בית משפט לענייני משפחה

אין לבלבל ערך זה, העוסק בבתי המשפט בישראל הדנים במשפחה, עם הערך "בית משפט למשפחה", העוסק במושג הכלל עולמי של בתי משפט הדנים במשפחה.

בישראל, בית משפט לענייני משפחה הוא בית משפט בישראל שמוסמך לדון בסכסוכים בין בני משפחה, בעיקר דיני משפחה, כמו הסדרי גירושין, הסדרי זמני שהות, משמורת ילדים, אפוטרופסות, ועוד, אך גם תביעות אחרות, למשל בנושאים כלכליים ואף בדיני נזיקין, שחלק מהותי בסכסוך נובע מקשרי משפחה. בית משפט לענייני משפחה הוא בית משפט השלום, שהוכשר והוסמך לדון בענייני משפחה על פי חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה מתנהלים לרוב בדלתיים סגורות היות שברוב המקרים הדיונים נוגעים בצנעת הפרט, למרות שהדבר פוגע בעקרון פומביות הדיון.

סמכות עריכה

בית משפט לענייני משפחה מוסמך לדון ב"סכסוך משפחתי". חוק בית משפט לענייני משפחה מונה כבני משפחה: בני זוג, כולל ידועים בציבור, ילדים, הורים, סבים, נכדים ואחים ובני זוגם. חוק מניעת אלימות במשפחה מוסיף על בני המשפחה את צאצאי בן\בת הזוג, אחיינים וקטין הגר עם אדם האחראי עליו.

באוגוסט 2000 פסק בית המשפט העליון שסמכות בית המשפט לענייני משפחה משתרעת גם על סכסוכים עסקיים שברקעם יחסי משפחה עכורים^[1]. בפברואר 2020 פסק בית המשפט העליון שתביעת נזיקין של בת נגד אביה, בטענה שהאב פגע בה מינית תידון בבית המשפט לענייני משפחה^[2].

כלים עריכה

לאור האופי המשפחתי של הסכסוכים, בית המשפט רשאי לסטות מסדרי דין ודיני ראיות, והשופט יכול לקבל כל ראיה הנראית לו לצורך קידום העניין, למעט בתובענה בעניין ירושה שאינה נובעת מסכסוך משפחתי ובתובענה לפי חוק החזרת ילדים חטופים. בניגוד לערכאות רגילות של בית משפט השלום, אין הגבלה על סכום התביעה שבית משפט לענייני משפחה יכול לדון בו.

לצד בית המשפט פועלת יחידת סיוע המורכבת מעובדים סוציאליים ופסיכולוגים המסייעת לבית המשפט וכפופה לו. התביעות בבית המשפט לענייני משפחה נדונות לרוב בדלתיים סגורות כדי לשמור על חסיון של המתדיינים.

מלבד הכרעה בנושאים אזרחיים, יש לבית המשפט סמכות להוציא צו הרחקה.

השופטים בבית המשפט לענייני משפחה הם בעלי הכשרה לטיפול בענייני משפחה.

היסטוריה עריכה

טרם הקמת בית המשפט לענייני משפחה, היה נוצר לעיתים מזומנות מצב של פיצול סמכויות בין בתי המשפט השונים, כאשר בני זוג היו מוצאים עצמם מתדיינים בכמה ערכאות במקביל, כאשר כל ערכאה דנה בפן שונה של הסכסוך. בית המשפט למשפחה פתר בעיה זו על ידי ריכוז ההתדיינויות ומתן כתובת אחת לכל הצדדים בסכסוך, למעט סוגיית מרוץ סמכויות שעדין קיים בין בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.

בני זוג יהודיים שרוצים להתגרש חייבים לעשות זאת דרך בית הדין הרבני. אולם את שאר העניינים הנלווים לגירושין (כגון חלוקת רכוש, מזונות ומשמורת) הם יכולים לרכז בבית המשפט לענייני משפחה.