בג"ץ נח - ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח נגד היועץ המשפטי לממשלה

האם פיטום אווזים מותר על פי הדין הישראלית

בפסק דין בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים[1], נקבע על ידי בית המשפט הגבוה לצדק בשנת 2003 כי פיטום אווזים אסור בישראל.

בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים
מידע החלטה
ערכאה בית המשפט העליון
תאריך החלטה 11 באוגוסט 2003
מראה מקום פ"ד כרך נ"ז, חלק שישי, עמ' 212–265
החלטה
התקנות המסדירות פיטום אווזים לשם ייצור כבד אווז עומדות בניגוד לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994; פרקטיקת פיטום מלאכותי של אווזים היא התעללות אסורה. יצאה התראת בטלות על תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (הלעטת אווזים), תשס"א-2001.
חברי המותב
חברי המותב טובה שטרסברג-כהן, אליעזר ריבלין ואשר גרוניס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע עריכה

פיטום אווזים הוא הליך חקלאי שמטרתו ייצור כבד מוגדל ושומני, שממנו מכינים את המאכל המכונה כבד אווז. הליך הפיטום מתחיל כאשר האווז מגיע למשקל של כ־4 ק"ג, וגילו 8–10 שבועות. במהלך הפיטום ניתן המזון לאווז בצורה כפויה, באמצעות הכנסת צינור לוושט, דחיסה בלחץ של מזון עשיר באנרגיה דרך הצינור, פעולה זו מבוצעת כמה פעמים ביום, כדי להביא לכך שהכבד יהיה שומני במיוחד. כמות המזון הניתנת באופן כפוי עולה בהרבה על הכמות הנדרשת לקיומו הרגיל של האווז. תקופת הפיטום נמשכת מספר שבועות, עד שהכבד מגיע לגודל האופטימלי. בשלב הסופי ממדיו של הכבד עולים במספר מונים על גודלו הטבעי. בשלבי הפיטום ניזון האווז אך ורק בצורה הכפויה, שתיית מים מתבצעת בדרך הטבעית[2]. תהליך הפיטום פוגע אף בכושר התנועה וביציבות של האווזים, התהליך הוא פוגעני, פולשני וגורם לסבל.

בישראל פעלו בענף גידול האווזים כמאה משקים משפחתיים, ארבעים וחמישה מהם עסקו בפיטום עצמו וכל השאר ברבייה של האווזים. מדי שנה יוצרו בישראל מעל חמש מאות טון של כבד אווז לצריכה מקומית ולייצוא. המחזור השנתי של הענף הסתכם בעשרות מיליוני שקלים. נוסף על העוסקים בגידול היו מערכות נלוות של נותני שירותים, מכאן נובע שפרנסתן של מאות משפחות היו תלויות בענף חקלאי זה. הענף פעל בישראל כארבעים שנה[3]. המגדלים השקיעו סכומי כסף גדולים בפיתוח ענף הפיטום. חלק מן ההשקעה מומן על ידי משרד החקלאות שתמך ועודד את פיתוחו של הענף.

קיימות פרקטיקות חקלאיות אחרות המעוררות שאלות דומות למשל גידול עגלים ("עגל חלב"), גידול תרנגולות מטילות ביצים, גידול תרנגולות למאכל, גידול בקר לחלב[4].

מטרת התקנות שהותקנו על ידי שר החקלאות היא למנוע סבל מהאווזים בתהליך הפיטום לשם ייצור כבד אווז[5].

חוק צער בעלי חיים אוסר על התעללות והתאכזרות של אדם כלפי בעל חיים בכל דרך[6].

העובדות בבסיס פסק הדין עריכה

הליכים קודמים עריכה

"נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח היא ארגון הגג של הארגונים להגנה על בעלי החיים בישראל. עמותת "נח" הגישה עתירה קודמת בשנת 1999[7] וביקשה מבית המשפט לצוות על שר החקלאות להתקין תקנות, מכוח סמכותו לפי חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)[8], לאסור הזנה כפויה של אווזים. בעת שהעתירה הייתה תלויה בבית משפט הותקנו התקנות על ידי שר החקלאות, משכך, חזרה בה עמותת "נח" מעתירתה הקודמת על מנת להגיש עתירה חדשה, היא העתירה הנוכחית.

טענות הצדדים עריכה

עמותת "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בע"ח: מבקשת כי סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים הקובע איסור כללי שלפיו "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי"[9] על כן הפרקטיקה של הזנה כפויה או הלעטה (פיטום) אווזים לשם ייצור כבד אווז היא בניגוד לחוק, והתקנות המתירות פרקטיקה חקלאית שאיננה מתיישבת עם הוראותיו של החוק בטלות. ההסדר שבתקנות אינו מעשי, אינו ניתן לאכיפה, ובפועל אינו נאכף.

היועץ המשפטי לממשלה, שר החקלאות, המועצה לענף הלול, החקלאים העוסקים בפיטום אווזים טענו כי:

1. הפרקטיקה של פיטום האווזים אינה בניגוד לחוק ועל כן אין לאסור אותה.

2. היה ותתקבל העתירה יביא הדבר לחיסולו של הענף החקלאי פיטום אווזים כולו.

3. פרקטיקת פיטום האווזים אינה מהווה התאכזרות לבעלי חיים והיא תואמת את הפרקטיקה הנהוגה במועצת אירופה והאיחוד האירופי.

4. מטרתן של התקנות - לצמצם את סבלם של האווזים במהלך פיטומם.

5. אין מקום שבית המשפט הגבוה לצדק יתערב בעניין זה.

הכרעת בית המשפט עריכה

העתירה נתקבלה ברוב דעות נגד דעתו של השופט אשר גרוניס. ההחלטה בדבר בטלות תקנות צער בעלי חיים, תשס"א-2001 הושעתה והפכה מוחלטת שנים מאוחר יותר. נקבע כי הוראות התקנות לעניין הליך פיטום האווזים בטלות, וכי הפרקטיקה של הלעטת האווזים על פי התקנות אסורה.

השופטת טובה שטרסברג-כהן והשופט אליעזר ריבלין בדעת רוב עריכה

החובה להגן על בעלי חיים מושרשת בדת היהודית, ומוטמעת בשיטת המשפט של ימינו מקדמת דנא. הצורך להגן על בעלי חיים מהווה חלק מן התרבות ומהתחושה הפנימית ערכית בדבר החובה והצורך להגן על כל אשר נברא עלי אדמות ורוח חיים באפו. "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי החיים"[10].

קיימות מספר גישות בהגנה על בעלי חיים אך הגישה השולטת היא גישת הביניים המחפשת את נקודת האיזון בין ההגנה על בעלי החיים לבין צרכיו של האדם.

העקרונות המנחים את בית המשפט הם איזון בין זכותו של אדם המעוגנת בחוק יסוד לבין זכות אחרת, אם העקרונות והאינטרסים הם בעלי אופי ציבורי העשויים להצדיק פגיעה בזכות זו[11]. מבחני התכלית והמידתיות לא נועדו רק לשם הכרעה בשאלה אם הפגיעה באינטרס ההגנה על בעלי חיים היא מוצדקת ועל-כן חוקית, אלא גם לשם הגדרת היקפו של האינטרס עצמו, נאמר: "סבל וייסורים העשויים לבוא בגדרי התעללות אינם התעללות אם נעשו לתכלית המשקפת ערך חברתי ראוי"[12].

החוק מוציא מתחולתו המתת בעל חיים לצורכי מאכל אדם, כמו גם העובדה כי חיית המשק נדונה להמתה בסיום תהליך הגידול, אך אין הדבר מתיר כי חייה יהיו רצופי סבל. על כן היה צורך בכתיבת התקנות. הגישה הרווחת בישראל ובניו זילנד דומה לחקיקה האירופית בכך שאינה מתעלמת מן הצורך לספק הגנה ורווחה לחיות משק המטופלות בפרקטיקות חקלאיות.

אין מחלוקת כי ענף פיטום האווזים גורם סבל לאווזים, וכי הוא ענף חקלאי שתכליתו ליצור מזון לאדם. קיימות בעולם מדינות אשר נותנות משקל יתר לרווחת האווזים ואוסרות את הפרקטיקה, לעומת מדינות הנותנות משקל יתר לצורכי האדם ומתירות את הפרקטיקה.

פיטום האווזים לא נאסר בתקנות, אך נקבע בתקנות על איסור הפעלת מפטמת אווזים חדשה או הרחבת מפטמה קיימת. במגמה להתחשב ב"צורכי החקלאות" תוך קיום החובה להגן על בעלי החיים מכילות התקנות כללים שנועדו לאפשר פיטום אווזים מבלי שתהווה התעללות, האסורה על-פי סעיף 2(א) בחוק. התקנת התקנות נעשתה אפוא לצורך מציאת האיזון הראוי בין אינטרס ההגנה על בעלי החיים לבין "צורכי החקלאות", הנתפסים כצרכים הראויים להתחשבות.

השופטים סברו כי נפל פגם מהותי בתקנות שהתקין שר החקלאות ועל כן יש לבטלן. חקיקת משנה של שר אינה חסינה בפני ביקורת שיפוטית אף אם קיבלה אישור מהכנסת[13], אם חקיקת משנה סוטה באופן מהותי מהגשמת מטרתו של החוק[14].

קיימת חובת התייחסות למצב החדש שנוצר בעקבות ביטול התקנות ואיסור הפרקטיקה לפיטום אווזים ויש לתת זמן למשיבים לבחון מחדש את הנושא על כל היבטיו בטרם ייכנס הביטול לתוקפו. יש למנוע מצב שבו ייווצר "חלל חקיקתי" כתוצאה מביטול מידי של התקנות[15]

תורת "הבטלות היחסית" או "התוצאה היחסית" משמשת ככלי של מדיניות משפטית שבו מפעיל בית המשפט "תוך התחשבות בנסיבותיו של המקרה הנתון ובחינת השלכותיהן האפשריות של ההכרעות החלופיות הבאות בחשבון – הכול במטרה להגיע, במידת האפשר, לתוצאה מעשית העושה צדק יחסי עם כלל הגורמים העלולים להיות מושפעים מן ההכרעה"[16]. בית-המשפט יכול להצהיר כי ההסדר או ההוראה יהיו בטלים ממועד מסוים בעתיד, כפי שבית המשפט יקבע, ועד אז ההסדר או ההוראה, אף שהם פגומים, יישארו על כנם ובתוקפם. הצהרה עתידית כזאת ניתנת, במקרים שהאיזון בין השיקולים השונים הכרוכים במקרה, ובהם השיקולים של שלטון החוק, טובת הציבור והנזק הצפוי לנוגעים בדבר, מוביל למסקנה כי ראוי שהמצב הקיים, אף שאינו חוקי, יימשך עוד פרק זמן מסוים, עד שיתוקן כנדרש. זהו אחד הביטויים של תורת הבטלות היחסית"[17].

השופטים בחנו את ההיבטים הרבים והגיעו למסקנה כי יש לקבל את העתירה, הוראות התקנות לעניין הליך פיטום האווזים בטלות, וכי הפרקטיקה של הלעטת האווזים ע"פ התקנות אסורה, עם זאת ההחלטה בדבר בטלות התקנות ואיסור השימוש בפרקטיקה האמורה תושעה.

השופטים נתנו תקופת מעבר שבה ידרשו בעלי העניין לבחון את המדיניות הראויה בהתאם להתפתחות הענף בעולם ולעקוב אחרי פעילות הוועדה האירופית. אם הנושא יעלה שוב על הפרק, יאלץ המחוקק להתקין תקנות חדשות אשר יבטיחו שימוש באמצעים באופן שהסבל הנגרם לאווזים יופחת במידה משמעותית, ולגבש כללי פיקוח על תהליך הפיטום.

השופט א' גרוניס בדעת מיעוט עריכה

השופט גרוניס אינו מקבל את הטענה שפיטום אווזים הוא עינוי, התאכזרות או התעללות, בניגוד לסעיף 2(א) לחוק ואלו טיעוניו:

  • תהליך הפיטום אומנם גורם סבל לאווזים, אך קיים יחס ראוי בין האמצעי שהוא ההזנה הכפויה ובין התכלית שהיא ייצור מזון לאדם[18], ואפילו שמדובר במעדן גסטרונומי ולא במזון רגיל.
  • בעת חקיקת החוק היה ידוע על ענף פיטום אווזים ובכל זאת לא נקבעה הוראה ספציפית אשר אסרה אותו, לא הגיוני להפוך ענף חקלאי שלם לבלתי חוקי בקבלת העתירה[19].
  • אי אפשר לקבל שההוראה הכללית בסעיף 2(א) לחוק, האוסרת התעללות בבעלי חיים, כוללת גם איסור על פיטום אווזים כאשר אין בה הוראת מעבר, משום שאותם חקלאים יאלצו להתאים עצמם לדרישה החדשה או למצוא עיסוק אחר לפרנסתם על כן חייבת להיות תקופת מעבר.
  • החוק קובע מפורשות כי על שר החקלאות להתקין תקנות בהתאם לצורכי החקלאות. בין צורכי החקלאות נמנים האינטרסים של החקלאים והאינטרסים של כלל הציבור בייצור מזון.
  • יש מספר רב של פרקטיקות דומות בתעשיית המזון מהחי, ואין זה הוגן שנאסור רק על הפרקטיקה הזו בעוד השאר ימשיכו להתקיים

מטיעוניו אלה הסיק השופט כי הפרקטיקה של פיטום האווזים חוקית ויש לדחות את העתירה, והוא אינו מצטרף לדעת חבריו השופטים.

בעקבות פסק הדין עריכה

בעקבות ביטול התקנות ואיסור הפרקטיקה של פיטום אווזים נסגר הענף החקלאי לייצור כבד אווז בישראל[20]. בתקופת המעבר היה על המחוקק לבחון מחדש את הנושא על כל היבטיו בטרם ייכנס הביטול לתוקפו.

בשנת 2008 פסק בית משפט השלום בחיפה גזר דין ראשון בישראל בעבירה פלילית על חוק צער בעלי חיים בשל פיטום אווזים[21].

בשנת 2013 אושר בקריאה טרומית בכנסת כי יאסר סחר בכבד שומני של אווזים שעברו פיטום והכוונה להרחיב לא רק את האיסור בפיטום אלה גם את המסחר והיבוא של כבד אווז אף אם פוטם מחוץ לישראל[22].

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בג"ץ 9232/01 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נגד היועץ המשפטי לממשלה ואחרים
  2. ^ בג"ץ 9232/01, פסקה 2 לפסק דינו של השופט גרוניס
  3. ^ בג"ץ 9232/01, פסקה 3 לפסק דינו של השופט גרוניס
  4. ^ בג"ץ 9232/01, פסקה 9 לפסק דינו של השופט גרוניס
  5. ^ בג"ץ 9232/01, פסקה 6 לפסק דינו של השופט גרוניס
  6. ^ בג"ץ 9232/01, פסקה 11 לפסק דינו של השופט גרוניס
  7. ^ בג"ץ 8537/99 "נח" ההתאחדות הישראלית של הארגונים להגנת בעלי חיים נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, נפתח ב-1 בדצמבר 1999
  8. ^ חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994
  9. ^ סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)
  10. ^ דברי ההסבר להצעת חוק צער בעלי החיים, תשנ"ב-1992, בעמ' 298.
  11. ^ בג"ץ 5016/96 ליאור חורב נ' שר התחבורה ואחרים, ניתן ב־13 באפריל 1997. פ"ד כרך נ"א, חלק רביעי, עמ' 1
  12. ^ בג"ץ 9374/02 "תנו לחיות לחיות" נ' תת אלוף ד"ר גיורא מרטינוביץ', קצין רפואה ראשי ואחרים, ניתן ב־27 במרץ 2003. פ"ד כרך נ"ז, חלק שלישי, עמ' 1
  13. ^ בג"ץ 491/86 עיריית תל אביב־יפו ואחרים נ' שר הפנים ואחר, ניתן ב-25 בפברואר 1987. פ"ד כרך מ"א, חלק ראשון, עמ' 757–779
  14. ^ בג"ץ 4769/90 עאמר סלאח זידאן ואחרים נ' שר העבודה והרווחה ואחר, ניתן ב-14 באפריל 1993. פ"ד כרך מ"ז, חלק שני, עמ' 147–176
  15. ^ בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל ואחרים נ' שר האוצר ואחר, ניתן ב־24 בספטמבר 1997. פ"ד כרך נ"א, חלק רביעי, עמ' 367–423
  16. ^ בג"ץ 10455/02 בועז אלכסנדר אמיר ואחרים נ' לשכת עורכי־הדין ואחר, ניתן ב־27 בפברואר 2003. פ"ד כרך נ"ז, חלק שני, עמ' 729–744
  17. ^ בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ ואחרים, ניתן ב־11 בינואר 2000. פ"ד כרך נ"ד, חלק ראשון, עמ' 112–128
  18. ^ רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ ואחרים, ניתן ב־22 ביוני 1997. פ"ד כרך נ"א, חלק שלישי, עמ' 832–875
  19. ^ בג"ץ 9232/01, פסקאות 19–21 לפסק דינו של השופט גרוניס
  20. ^ בג"ץ: תקנות פיטום האווזים אינן חוקיות, באתר וואלה!‏, 11 באוגוסט 2003
  21. ^ פ' (שלום חיפה) 1384/07 מדינת ישראל נ' יוסף אגבאריה, ניתן ב-18 במאי 2008
  22. ^ לילך ויסמן, ‏אושר בטרומית: ייאסר סחר בכבד שומני של אווזים שעברו פיטום, באתר גלובס, 10 ביולי 2013