ויקיפדיה

בגום הזראת מהאל

בגום הזראת מהאל (באנגלית: Begum Hazrat Mahal‏; 1820 לערך – 7 באפריל 1879), ידועה גם בשם בגום מאווד, הייתה אשתו השנייה של נואב מאווד, השליט ויורש העצר של אווד בשנים 1857–1858. היא ידועה בתפקיד המרכזי שהיה לה במרד נגד חברת הודו המזרחית הבריטית במהלך המרד ההודי של 1857.

בגום הזראת מהאל
برجیس قدر‎‎
לידה 1820?
Faizabad, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באפריל 1879 (בגיל 59 בערך)
קטמנדו, נפאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה קטמנדו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים לאקנאו עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Wajid Ali Shah עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאחר שבעלה הוגלה לכלכותה ופרץ המרד ההודי, היא הפכה את בנה, הנסיך בירג'יס קאדר, לשליט של אווד.[1] היא לבסוף מצאה מקלט בנפאל, שם היא מתה ב-1879. תפקידה במרד העניק לה מעמד של גיבורה בהיסטוריה הפוסט-קולוניאלית של הודו, והיא נחשבת לגיבורה לאומית הודית גם בימינו.

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייה עריכה

היא נולדה ב־1820 בפאיזאבאד, הבירה לשעבר של מדינת אווד בהודו, למשפחה ממעמד נמוך. שמה בלידתה היה מוחמדי חאנום. בילדותה היא נמכרה על ידי הוריה והפכה לקורטיזונה, בהמשך נמכרה להרמון המלכותי והפכה לפילגש של המלך שם בהרמון התקדמה במעמד עד שהפכה לאשתו העיקרית של המלך.[2]

היא קיבלה את התואר המלכותי "בגום" לאחר שהתקבלה כפילגש מלכותית של מלך אווד וג'יד עלי שאה (אנ') והפכה לאשתו השנייה. התואר "הזראת מהאל" הוענק לה לאחר לידת בנם הראשון, בירג'יס קאדר ב-1845.[2]

ב-1856, הבריטים סיפחו את אווד, והמלך ווג'יד עלי שאה הוגלה לכלכותה. בגום סרבה להיכנע והחליטה להישאר בלאקנאו עם בנה.[3] [4] היא החליטה להחזיר לעצמה את השליטה באווד ונכנסה למאבק מזוין מול חברת הודו המזרחית הבריטית.[5]

דבקה במטרתה פנתה הזראת מהאל לכפריים של אווד והפצירה בהם להצטרף אליה למאבק. בתמיכתם, היא הובילה לבדה את חייליה לניצחון, ותפסה חזרה את השליטה בלאקנאו. ב-5 ביולי 1857, היא החזירה לעצמה את השלטון ההודי באווד, והעבירה את כס המלוכה לבנה בן ה-14, בירג'יס קאדר.[2]

המרד ההודי הגדול של 1857 עריכה

  ערך מורחב – המרד ההודי הגדול

ב-1857, התנגדותה של הודו לשלטון הבריטי צברה תאוצה ופרץ המרד ההודי הגדול שנקרא בהודו מלחמת העצמאות הראשונה.

הזראת מהאל הייתה חלק חיוני במאבק. היא לא הסתפקה באסטרטגיות בלבד, ויצאה לשדה הקרב לצד לוחמים אחרים כמו רני לאקשמיבאי, בכט חאן ומאולבי עבדאללה. היא גם עבדה בשיתוף פעולה הדוק עם ננה סאהיב, והמשיכה לסייע למאולווי מפאיזאבאד במהלך ההתקפה על שהג'האנפור.

אחת התלונות העיקריות של הזראת מחאל הייתה שחברת הודו המזרחית הבריטית הרסה כלאחר יד מקדשים ומסגדים רק כדי לפנות מקום לכבישים.[6] בכרוז שהוצא במהלך הימים האחרונים של המרד, היא לעגה לקריאה הבריטית להתיר חופש פולחן:[6]

אוכלים חזיר ושותים יין, נוגסים חתיכות שומן ומערבבים שומן חזיר עם ממתקים, הורסים מקדשים הינדיים ומוסלמיים באמתלה של בניית כבישים, בניית כנסיות, שליחת אנשי דת לרחובות כדי להטיף לדת נוצרית, פותחים בתי ספר באנגלית ומשלמים לאנשים מלגה חודשית ללימוד מדעי האנגלית, כאר שמקומות פולחן מוסלמיים והינדואים מוזנחים עד היום: עם כל זה, איך יכלו אנשים להאמין שחופש הפולחן לא יוגבל?

הזראת מהאל איבדה את השליטה על לאקנאו ועל רוב אווד לאחר שחזרו הכוחות הבריטיים ב-16 במרץ 1858; היא ברחה מהמדינה עם הצבא שלה. אולם כישלונה בהצלת הממלכה לא הרתיע אותה מלנסות לארגן שוב חיילים במקומות אחרים.[2] היא השקיעה את כל כספה בניסיון לפרנס את מאה אלף האנשים שבנאמנותם הלכו בעקבותיה. אך עד סוף שנת 1859, איבדה את רוב תומכיה, ונאלצה לבקש מקלט מחוץ למדינה.

בסופו של דבר, היא נאלצה לסגת לנפאל יחד עם בנה שם שכנעה את ראש ממשלת ראנה יונג בהדור, לתת לה מקלט למרות דרישות הממשלה הבריטית להסגירה.[7] [8]הבריטים הציעו לה פנסיה משמעותי על מנת לחזור לאווד ולעבוד תחתיהם, אך היא דחתה אותה והמשיכה להתנגד לשלטון הבריטי עד מותה ב-1879.היא מתה בנפאל ב-1879 ונקברה בקבר חסר שם בשטח מסגד ג'אמה בקטמנדו.[9]

לאחר מותה, לרגל יובל למלכה ויקטוריה (1887), חננה ממשלת בריטניה את בנה, בירג'יס קאדר, והוא הורשה לחזור לביתו.[10]

אנדרטאות עריכה

קברה של הזראת מהאל ממוקם בחלק המרכזי של קטמנדו ליד מסגד ג'אמה. הוא מתוחזק על ידי הוועד המרכזי של מסגד ג'אמה.[11]

ב-15 באוגוסט 1962, זכתה מהאל להוקרה בפארק ויקטוריה העתיקה בלאקנאו על תפקידה במרד הגדול.[1][12] [13] במקביל לשינוי שמו של הפארק, נבנתה אנדרטה משיש הכוללת לוח שיש ועליו ארבעה לוחות פליז עגולים הנושאים את הסמל של משפחת אווד.[14] 

ב-10 במאי 1984 הנפיקה ממשלת הודו בול דואר הנצחה לכבודה של הזראת מהאל, והודפסו 15 מיליון בולים עם פניה.[15][16]

המשרד לענייני מיעוטים, של ממשלת הודו החל להעניק מלגה לאומית על שם הזראת מהאל לנערות המשתייכות לקהילות מיעוטים בהודו. מלגה זו מיושמת באמצעות קרן החינוך מאולנה אזד.[17] [18]

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא בגום הזראת מהאל בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 "A link to Indian freedom movement in Nepal". The Hindu (בIndian English). 2014-04-07. ISSN 0971-751X. נבדק ב-2023-08-21.
  2. ^ 1 2 3 4 Begum Hazrat Mahal, Google Arts & Culture
  3. ^ "Begum Hazrat Mahal". Mapsofindia.com. ארכיון מ-30 באוקטובר 2012. נבדק ב-18 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Begum Hazrat Mahal: The Revolutionary Queen of Awadh". Indian Culture Portal. Ministry of Culture, Government of India; Indian Institute of Technology Bombay; Indira Gandhi National Open University. ארכיון מ-17 ביולי 2022. נבדק ב-1 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Sharma, Vinod Chandra (במרץ 1959). Uttar Pradesh District Gazetteers. Vol. 37. Government of Uttar Pradesh. pp. 56–57. ארכיון מ-14 באוגוסט 2022. נבדק ב-1 באוגוסט 2022. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 William Dalrymple The Last Mughal; the fall of a dynasty: Delhi, 1857, Viking Penguin, 2006, p. 69
  7. ^ Hibbert (1980); pp. 374–375
  8. ^ Hibbert (1980); pp. 386–387
  9. ^ Krishna, Sharmila (11 ביוני 2002). "Far from the madding crowd she lies, forlorn & forgotten". The Indian Express - LUCKNOW. ארכיון מ-3 בדצמבר 2013. נבדק ב-3 בספטמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Harcourt, E.S (2012). Lucknow the Last Phase of an Oriental Culture (seventh ed.). Delhi: Oxford University Press. p. 76. ISBN 978-0-19-563375-7.
  11. ^ "A link to Indian freedom movement in Nepal". The Hindu. 8 באפריל 2014. ארכיון מ-10 באפריל 2014. נבדק ב-12 באפריל 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Ruggles, D. Fairchild (2014). Woman's Eye, Woman's Hand: Making Art and Architecture in Modern India. Zubaan. ISBN 9789383074785. ארכיון מ-1 ביולי 2023. נבדק ב-16 באוגוסט 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ Yecurī, Sītārāma (2008). The great revolt, a left appraisal. People's Democracy. ISBN 9788190621809. ארכיון מ-1 ביולי 2023. נבדק ב-16 באוגוסט 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  14. ^ "Begum Hazrat Mahal in Lucknow | My India". Mapsofindia.com. 2013-08-27. ארכיון מ-31 במאי 2014. נבדק ב-2016-09-14. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Begum Hazrat Mahal". Indianpost.com. ארכיון מ-17 ביולי 2012. נבדק ב-18 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Little known, little remembered: Begum Hazrat Mahal". milligazette.com. ארכיון מ-12 באוקטובר 2016. נבדק ב-14 בספטמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Begum Hazrat Mahal National Scholarship". 18 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-2018-06-01. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Schemes for Minority Women". ארכיון מ-11 בינואר 2019. נבדק ב-14 באוקטובר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=בגום_הזראת_מהאל&oldid=36989320"