ביישנות

תחושה של חשש, סרבול או חוסר נוחות בסביבת אנשים

ביישנות היא תחושה של חשש, סרבול או חוסר נוחות הנחווים כאשר אדם נמצא בסביבת אנשים אחרים, כשהוא פונה לאנשים אחרים או/ו כשאחרים פונים אליו, ובמיוחד במצבים חדשים ועם אנשים לא מוכרים.

ילדה ביישנית

מאפיינים

עריכה

מקור הביישנות יכול להיות נטייה גנטית, או בשל הסביבה בה אדם גדל או ניסיונו האישי. ביישנות יכולה להיות תכונה אישיותית או להופיע באחד משלבי ההתפתחות בקרב ילדים או מבוגרים. לביישנות ישנו גם ממד תרבותי חזק.

ישנן רמות שונות של ביישנות; רמה גבוהה וקיצונית של ביישנות עלולה להוות חרדה חברתית או פוביה חברתית.

ביישנות בדרך כלל נחווית במצבים פחות מוכרים, אם כי במקרים קיצוניים היא עלולה לקרות גם במצבים ויחסים עם אנשים מוכרים. כדי להתמודד עם תחושת חוסר הנוחות במצבים אלו, אנשים ביישנים לרוב נמנעים מאותם מצבים, אך כך הם נקלעים למעין "מעגל קסמים" בו המצב החברתי נשאר זר, בלתי מוכר ומאיים. בצורה זו הביישנות מנציחה את עצמה.

לעיתים נעלמת הביישנות עם הזמן: ילד שהוא ביישן בחברת זרים יכול להשתנות עם התבגרותו. אך בחלק מהמקרים הביישנות אינה נעלמת עם הגיל והופכת לתכונה אישיותית.

בני אדם חשים ביישנות ברמות שונות ובנסיבות שונות. למשל, שחקן יכול להיות דומיננטי ונועז כשהוא מופיע על הבמה, אך ביישן במהלך ריאיון. בנוסף ביישנות יכולה להופיע בנוכחות אדם אחד, אך להיעלם כליל בנוכחות אחרים – אדם יכול להיות חברותי ונינוח בקרב משפחתו ועם חברים, אך ביישן בנוכחות בן המין השני (או בנוכחות בן המין הזהה) בסיטואציות רומנטיות.

ביישנות יכולה פשוט להיחוות כתחושה של חוסר נוחות או חוסר ידיעה מה לומר במצבים חברתיים, אך לעיתים מתווספים אליה גם תסמינים גופניים. הסובלים מביישנות יכולים לחשוב על עצמם שהם "משעממים", לפעמים הם עשויים להתנהג בצורה "מוזרה" בניסיון ליצור עניין, מה שיכול לגרום לאחרים להתרחק מהם עוד יותר.

קווי דמיון והבדלים ביחס למופנמות

עריכה

יש חפיפה מסוימת בין ביישנות למופנמות, אך מדובר בתכונות שונות.

ביישנות מתייחסת לתחושת חשש או אי נוחות בסיטואציות חברתיות, המלווה לרוב בפחד משיפוט או הערכה לרעה על ידי אחרים. אנשים ביישנים עשויים להימנע מאינטראקציות חברתיות או לחוש חרדה כאשר הם מתמודדים עם מצבים חברתיים לא מוכרים. ביישנות נתפסת בדרך כלל כתכונה התנהגותית, והיא לא בהכרח קשורה לכמה שאדם נהנה או מעריך את הבדידות. [1][2]

מצד שני, מופנמות היא תכונת אישיות המאופיינת בהעדפה של בדידות וסביבות שקטות. מופנמים נוטים לחוש אנרגיה מבילוי לבד ועשויים למצוא אינטראקציות חברתיות מרוקנות מאנרגיה, במיוחד בקבוצות גדולות או עם אנשים לא מוכרים. בעוד מופנמים עשויים להפגין ביישנות במצבים מסוימים, כגון דיבור בציבור או מפגש עם אנשים חדשים, מופנמות עצמה אינה שם נרדף לביישנות. [1][2]

לסיכום, ביישנות ומופנמות חולקים כמה קווי דמיון במונחים של העדפה של בדידות ואי נוחות פוטנציאלית במסגרות חברתיות. עם זאת, ביישנות קשורה בעיקר לחרדה חברתית ופחד מהערכה שלילית, בעוד מופנמות היא תכונת אישיות רחבה יותר הקשורה להעדפות אנרגיה וסגנונות אינטראקציה חברתית.[1][2]

הסיבה לבלבול הנפוץ בין התכונות נעוצה בקווי הדמיון בינהן:

  • נטייה להימנע מאינטראקציות חברתיות.
  • העדפה לפעילויות עצמאיות ומעורבות חברתית מועטה.
  • אי-נוחות במצבים חברתיים חדשים.
  • העדפת קשרים קרובים עם מספר מצומצם של אנשים.
  • קושי לבטא את עצמם ולהוביל אינטראקציות.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • צופי מרום, מיכל ניובורן, מרים לבין, איוה גלבוע־שכטמן, איך הביישן למד: מדריך לטיפול עצמי בחרדה חברתית ובביישנות, הוצאת דיונון, 2016.[3]
  • גילי רוזן כץ, הרואה ואינו נראה: מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות, הוצאת ניב, 2016.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה