בוב דייוויס

רוברט אדריס "בוב" דייוויס (באנגלית: Robert Edris "Bob" Davies;‏ 15 בינואר 1920 - 22 באפריל 1990) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך שבע עונות בליגת ה-NBA מעמדת הרכז, וחבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1970. בעונת 1950/1951 זכה באליפות ה-NBA כשחקן קבוצת רוצ'סטר רויאלס, במדיה שיחק לכל אורך קריירת ה-NBA שלו. כשחקן, דייוויס הרבה לכדרר מאחורי הגב ובין הרגליים וניחן ביכולות כדרור מרשימות, אשר הקנו לו את הכינוי "הודיני מהאריסברג" ("Harrisburg Houdini").

בוב דייוויס
Bob Davies

דייוויס במדי רוצ'סטר רויאלס
לידה	15 בינואר 1920 האריסברג שבפנסילבניה
פטירה	22 באפריל 1990 (בגיל 70) הילטון הד שבקרוליינה הדרומית
עמדה	רכז
גובה	1.85 מטר
מספר	11
מכללה	אוניברסיטת סיטון הול
היכל התהילה	נבחר כשחקן בשנת 1970
קבוצות כשחקן
1943–1944 1944–1945 1945–1955	ברוקלין אינדיאנס (ABL) ברוקלין גות'המס (ABL) רוצ'סטר רויאלס
הישגים כשחקן
אליפות ה-NBA‏ (1951) 4 הופעות במשחק האולסטאר (1954-1951) 4 בחירות לחמישיית העונה (1952-1949) בחירה לחמישיית העונה השנייה (1953) מספר 11 הופרש על ידי סקרמנטו קינגס ואוניברסיטת סיטון הול

נעורים ומכללות

דייוויס החל ללמוד באוניברסיטת סיטון הול בשנת 1939, לאחר שקיבל מלגת לימודים כשחקן בייסבול, אך החליט להתמקצע ככדורסלן רק לאחר ששכנע אותו מאמן קבוצת הכדורסל של המכללה, ג'ון "האני" ראסל. כבר במכללות התבלט דייוויס כ"עושה משחק" ומוסר מצוין, ופחות כקלעי, כשקלע 11.8 נקודות בממוצע למשחק. סגנון משחקו המלהיב של דייוויס משך את קהל הצופים הגדול ביותר למשחק כדורסל אי פעם, עד אז, כשהגיעו למשחקה של סיטון הול מול אוניברסיטת רוד איילנד באולם המדיסון סקוור גארדן שיא של 18,403 צופים. בין 1939 ל-1941 הוביל דייוויס את סיטון הול ל-43 ניצחונות רצופים, כשבעונת 1939/1940 ניצחה הקבוצה את כל 19 משחקיה. בסיום עונת 1941/1942 נבחר לחמישיית העונה של ליגת המכללות ("First-Team All-American"). בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, גויס דייוויס לחיל הים האמריקאי.

קריירה מקצועית

לאחר שחרורו מהצבא שיחק דייוויס בקבוצות "ברוקלין אינדיאנס" ו"ברוקלין גות'המס" מליגת ה-ABL, ובשנת 1945 חתם בשורות רוצ'סטר רויאלס מליגת ה-NBL. בעונת 1945/1946 הוביל את קבוצתו לאליפות ליגת ה-NBL וזכה בסיום העונה בתואר ה-MVP של הליגה. בעונת 1947/1948, בזמן ששיחק עבור הרויאלס, אימן דייוויס את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת סיטון הול והוביל אותה למאזן ניצחונות חיובי של 24-3. בעונת 1948/1949, בה עברו הרויאלס לשחק בליגת ה-BAA (שהפכה בעונה העוקבת לליגת ה-NBA), הוביל דייוויס את טבלת המוסרים של הליגה עם 321 אסיסטים בסך הכול. יחד עם הקלע בובי ואנזר, שחבר לדייוויס ברוצ'סטר בשנת 1947, הציגו הרויאלס את הקו האחורי האיכותי ביותר בליגת ה-NBA בעונותיו הראשונות. בעונת 1950/1951 הובילו דייוויס וואנזר את הרויאלס, יחד עם הסנטר ארני רייסן, לאליפות ה-NBA היחידה בתולדות המועדון. לאורך סדרת הגמר, בה גברו הרויאלס על ניו יורק ניקס בתוצאה 4-3, קלע דייוויס 17 נקודות בממוצע למשחק. בסיום עונת 1954/1955, בגיל 35, פרש דייוויס ממשחק פעיל.

לאחר פרישתו אימן דייוויס את קבוצת הכדורסל של מכללת גטיסבורג במשך שנתיים, בהן העמידה הקבוצה מאזן של 28 ניצחונות ו-19 הפסדים בסך הכול. לאחר מכן עבד כמקדם מכירות בחברת הנעלה. ב-22 באפריל 1990 מת דייוויס בבית חולים בהילטון הד שבקרוליינה הדרומית, בגיל 70.

מורשת והישגים

ממוצעיו של דייוויס לאורך קריירת ה-NBA עומדים על 14.3 נקודות ו-4.9 אסיסטים למשחק. בעת פרישתו דורג במקום השביעי ברשימת קלעי ה-NBA בכל הזמנים, עם 6,594 נקודות, ורביעי ברשימת מוסרי האסיסטים, עם 2,250 אסיסטים בסך הכול. לאורך הקריירה נבחר דייוויס ארבע פעמים לחמישיית העונה ב-NBA, ופעם אחת לחמישייה השנייה, וכמו כן שותף בארבעה משחקי אולסטאר. ב-11 באפריל 1970 הוצג כחבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן. בשנת 1971 נבחר ל"קבוצת כל הזמנים של ה-NBA", אשר הורכבה מעשרת השחקנים הבולטים ב-NBA ב-25 שנות קיומה עד אז. גופייתו עם המספר "11" נתלה על תקרת אולמה הביתי של רוצ'סטר רויאלס, כהוקרה על תרומתו לקבוצה, וכיום מתנוססת על תקרת אולמה של סקרמנטו קינגס. בשנת 2006 הוכרז כחבר בהיכל התהילה של כדורסל המכללות שבקנזס סיטי, מיזורי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בוב דייוויס בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• בוב דייוויס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)