זליגמן יששכר מאייר

ערך ביוגרפי

הרב זליגמן יששכר מאייר (מאיר) (12 באוקטובר 1853, רייכלסהיים - 31 בדצמבר 1925, רגנסבורג) היה מבכירי רבני גרמניה האורתודוקסים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. במשך 43 שנה היה רבה של קהילת רגנסבורג ורב מחוז רגנסבורג (גר') בצפון בוואריה. כמו כן היה עורך ומו"ל של כתבי עת ופולמוסן בולט במאבק עם הוגים אנטישמיים דוגמת היינריך פון טרייצ'קה ומול מבקרי המקרא דוגמת פרידריך דליטש. זליגמן מאייר היה מן הקולות הבולטים של היהדות האורתודוקסית במאבקה מול הרוב הליברלי ביהדות גרמניה. במלחמת העולם הראשונה תמך נחרצות בעניינה של גרמניה.

הרב זליגמן יששכר מאייר
הרב זליגמן מאייר
הרב זליגמן מאייר
לידה 12 באוקטובר 1853
רייכלסהיים, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בדצמבר 1925 (בגיל 72)
רגנסבורג, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רגנסבורג, גרמניה
מקום פעילות גרמניה
תקופת הפעילות ? – 31 בדצמבר 1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים נוספים רב העיר רגנסבורג, רב המחוז
רבותיו הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב מאיר להמן
חיבוריו עבודה ומלאכת יד בתלמוד
בת זוג מתילדה מאייר (האן)
צאצאים איזק מאייר, יעקב מאייר, לאו-לוי מאייר, נתן מאייר, נכד- הרב יששכר מאיר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

זליגמן מאייר הוא סבו של הרב יששכר מאיר מייסד "ישיבת הנגב" ודוד-רבא של הרב חנניה צ'ולק מייסד ומנהל עמותת "עזר מציון".

ביוגרפיהעריכה

 
בית הכנסת ברגנסבורג, נחנך 1912, נהרס בליל הבדולח 1938, אדריכלות: יוזף קוך ופרנץ שפיגל

זליגמן נולד בקהילה הכפרית רייכלסהיים[1][2], דוכסות הסה, במדינת הסן דהיום. אביו מאייר מאייר היה סוחר בהמות, מוצאה של אמו יטלא-יטה לבית זליג מצד אימה, הוא מרבני מיכלשטדט וורמייזא, ובהם זקיל (יצחק אריה) וורמסר "הבעל שם ממיכלשטדט" ואליהו לואנץ "הבעל שם מוורמייזא". עד ראשית המאה ה-19 היה למשפחת מאייר מעמד של יהודי חסות, בהתאם לכתב חסות שניתן על ידי הגראף מארבך. בשים לב ללמדנותו וכישרונו בתפילה ובזמירות, יועד מגיל צעיר לרבנות ונשלח בגיל 14 לבית המדרש במיינץ. מורהו החשוב במיינץ היה הרב מאיר מרכוס להמן (שהיה גם עורך "דער איזראעליט") . הרב להמן קידם אותו כמורה, ובהמשך, פיתח מאייר מגיל צעיר קריירה כמורה ודרשן, בין היתר בויסבאדן ובווצלר.

ב-1876 עבר לברלין והחל לעבוד כעורך עיתון "די יודישע פרסה" (Die Jüdische Presse) ובמקביל שקד על רכישת השכלה גבוהה. בנוסף לעבודתו כעורך, פרסם מאייר גם חוברות בנושא מדיניות דתית בהן הוא עוסק בבעיות השעה בחיים היהודיים. באחת מחוברות אלה, בשנת 1876[3] מאייר מתעד את הדיונים וההחלטה בפרלמנט הממלכתי הפרוסי על חוק "הפרישה מן הקהילה" משנת 1876, שאפשר באופן חוקי לזרמים השונים בקהילה יהודית להקים ארגון קהילתי משלהם. לידתה של הסוגיה בפולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט ורצונם של האורתודוקסים לפרוש מן הקהילה שקיבלה צביון רפורמי. בפועל, בקושי נעשה שימוש בחוק זה. כהונתו של מאייר ברגנסבורג התאפיינה, על אף מחלוקות פנימיות, בקהילה מאוחדת תחת הנהגה אורתודוקסית.

את השכלתו הכללית והתורנית השלים בבית המדרש לרבנים של עזריאל הילדסהיימר בברלין ובאוניברסיטת לייפציג.

כהונתו הארוכה ברגנסבורג החלה בינואר 1882 ונמשכה עד יום מותו. הקריירה שלו בעיר התאפיינה ביחסים דו-משמעיים עם הסקציה הליברלית בקהילה היהודית: שיתוף פעולה ידידותי מחד ומאבק מאידך. ב-1886 נישא למתילדה לבית האן, בתו של איש העסקים רפאל פוגל האן מגטינגן ואחותו של היזם, התעשיין ואספן היודאיקה מקס רפאל האן, יו"ר הקהילה היהודית בגטינגן. ארבעת בניו קיבלו השכלה כללית ויהודית כאחד ופנו למקצועות החופשיים. גולת הכותרת של כהונתו ברגנסבורג הייתה חנוכת בית הכנסת החדש בשנת 1912; בטקס החנוכה השתתפו נוצרים רבים וראש העיר מסר למאייר בחגיגיות את מפתחות הבית.

כתביו הפולמוסייםעריכה

לאורך חייו ערך מאייר והוציא לאור מספר כתבי עת. ברגנסבורג החל להוציא ב-1884 ירחון למשפחה היהודית בשם די לאובהוטה "Die_Laubhütte" (הסוכה) ובמקביל כתב עת פובליציסטי בשם דויטשה איזראעליטישה צייטונג (DIZ) "Deutsche Israelitische Zeitung". מאוחר יותר אוחדו השניים, כאשר די לאובהוטה הופיע כנספח לדויטשה איזראעליטישה צייטונג.

מאמריו הידועים ביותר, בגנות האנטישמיות החדשה, פורסמו כנגד הפילוסוף הלאומני היינריך פון טרייצ'קה וכנגד הרמן מסנר עורך "עיתון הכנסייה האוונגלית החדש" ומזכיר "הברית האוונגלית הגרמנית" (גר'). כמו כן היה פעיל בפולמוס שעסק במוצא החוקים המקראיים[4][5] ופרסם חוברת ידועה כנגד האשורולוג פרידריך דליטש אשר טען שמוצא המוסר המקראי בחוקי חמורבי. בחוברת אחרת ניסה לעורר את דעת הקהל להתוודע למצוקת היהודים בסרביה, רומניה ובאימפריה העות'מאנית.

עמדותיו הדתיות והפוליטיותעריכה

בהתאמה לתנועה הנאו-אורתודוקסית. ביקש לנצל את המודרניות עבור קידום החיים היהודיים והדת היהודית. מאייר האמין באפשרות לסינתזה בין יהדות וגרמניות ודגל בתמיכה ללא מצרים במלכות - מלכות בוואריה וקיסרות גרמניה. כיהודי וכאדם ראה בגרמניה ממלכה של חסד הנלחמת מלחמה צודקת מול הברבריות של האימפריה הרוסית כפי שהתבטאה בפוגרומים של 05–1903 (קישינב, אודסה ואחרים). בהתאם לכך בניו שירתו בצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה. בדרך כלל התנגד לציונות כי ראה בה רעיון המסכן את שוויון הזכויות של היהודים בגרמניה. מאייר היה אדם נעים הליכות ויחסיו עם הרשויות בעיר היו מצוינים, אך בענייני הלכה סירב להתפשר. במקרה ידוע סירב לאשר את בית הכנסת בשטראובינג, בוואריה, שהיה תחת תחום שיפוטו, משום שהאלממור לא היה בדיוק במרכז ההיכל. בסופו של דבר הוזז האלממור ב-85 ס"מ. אפיזודה זו ממחישה את גישתו הנאו-אורתודוקסית - הקפדה על הצד הריטואלי-ההלכתי לעומת פתיחות בצד המנהגי. בכל הנוגע לשפה, לבוש ותספורת ראה לנכון שהיהודים לא יבדלו משאר תושבי הארץ. בהפרדה בין המינים נהג בפתיחות; רעייתו מתילדה הייתה אמנית ומבאי ביתה של הנסיכה מרגרטה לבית טורן-אונד-טקסיס; הנסיכה והרבנית נהגו לצייר בצוותא בגינות הטירה (אנ').

לאחר תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ביטול המלוכה בבוואריה וכינון "מדינת בוואריה החופשית" דחה מאייר מכל בכל את הסוציאל-דמוקרטים. התוכנית שלהם נראתה לו כ"אתאיזם יישומי "[6], במפלגת העם הבווארית (BVP), לעומת זאת, הוא ראה ערבות להגנת האמונה באלוהים, עשרת הדיברות וכתבי הקודש: "אדמה זו קדושה ... לכל נוצרי אמיתי, כל יהודי אמיתי!"[6] לאחר שמייסד שותף של BVP, גאורג היים, כינה בפומבי את האשמת מפלגתו באנטישמית הונאה, ותמך בבקשתו של מאייר והצהיר כי הם יקבלו בשמחה יהודים למפלגה ומתחייבים להגן על מנהגיהם הדתיים ומוסדותיהם, קבע מאייר שעבור "היהודים הנאמנים לדת" יש במפלגה זו ייצוג הולם של האינטרסים היהודיים.

לבחירות בינואר 1919, הבחירות למדינה בבוואריה והבחירות לאספה הלאומית, תמך מאייר ​​במפלגת ה-BVP, ואת המוטו שלהם "קתולי ופרוטסטנטי יד ביד בכל רחבי הארץ" רצה להחליף בביטוי מקיף יותר: "יהודי או נוצרי, מי שמאמין באלוהים יבוא למפלגת העם הבווארית!"[6]

לקריאה נוספתעריכה

עליו
  • מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה התשע-עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך, יעקב שביט ומרדכי ערן, הוצאת עם עובד 2003[דרושה הבהרה]
  • Siegfried Wittmer, Regensburger Juden, Univärsitatsverlag Regensburg, 1996
  • Waltraud Bierwirth, "Die Firma ist entjudet", Verlag Friedrich Pustet, 2017
מכתביו
  • Seligmann Meyer, Arbeit und Handwerk im Talmud, Julius Benzian, 1878
  • Seligmann Meyer, Völkerrecht und Humanitäat in der orientalischen Frage und die Israeliten in der Türkei, Serbien und Rumäneien, Verlag der Erpedition der "Jüdischen Presse", 1877
  • Seligmann Meyer, Ein Wort an Herrn Hermann Messner, Doctor und Professor der Theologie an der Universität zu Berlin, Herausgeber der "Neuen evangelischen Kirchenzeitung", Goetz, 1877
  • Seligmann Meyer, Contra Delitzsch!: die Babel-Hypothesen, J. Kauffmann, 1903

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-ספר

    פרמטרים ריקים [ doi, כתב עת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    Reinhard GRÜNEWALD, Gegen das Vergessen, Juden in Reichelsheim, Lindenfels, 1998, עמ' 47
  2. ^ Hans Teubner, Sonja Bonin, Kulturdenkmäler in Hessen Odenwaldkreis, Wiesbaden: Vieweg+Teubner Verlag, 1998, עמ' 572–647, ISBN 978-3-663-05789-5
  3. ^ Seligmann MEYER, Der Austritt aus der Synagogengemeinde,. Berlin (1876): URL: http://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann, dort unter dem Stichwort Seligmann Meyer.
  4. ^ יעקב שביט ומרדכי ערן, מלחמת הלוחות: ההגנה על המקרא במאה התשע-עשרה ופולמוס בבל והתנ"ך, עם עובד, 2003
  5. ^ Yaacov Shavit and Mordechai Eran, The Hebrew Bible Reborn From Holy Scripture to the Book of Books. A History of Biblical Culture and the Battles over the Bible in Modern Judaism, Berlin: De Gruyter, 2007, עמ' 238,251,310,332,344
  6. ^ 1 2 3 Seligmann MEYER, Vereinigung aller Gottgläubigen. Die Bayerische Volkspartei und die Juden, in: DIZ 35. Jg., Nr. 51: 19.12. 1918, S. 2–4, hier S. 2.