פתיחת התפריט הראשי

פומביות הדיון היא עיקרון יסוד במערכת המשפט בישראל המגלם את אחת מהזכויות החוקתיות הבסיסיות במשטר דמוקרטי, היא זכות הציבור לדעת, ואשר מהווה את אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך המשפטי. ככלל, בית המשפט ידון בפומבי, אלא אם כן נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת (בהתבסס על הוראת חוק מסוימת).

תוכן עניינים

המסגרת החוקיתעריכה

לפי סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, ברירת המחדל היא כי בית המשפט[1] ינהל את הדיון באופן פומבי ויאפשר למי שחפץ בכך להיחשף לפרטיו ואף להיכנס אל אולם בית המשפט ולצפות בהליך[2]. עיקרון פומביות הדיון נועד להבטיח כי המידע אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית[3].

מספר עקרונות עומדים ביסודו של עיקרון פומביות הדיון:

  1. ההכרה בזכות הציבור לדעת, המבוססת על חופש הביטוי וחופש העיתונות, המאפשרת לציבור לקבל מידע על פעולותן של הרשויות כמו גם לתרום לעיצוב השקפותיו ודעותיו של הפרט בחברה דמוקרטית[4].
  2. תרומתה של פומביות הדיון לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך המשפטי על ידי חשיפתו של ההליך המשפטי לעיני הציבור[5].
  3. חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון ביצירת אמון הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי המשפט בפרט, בתרומתו ליצירתה של מראית פני הליך עשיית הצדק באופן המקדם אמון זה[6].

חריגה מעיקרון פומביות הדיוןעריכה

על אף חשיבותו הרבה של עיקרון פומביות הדיון, עיקרון זה אינו מוחלט ולעיתים יש לאזנו אל מול עקרונות ואינטרסים מתחרים[7].

יחסיותו של עקרון פומביות הדיון מוצאת ביטוי, בין היתר, בהגבלות שונות על הפומביות הקבועות בהוראות חוק בתי המשפט ובחוקים שונים אחרים.

דיון בדלתיים סגורותעריכה

  ערך מורחב – משפט בדלתיים סגורות

לפי סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט, בית המשפט יהיה רשאי לדון בעניין מסוים (כולו או מקצתו) בדלתיים סגורות לשם השגת אחת (או יותר) מהמטרות הבאות:

  1. לשם שמירה על ביטחון המדינה
  2. לשם מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה
  3. לשם הגנה על המוסר
  4. לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע או הגנה על אדם עם מוגבלות שכלית/נפשית
  5. לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית
  6. הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד בכלל
  7. לשם הגנה על סוד מסחרי
  8. לשם הגנה על עניינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין
  9. לשם הגנה על עד מוגן או על מידע חסוי בעניין עד מוגן, תוכנית הגנה, הרשות להגנה על עדים, או עד מאוים, כמשמעותם בחוק להגנה על עדים
  10. לשם הגנה על עניינו של נפגע עבירה או של עבריין מין, בהליך לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין
  11. לשם הגנה על עניינו של חשוד בדיון בבקשה לאסור את פרסום שמו לפי סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט
  12. לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת אלימות כלפי בן משפחה כהגדרתו בחוק למניעת אלימות במשפחה
  13. בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות (סעיף 68(ג) לחוק בתי המשפט)

גם אם קבע בית המשפט כי הדיון יתנהל בדלתיים סגורות, רשאי הוא להרשות לאדם מסוים (או מספר אנשים) להיות נוכחים בדיון (או בחלקו)[8].

איסור פרסום וצילוםעריכה

  ערך מורחב – איסור פרסום

על מנת לפרסם פרט כלשהו על דיון שהתנהל בדלתיים סגורות יש לקבל אישור על ידי בית המשפט[9]. כמו כן, נדרש אישור דומה במקרה ומעוניין אדם לצלם בתוך אולם בית המשפט או לפרסם צילום זה[10].

בנוסף לסיטואציה של דיון בדלתיים סגורות, קיימים מספר מקרים נוספים בהם יאסור בית המשפט פרסום פרטים מאולם הדיונים (ללא קבלת אישור):

  1. פרסום בעניינו של קטין[11][12].
  2. פרסום שם או תעודת זהות של אדם התובע פיצויים בשל נזקי גוף (למעט פיצויים בשל עוגמת נפש), אלא אם כן ניתנה הסכמתו של אותו בעל דין לפני הפרסום או ברשות בית המשפט[13].
  3. פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום[14]
  4. פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, או פרט אחר מפרטי החקירה, אם הדבר עלול לפגוע בחקירה או לגרום לחשוד נזק חמור[15].

בנוסף למקרים אלו, רשאי בית המשפט לאסור פרסום של דיון לשם הגנה על ביטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, לשם מניעת פגיעה בפרטיות של אדם בשל חשיפת מידע רפואי עליו או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית (כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית))[16][17].

שיקולים בחריגה מפומביות הדיוןעריכה

בבואו לבחון בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות ולחרוג מעיקרון פומביות הדיון, יבחן בית המשפט מספר שיקולים:

  1. האם מתקיימת עילה העשויה לכאורה להוות בסיס לבקשה (לפי עילות סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט)[18].
  2. האם השיקולים השונים (של הצדדים לדיון ושל הציבור) - הן האינטרס העומד בבסיס העילה האמורה והן שיקולים אחרים התומכים בעיקרון פומביות הדיון - מצדיקים את הפגיעה בעיקרון פומביות הדיון[19].

ככלל, בית המשפט יעתר לסטות מעיקרון פומביות הדיון ויאפשר דיון בדלתיים סגורות במקרים חריגים בלבד[20].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עיקרון פומביות הדיון חל על כל בתי המשפט, לרבות בתי הדין הפועלים מכוח חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963.
  2. ^ קיימים מקרים חריגים בהם ברירת המחדל תהיה דווקא לנהל את הדיון בדלתיים סגורות; ראו סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט.
  3. ^ בג"ץ 258/07 גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון (טרם פורסם, 6.2.2007)
  4. ^ רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו(6)
  5. ^ רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 45-46
  6. ^ ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341-340
  7. ^ בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד נח(1) 529, 533
  8. ^ ראו סעיף 68(ד) לחוק בתי המשפט
  9. ^ סעיף 70(א) לחוק בתי המשפט
  10. ^ סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט
  11. ^ כאמור בסעיף 24(א)(1)
  12. ^ סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט
  13. ^ סעיף 70(ג1) לחוק בתי המשפט
  14. ^ סעיף 70(ד1)(1) לחוק בתי המשפט
  15. ^ סעיף 70(ה1)(1) לחוק בתי המשפט
  16. ^ סעיף (ד) לחוק בתי המשפט
  17. ^ הנחיות פרקליט המדינה, איסור פרסום "לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות", 15 באוקטובר 2006
  18. ^ ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית נ' מדינת ישראל
  19. ^ ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450
  20. ^ ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 341