אנו – מוזיאון העם היהודי

אנו – מוזיאון העם היהודי
מידע כללי
סוג	מוזיאון לתרבות והיסטוריה יהודית
כתובת	רח' קלאוזנר, אוניברסיטת תל אביב
מיקום	תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מנהל	אירינה נבזלין (יו"ר דירקטוריון)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 1978 (בתור בית התפוצות); 2021 (בתור אנו)
תאריך פתיחה רשמי	15 במאי 1978
אדריכל	יצחק ישר
קואורדינטות	32°06′50″N 34°48′19″E / 32.113811111111°N 34.805261111111°E
	www.anumuseum.org.il
מפת אזור אוניברסיטת תל אביב; (ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
	לחצו כדי להקטין חזרה

אנו – מוזיאון העם היהודי (עד מרץ 2021 נקרא בית התפוצות) הוא מוזיאון העוסק בעמיות וזהות יהודית, ומקדם רב-תרבותיות ורב-גוניות בעם היהודי. נוסד בשנת 1978, ושוכן בקמפוס אוניברסיטת תל אביב. מטרתו לשמש מרכז לשיח יהודי, למעורבות וללימוד מתוך ראייה פלורליסטית ומקיפה ולאפשר למבקרים מכל העולם להכיר את סיפורו של העם היהודי ולעמוד על ייחודו, דרך תצוגות הקבע, תערוכות מתחלפות, אירועים וכנסים בנושא זהות ועמיות, אמנות, תרבות והיסטוריה. מאגרי המידע – שנאספו במשך 30 שנים ופתוחים כעת לקהל הרחב גם דרך האינטרנט – עשירים בתמונות, סרטים, מוזיקה יהודית, גנאלוגיה ועוד. כמו כן מקיים המוזיאון פעילויות חינוכיות לתלמידים, לנוער מישראל ומחוצה לה, לסטודנטים ולחיילים; השתלמויות למורות, סיורים וסמינרים.

בחודש מרץ 2021, לאחר עשר שנות תכנון ושיפוץ יסודי, המוזיאון נפתח מחדש למבקרים תחת שמו המעודכן "אנו – מוזיאון העם היהודי". למוזיאון נוספו שלוש קומות וארבעה אגפים חדשים. השם "אנו" נבחר כחלק ממהלך מיתוג מחדש תוך רצון לשקף מגוון רחב של זהויות המרכיבות את סיפורה של היהדות, והעובדה שהשם "אנו" קל לביטוי בכל השפות.

בית התפוצות הוא חברה לתועלת הציבור (חל"צ). בשנת 2005 אושר בכנסת חוק בית התפוצות, תשס"ו–2005, המגדיר את בית התפוצות כ"מרכז לאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם"^[1].

פעילות ותכנים

תערוכות

ציר כלל פעילותו של המוזיאון הוא סיפורו של העם היהודי. תצוגת הקבע, התערוכות המתחלפות וגלריית המשפחה (המיועדת לילדים) מציגות בפני המבקרים פרקים שונים בסיפור היהודי ומעלות היבטים של התרבות היהודית כתרבות מגוונת ועתירת רבדים. הן מעלות סיפור על אנשים ונשים, מבוגרים וילדים, משפחות וקהילות, תוך התייחסות למסורות ולאורחות החיים שהתפתחו במשך אלפי שנים בארצות שונות, וליצירה הרוחנית והאמנותית העשירה שיצרו יהודים במהלך הדורות.

בית הספר הבין לאומי ע"ש קורת ללימודי העם היהודי

בית הספר מרכז את הפעילות החינוכית בבית התפוצות. ייעודו לטפח אנשי ונשות חינוך לעמיות יהודית, לשמש בית יוצר לתוכניות עמיות יהודית המשלבות בין חוויה לידע, ולשרת כמצע להגדרתו וקידומו של החינוך לעמיות יהודית בארץ ובעולם. התוכניות השונות שמפתח ומפעיל צוות בית הספר פונות לילדים ומבוגרים מהארץ ובחו"ל, ועוסקות בזהות יהודית, בין היתר תוך התאמה לתערוכות השונות. בית הספר פועל בשלושה שדות מרכזיים:

תוכניות לקבוצות מאורגנות
השתלמויות וימי עיון לאנשי חינוך ומנהיגות חינוכית
פעילות לקהל הרחב ולקהילה.

סדרות מפגשים וסדנאות קולנוע

לצד התוכניות החינוכיות המיועדות למבקרי המוזיאון, לבתי ספר וארגונים שונים, פונה בית התפוצות לקהל הרחב ומציע סדנאות וסדרות מפגשים עם מרצות ומרצים מומחים בתחומם, בתחומי תרבות מגוונים: קולנוע, אמנות, פולקלור, ספרות ועוד.

במוזיאון מתקיימות גם סדנאות קולנוע המבוססות על האוסף של המרכז לתיעוד חזותי בבית התפוצות, אוסף הכולל סרטים דוקומנטריים נדירים וסרטי חובבים משנות ה-20 של המאה העשרים ואילך, לצד סרטים שמופקים כיום בישראל וברחבי העולם. הסרטים מתעדים ומנציחים חיים יהודיים בזמנים ובמקומות שונים. הם מאפשרים להכיר עולמות ישנים וחדשים, מסורת ומודרניות, להתוודע אל רוח התקופה שבה נוצרו ולעמוד על הקשר ההדוק בין קולנוע, היסטוריה, זהות וזיכרון. סדנאות הקולנוע מותאמות לקהלים מגוונים: תלמידים, מורים, אנשי חינוך, צה"ל והקהל הרחב.

מאגרי המידע (Open Databases)

ביותר משלושים שנות קיום המוזיאון, נאספו בארכיון בית התפוצות כמות גדולה של חומרים בחמישה מאגרי מידע המתעדים את העם היהודי לדורותיו: תרשימים גנאלוגיים (אילנות יוחסין/עצי משפחה), שמות משפחה, קהילות יהודיות, תיעוד חזותי (צילומים, תמונות וסרטים) ומוזיקה יהודית. בשנת 2016 הונגשו כל מאגרי המידע וכעת ניתן לעיין בהם באופן מקוון ובחינם. כמו כן, בית התפוצות הוא המוזיאון הראשון בישראל המספק גישה חופשית למידע באמצעות API.

מאגרי המידע

המרכז לתיעוד חזותי (על שם ברנרד ה' ומרים אוסטר) – אוסף תצלומים על נושאים יהודיים מהגדולים בעולם. במרכז גם אוסף סרטים ובו יותר מ-1,000 סרטים.
המרכז לגניאלוגיה יהודית (על שם דאגלס א' גולדמן) – מכיל אלפי אילנות יוחסין של משפחות יהודיות מרחבי העולם. יותר משלושה מיליוני שמות כבר רשומים במרכז לגניאלוגיה יהודית בבית התפוצות, ושמות חדשים נוספים מדי שעה. באמצעות מאגר זה ניתן להתחקות אחר שורשים משפחתיים, לתעד ולהנציח את אילן משפחה עבור הדורות הבאים, ולהוסיף עוד ענף לאילן המשפחתי הגדול של העם היהודי.
המרכז למוזיקה יהודית (ע"ש פהר) – אוסף של אלפי הקלטות של מוזיקה יהודית לגווניה ולעדותיה – שירים מסורתיים, נעימות, תפילות ויצירות מוזיקליות וכן ערכים על מוזיקאים ומשוררים יהודים.
מאגר שמות המשפחה (על שם ממי דה-שליט) – אחד ממאגרי המידע הייחודיים למוזיאון המונה מעל ל-20,000 ערכים, ומכיל מאמרים קצרים על פירוש, מקור, והתפתחותם ההיסטורית של שמות משפחה של יהודים מכל העולם. המפעל החל בשנות ה-80 של המאה העשרים, וגדל במהירות. זהו האוסף הדיגיטלי היחיד בעולם של שמות משפחה יהודיים, וככזה מטרתו היא לשמר היבט חשוב במורשת היהודית, ולהבטיח את שימורו גם למען הדורות הבאים.
מאגר הקהילות – נתונים היסטוריים, גאוגרפיים, ודמוגרפים על מספר גדול של קהילות יהודיות בכל רחבי העולם בעבר ובהווה.
מאגר האישים – אלפי ביוגרפיות של יהודים מפורסמים מכל קהילות ישראל.

תולדות המוזיאון

הקמת המוזיאון

הרעיון להקים את בית התפוצות הועלה לראשונה עוד בסוף שנות החמישים של המאה העשרים; משתתפי ישיבת המליאה של הקונגרס היהודי העולמי, שהתכנסו ב-1959 בסטוקהולם, החליטו להקים בישראל מוסד הנושא את שמו של ד"ר נחום גולדמן, מייסדו ונשיאו של הקונגרס היהודי העולמי. המוסד נועד להוות "ביטוי חי" לקשרים המחברים את הקהילות בתפוצות לישראל. ד"ר גולדמן, מצִּדו, שאף להקים בישראל מוזיאון שינציח את העולם היהודי שנכחד בשואה ובה בעת יראה, במיוחד לדור הצעיר של הישראלים, את מהותה של תופעת גולה בתולדות העם היהודי.

אבן הפינה לבניין הונחה ב-20 באוקטובר 1966, במעמד נכחו נשיא מדינת ישראל זלמן שזר, ג'ורג' וייז נשיא אוניברסיטת תל אביב, ד"ר נחום גולדמן, ומרדכי נמיר ראש עיריית תל אביב^[2]. תהליך הקמת המוזיאון נמשך כשני עשורים, וידע עליות ומורדות. בתחילת שנות השבעים חבר לגולדמן המשורר אבא קובנר, שגם הוא, כמו גולדמן, סבר כי ראוי להקים במדינת ישראל מפעל חזותי בעל ערך דידקטי שיכנס בין כתליו את זיכרון הגולה וימחיש למבקרים את עושר החיים ואת רוחה של יהדות התפוצות, את יצירתה ואת מאבקה להישרדות. אבא קובנר גיבש את הקונספציה של התצוגה הקבועה המבוססת על חלוקה פנימית של המוזיאון לשישה שערים נושאיים. ישעיהו (שייקה) וינברג עמד בראש צוות ההקמה והיה למנהלו הראשון של המוזיאון. ד"ר אלי בן-גל סייע בתכנונו והקמתו של המוזיאון וכיהן במשך 20 שנה בתפקיד ההיסטוריון הראשי של המוסד. אדריכל המוזיאון היה יצחק ישר.

בית התפוצות נחנך במאי 1978^[3] ונחשב אז לאחד המוזיאונים החדשניים ביותר בעולם – מוזיאון המבוסס על שחזורים ולא על מוצגים מקוריים, וכן ובזכות השימוש המפותח באמצעי תצוגה שנחשבו לחדשניים, כולל שימוש חלוצי במחשבים.

ציוני דרך

פרסים

בשנת 1985 הוענק לבית התפוצות פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים.

אירועים מיוחדים

כעופרת הרקיע – דיסק מוזיקלי

בשנת 2000 הוציא בית התפוצות דיסק בשם "כעופרת הרקיע"^[4], שכלל יצירות מאת מלחינים יהודים, ישראלים וצ'כים, בהשראת זיכרון גטו טרזין.

בין היצירות שהושמעו בדיסק היו "שמי עופרת" של חיים פרמונט, "מקום אישי" של בן-ציון אורגד, "קונצ'רטינו" של ארווין שולהוף ועוד יצירות של המלחינים גדעון קליין, ויקטור אולמן וראובן סרוסי.

השתתפו בביצוע היצירות בדיסק מירה זכאי, יונתן זק, התזמורת הסימפונית תל אביב, אנסמבל מוזיקה נובה, מקהלת האיחוד והמנצחים אבנר איתי, איתי טלגם, ולאונטי וולף.

ראשית שנות ה-2000: המשבר והשיקום

מפת אזור אוניברסיטת תל אביב (ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות)
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה

בראשית המאה ה-21 נקלע בית התפוצות למשבר קשה, שהגיע לשיאו בקיץ 2003. קיצוץ מתמשך בהקצבת ממשלת ישראל למוזיאון; ירידה ניכרת במספר התיירים והמבקרים כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה; מחסור בתרומות והתיישנות התצוגה – כל אלה הביאו את בית התפוצות למשבר שבו עמד על סף סגירה. להצלת המוזיאון התגייסה קבוצה של אנשי ציבור ובראשם ראש עיריית תל אביב לשעבר שלמה להט (צ'יץ'), שאף רתם את ראש הממשלה, אריאל שרון, להצלתו. אריאל שרון ביקר במוזיאון, והתחייב בשם ממשלת ישראל שבית התפוצות לא ייסגר. בתחילת שנת 2004 גובשה "חבילת הצלה" בסכום של ארבעה מיליון דולר, שנועדה להבריא את המוזיאון. ל"חבילת ההצלה" היו שלושה שותפים: ממשלת ישראל, התורם ליאוניד נבזלין (באמצעות קרן נדב) וועידת התביעות. בה בעת הוחל בכנסת בפעילות להעברת חוק בית התפוצות, אשר יבטיח את המשך קיומו של המוזיאון. החוק אושר ב-6 בדצמבר 2005, והוא מגדיר את בית התפוצות כמוסד לאומי – "המרכז הלאומי לקהילות ישראל בארץ ובעולם," וככזה הוא גם ראוי לתקצוב ממשלתי. במסגרת הארגון מחדש הוקם חבר נאמנים בינלאומי ובו דמויות מובילות בציבוריות הישראלית וכן ראשי קהילות יהודיות בתפוצות. בתמיכת קרן נדב, שהוקמה על ידי ליאוניד נבזלין, הוחל בגיבוש תוכנית פיתוח ארוכת-טווח שמטרתה לקדם את המוזיאון ולהפכו למרכז עולמי, חדשני ומודרני של חוויה ליהודים מכל העולם. במסגרת זו גם הוקם בית הספר הבינלאומי ללימודי העם היהודי.

המוזיאון מאוגד תחת חברה מעורבת בבעלות ממשלת ישראל, אוניברסיטת תל אביב, הסוכנות היהודית והקונגרס היהודי העולמי.

2008 – שיפוץ קומת הכניסה והרחבתה: במהלך שנה זו, הורחבה קומת הכניסה של בית התפוצות ואוחדה עם הקומה הראשונה בבניין החדש על שם אברהם ואדיתה שפיגל. בחודש נובמבר 2008 נחנך לובי חדש, רחב-ידיים ומסביר פנים, וכן נפתחו לקהל חללי תצוגה חדשים, אודיטוריום חדש ובו 100 מקומות, קפיטריה מרווחת עם מרפסת הצופה לקמפוס ולים, חנות מזכרות חדשה וגדולה, ואזור מיוחד לפעילות ילדים, שנפתח ביולי 2010. שיפוץ קומת הכניסה התאפשר הודות לתרומתם של קרן "נדב", ידידי בית התפוצות באמריקה וממשלת ישראל. אדריכל השיפוץ היה דניאל מינץ.

פתיחה מחודשת 2021

לאחר תכנון ובנייה מחודשת של כ-10 שנים ע״י האדריכל דניאל מינץ, נפתח המוזיאון לקהל, במרץ 2021. במוזיאון, המתפרס על כ-7,000 מ"ר, מוצגים היצירה והפריחה התרבותית של קהילות העם היהודי לאורך הדורות^[5]. תצוגת הקבע החדשה מספרת את סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי מתקופת האבות ועד ימינו, באמצעים טכנולוגים חווייתיים ואינטראקטיביים. מטרתה לעורר שייכות ולחבר את הנרטיב האישי של כל מבקר יהודי לסיפור היהודי הכללי, ולעורר אמפתיה ועניין במבקר הלא יהודי.

הנגשת חלל הדגמים לאנשים עם מוגבלות בעזרת דגמים מישושיים

מוצגים נבחרים

במוזיאון כ-600 פריטים הקשורים באמנות וביצירה היהודית. בתוכם נמצא את: התסריט של סטנלי קובריק לסרטו "2001: אודיסיאה בחלל", הגיטרות של ליאונרד כהן והרוקיסט ג'ין סימונס (חיים ויץ) מלהקת הרוק הכבד קיס, צווארון גלימת שופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות ביידר גינסבורג, מכונת הכתיבה של יצחק בשביס זינגר, זוכה פרס נובל לספרות, התסריט המקורי של הסרט "גבעת חלפון אינה עונה" וכתב ידה המקורי של נעמי שמר לשיר "לו יהי"^[6].

בחודש מאי 2023 הודיע המוזיאון כי קודקס ששון, התנ"ך העתיק והשלם ביותר, בן למעלה מ-1,100 שנה, נרכש על ידי אגודת הידידים של המוזיאון בארצות הברית ובפרט על ידי אלפרד מוזס, שגריר ארצות הברית ברומניה לשעבר. במכירה פומבית בבית המכירות סותביס בניו יורק במחיר 38.1 מיליון דולר.^[7] כתב היד היהודי היקר ביותר שנמכר אי פעם, יוצג בקביעות כחלק מהתצוגה של המוזיאון.^[8]

במוזיאון ארבעה אגפים^[9]:

הפסיפס – זהות ותרבות בת זמננו דרך הפולקלור, האמנות, השפה והספרות, כפי שבאו לידי ביטוי בתוך העם ובתרומה לאנושות.

המסע – הסיפור ההיסטורי של העם היהודי לאורך הדורות מהעת העתיקה עד ימינו. דרך ההגירות היהודיות, המרכזים היהודיים, התרבות, תקומת העם, הקמת המדינה והקהילות בנות זמננו, על מגוון האירועים שחווה העם ברדיפות, לצד שגשוגו.

היסודות – במימד הלאומי – הבסיס המשותף לעם היהודי כמו השבת, הברית, מעגל השנה וציוני דרך בחיי האדם, ובמימד העולמי – התנ"ך והשפעתו על תרבויות בעולם.

הללו-יה – 21 מודלים של בתי הכנסת מאז ועד היום, המאירים את חיי הקהילות השונות לאורך השנים, ולצדם פריטים טקסיים או מקוריים של בית הכנסת או הקהילה המיוצגת על ידו.

מתוך היכל בתי הכנסת: