בית הכנסת של רגנסבורג

בית כנסת בגרמניה

בית הכנסת של רגנסבורג היה אחד מבתי הכנסת העתיקים של יהדות גרמניה. בית הכנסת נבנה לראשונה בתחילת המאה ה-13. במהלך השנים הוא נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים. בעידן החדש נחנך בית כנסת מפואר ב-1912, אשר הוחרב בליל הבדולח ב-1938. בשנת 2019, כשמונים שנה לאחר שנהרס בית הכנסת נחנך מבנה חדש המשמש גם כמרכז הקהילה היהודית בעיר.

חזית בית הכנסת בשנת 1915
תוכנית בית הכנסת מ-1912. מאחורי ההיכל ניתן לראות את מוסדות הקהילה ששרדו.
פנים בית הכנסת מ-1912

היסטוריה עריכה

הקהילה היהודית בעיר רגנסבורג נוסדה בראשית המאה ה־11 והיא אחת הקהילות העתיקות בגרמניה. בית הכנסת נבנה לראשונה בין השנים 1210–1227 בסגנון רומנסקי בשטח בית החולים ששכן במרכז הגטו היהודי. בשנת 1519, לאחר מותו של הקיסר מקסימיליאן הראשון גורשו חמש מאות תושביה היהודים מהעיר. לפני הגירוש הרסו היהודים בעצמם את פנים מבנה בית הכנסת, שעל שטחו הוקמה קפלה לכבוד הבתולה הקדושה. צמד תחריטים שנעשו על ידי אלברכט אלטדורפר מתעדים את מראה המבנה, זמן קצר לפני שנהרס. יהודים הורשו לשוב בעיר בשנת 1669, אך תחת מגבלות שונות שכללו גם איסור לבנות בית כנסת.

בית הכנסת נבנה מחדש בשנת 1841. במבנה החדש נכללו גם כיתות לימוד של בית הספר העממי היהודי ומקווה טהרה[1]. בשנת 1907 נהרס המבנה מחשש להתמוטטות. חמש שנים מאוחר יותר הוקם בית כנסת חדש בהובלת רב הקהילה זליגמן מאייר ובתכנון האדריכלים יוזף קוך ופרנץ שפיגל. בית הכנסת נחנך ב-6 בספטמבר 1912 ברוב עם בהשתתפות ראש העיר אוטו גסלר, אשר מסר באופן טקסי את מפתחות בית הכנסת לרב הקהילה. בצמוד להיכל התפילה נבנו מוסדות הקהילה ומשרדים. להיכל התפילה צורה אליפטית ובחזיתו שני מגדלים עגולים המשמשים לעליה ליציע. את סגנון הבניה ניתן להגדיר כנאו-ביזנטי עם נגיעות ברוקיות.

ב-9 בנובמבר 1938 נהרס בית הכנסת על ידי הנאצים במהלך אירועי ליל הבדולח. אגף בית הספר והמשרדים שרד וחזר לשרת את הקהילה הנוכחית לאחר מה"ע ה-2.

בפברואר 2019 נחנך בעיר, באתר בית הכנסת הקודם, מרכז קהילתי הכולל בית כנסת חדש שנבנה בהשקעה של 9 מיליון אירו[2].

גלריה עריכה

 
אגף מוסדות הקהילה מ-1912 ששרד. השטח המגונן בצד ימין הוא אתר בית הכנסת מ-1912 שהוחרב. תמונה מ-2013.

קישורים חיצוניים עריכה

  •   בית הכנסת ב-1912 - סרטון שיחזור דיגיטלי שבוצע על ידי סטודנטים באוניברסיטת רגנסבורג, הפקולטה לאדריכלות, 2013

הערות שוליים עריכה