||
| שטח |
122.3 הקטאר | ||||||
| קואורדינטות | 12°35′16″N 3°19′44″W / 12.5878°N 3.329°W | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
היסטוריה עריכה
מטלורגיית ברזל עתיקה היא מלאכה שנהגה בכל רחבי יבשת אפריקה במשך אלפי שנים. התעשייה התפתחה באפריקה במשך תקופה של 2,500 שנה, והתארוך נעשה על פי רוב לפי שיירים מותכים. הממצאים מראים כי אפריקה הייתה אחד ממרכזי מטלורגיית הברזל העתיקים בעולם כולו. התעשייה התפתחה באלף הראשון לפנה"ס והורכבה משני יסודות: הראשון היה תהליך הפיכת העפרות לברזל; והשני קשור להתכת המתכת. חשיבותה של התעשייה באה לידי ביטוי במספר גדול של מכרות ישנים לכריית עפרות, אך במיוחד במספרם הגדול של בתי המלאכה שבהם נמצאו אין ספור סיגים, שיירי תנורים וזרבוביות. אף שסגנון החיים היה בעיקרו חקלאי, תקופת הברזל התאפיינה בהיווצרות היררכיה חברתית והיווצרות משלח היד החדש הקשור לברזל. בין המאות ה-7 וה-16 התפתחו במערב אפריקה כוחות פוליטיים חזקים ומשגשגים, שבמידה רבה חבו את היווצרותם להופעת הברזל. עם אלה נמנים אימפריית סונגהאי, אימפריית מאלי ואימפריית גאנה. בתקופה הקולוניאליסטית, בבורקינה פאסו הלך תהליך עיבוד הברזל ונזנח, ופינה את מקומו לייצור פלדה. כיום עיבוד ברזל הוא העיסוק היחיד שנותר מהתעשייה המטלורגית. עם זאת, מנקודת מבט חברתית לתעשייה המטלורגית הייתה השפעה על היווצרות מעמד החרשים, ששומר גם היום על חשיבותו בכפרים.
האתרים עריכה
חמשת האתרים כוללים כ-15 תנורים ניצבים, מספר בסיסי תנורים, מערומים של סיגים, מכרות ומספר שאריות של מגורים:
- טיווגה (Tiwêga, 13°05′16.13″N 01°08′40.92″W / 13.0878139°N 1.1447000°W) - האתר של טיווגה מורכב משלושה תנורים מסוג draft (זרימת האוויר אל תוך הכבשן נעשית באופן טבעי) שעומדים עדיין, ושברי סיגים וזרבוביות שכיוונו את האוויר. הכבשנים הם מסוג זרימת אוויר טבעית. בגובה של כ-2.6 מטרים, שני הכבשנים שהשתמרו בצורה הטובה ביותר הם בצורת חרוטים, כאשר חלקם התחתון בנוי משברי זרבוביות ומטויח בחימר, והחלק עליון עשוי שברי סיגים.
- ימאנה (Yamané, 12°49′19.12″N 1°18′3.71″W / 12.8219778°N 1.3010306°W) - באתר ימאנה יש שני תנורי draft עיקריים, שעומדים עדיין לגובה של 2.1 מטר. הם בנויים על אותו עיקרון, עם שכבות לסירוגין של אדמה לטריטית, ושברי זרבוביות או סיגים מונחים אופקית. בסיסים רבים לתנורים מסוגים שונים נראים לעין, עם סיגים מפוזרים, מכרות ותלוליות ממקור אנושי. כפי שצוין על ידי בורקינה פאסו בתיעוד שהתקבל ב-9 בנובמבר 2018, חפירות על תנורים סמוכים הובילו לתאריכים שנעו בין המאות ה-13 וה-14 לספירה. התנורים ננטשו בתקופה הקולוניאלית. המסורות של ימינו מייחסות את הכבשנים לנפחים של קהילת מוסה (Moosé), שנמצאים עדיין בכפר וממשיכים לייצר כלי ברזל, העשויים כעת מגרוטאות מתכת.
- קינדיבו (Kindibo, 13°14′5.3″N 2°10′51.4″W / 13.234806°N 2.180944°W) - האתר של קינדיבו כולל שלושה תנורי draft שעדיין עומדים, בעלי צורה חרוטית, וגובהם עד 2.3 מטרים. הם בנויים משכבות מעגליות רצופות המורכבים מגלילים של אדמה המונחים בשיפוע. תנורים אלה, המתוארכים למאה ה-10 וה-11 לספירה, נבנו על ידי קבוצות פרדגומבה (Prédagomba) שקדמו למוסה (Moosé). זוהו בסיסים של תנורים מסוג מאוחר יותר, המיוחסים למוסה ומתוארכים לאחר המאה ה-15 לספירה, וגם מכרות, עם עשרה בורות גישה, ואתר מגורים לשעבר המתאפיין בתלוליות מכוסות בשברי חרסים. קרוב לאתר, משפחה של נפחים ממשיכה להנציח כישורי נפחות.
- בקוי (Békuy, 11°37′20.61″N 3°53′30.99″W / 11.6223917°N 3.8919417°W) - בקוי שונה משאר האתרים מבחינת הארגון המרחבי המובנה מאוד שלו, וכמות ערמות הסיגים. חמשת התנורים הם מסוג תת-קרקעי או תת-קרקעי למחצה, ומוקפים בשורת סיגים באורך של כמה מטרים, שבתוכם ניצבים קירות חלוקה אחרים, העשויים גם הם מסיגים. התנורים בנויים מגושי סיגים, תוך שימוש בחימר כחומר מחבר. הם מסוג draft. נמצאו גם כמה עשרות בורות מלאים. בקצה אזור החיץ מצאו החוקרים של בורקינה פאסו את מה שהיה כנראה מכרה של עפרות ברזל, שעל פי המסורת שבעל פה מתגוררים בו פיתונים קדושים.
- דורולה (Douroula, 12°35′15.91″N 3°19′44.34″W / 12.5877528°N 3.3289833°W) - אתר דורולה ממוקם באותו אזור תרבותי כמו אתר בקוי, וכולל שרידים של תנור תת-קרקעי למחצה, המתוארך למאה ה-8 לפני הספירה, שהוא העתיק ביותר שהתגלה בבורקינה פאסו עד כה. צורתו כשל קערה חרוטית באדמה, עם קירות עשויים אדמה לטריטית שנאפו בחלקם במהלך השימוש בתנור. תועדו שדות סיגים, מחצבת עפרות, עם חללים שנחצבו מהסלע הלטריטי, ותלים מעשה ידי אדם. המידע הנוסף שהתקבל בנובמבר 2018 שופך אור נוסף על מתחם דורולה: בחינת 15 התלים מעשה ידי אדם חשפה כלי חרס, ציוד לטחינה, כלי ברזל וקברי אדם. תפוצתם מצביעה על קיומן של קבוצות תלוליות המתפרשות ככפרים עם מגורים שונים. האתר מיוחס לפועלי ברזל עתיקים מקהילת בוואבה (Bwaba). שלוש סדנאות נפחות עדיין פועלות בכפר דורולה.
קישוים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה