ביציניום
במוזיקת הרנסאנס ובתקופה המוקדמת של מוזיקת הבארוק, המושג ביציניום (ברבים: ביציניה; bicinium, pl. bicinia) התייחס ליצירה מוזיקלית המבוצעת בידי שני מוזיקאים או כלים מוזיקליים, ולרוב יצירה זו העבירה מסרים חינוכיים.
למונח היו שני שימושים בהיסטוריית המוזיקה:
- בעת האחרונה משמשת המילה ככינוי לכל יצירה מוזיקלית מתקופות הרנסאנס והתקופה המוקדמת של הבארוק, שמיועדת לביצוע בשני קולות, ווקליים או כליים.
- מבחינה היסטורית, המילה התייחסה לסוג ספציפי של יצירה בשני קולות שנועדה לשמש ככלי ללימוד, לרוב באזורים פרוטסטנטיים דוברי גרמנית.
השימוש הראשון במונח נעשה בפולין, על ידי המלחין יאן מלובלין (Jan z Lublina) בחיבור משנת 1540. ספרי ביציניה הופצו כמה עשורים לאחר מכן בגרמניה, בארצות השפלה ואף באיטליה, מכיוון שתועלת השיטה כעזר-הוראה נתפרסמה. בנוסף, מרטין לותר הדגיש באותם ימים את החשיבות של לימוד הילדים מוזיקה לצד לימוד ספר התהילים: ביציניה המבוססים על טקסטים גרמניים מספר התהילים הגשימו את מטרתו.
שירת הביציניום נחשבה לקלה למדיי, לפחות בהשוואה להשתתפות באנסמבל. בדרך כלל הביציניום עוצב לשירה או ניגון של תלמידים מאותו גיל ויכולת מוזיקלית, ולעיתים לשירה של תלמיד ומורה.
