בית ויטגנשטיין

בית ויטגנשטייןגרמנית: Haus Wittgenstein) הוא בית בסגנון אדריכלות מודרנית בווינה. הבית תוכנן ביוזמתה של מרגרט סטונבורו-ויטגנשטיין (אנ'). בנובמבר 1925 היא ביקשה מהאדריכל היהודי פול אנגלמן לתכנן עבורה בית עירוני. מרגרט הזמינה גם את אחיה, הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, לעזור בעיצוב הבית. בסופו של דבר, הוא הפך ליותר ויותר מעורב בתכנונו.

בית ויטגנשטיין
Haus Wittgenstein
מידע כללי
סוג בית מגורים למשפחה אחת עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם משפחת ויטגנשטיין
כתובת Kundmanngasse 19 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום וינה/לאנדשטרסה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1928
תאריך פתיחה רשמי 25 בדצמבר 1928 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל פאול אנגלמן, לודוויג ויטגנשטיין
סגנון אדריכלי אדריכלות מודרנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
קומות 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 48°12′12″N 16°23′39″E / 48.2034°N 16.3942°E / 48.2034; 16.3942
www.haus-wittgenstein.at
(למפת וינה רגילה)
 
בית ויטגנשטיין
בית ויטגנשטיין
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תכנון ובנייה

עריכה

האדריכל הראשוני היה פול אנגלמן, אותו וויטגנשטיין הכיר בזמן שהתאמן להיות קצין ארטילריה באולומואוץ.[1] אנגלמן עיצב בית מודרניסטי, עם שלושה בלוקים מלבניים, לפי הסגנון של מורהו האדריכל אדולף לוס. ויטגנשטיין גילה עניין רב בפרויקט ובתוכניותיו של אנגלמן, והתערב בפרויקט במשך למעלה משנתיים, עד כדי כך שאנגלמן עצמו ראה בויטגנשטיין את היוצר העקרי של הפרויקט. ויטגנשטיין התמקד בחלונות, בדלתות, בידיות הדלתות וברדיאטורים, ודרש שכל פרט יהיה בדיוק כפי שציין, עד לנקודה שבה כל מי שהיה מעורב בפרויקט היה מותש. כשהבית היה כמעט גמור, התקרה הוגבהה ב-30 מילימטר כך שלחדר יהיו הפרופורציות המדויקות שהוא רצה.[2]

אחד האדריכלים, ז'אק גרואג (אנ'), העיד במכתב מהתקופה: "אני חוזר הביתה מדוכא מאוד עם כאב ראש אחרי יום של מריבות, מחלוקות, טרדות, וזה קורה לעיתים קרובות. בעיקר ביני לבין ויטגנשטיין".[3]

השלמת הבנייה

עריכה

העבודה על הבית הסתיימה בדצמבר 1928, ומשפחת ויטגנשטיין התכנסה שם בחג המולד כדי לחגוג את השלמתו. בתיאור העבודה כתבה אחותו הבכורה של לודוויג, הרמין: "למרות שהערצתי את הבית מאוד, תמיד ידעתי שאני לא רוצה, וגם לא יכולה, לגור בו בעצמי. זה באמת נראה היה הרבה יותר בית עבור אלים מאשר לבת תמותה קטנה שכמותי".[2] נאמר שפאול ויטגנשטיין אחיהם של לודוויג ומרגרט, לא אהב את התוצאה הסופית.[3]

זמן קצר לאחר שסיים את העבודה על הבית, ויטגנשטיין חזר לאוניברסיטת קיימברידג' לעסוק בפילוסופיה, ופיתח את חזונו הפילוסופי החדש.[2]

לאחר מלחמת העולם השנייה

עריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך הבית למחנה צבאי ולאורווה בשימוש חיילים רוסים. הוא היה בבעלות תומאס סטונבורו, בנה של מרגרט, עד 1968, אז נמכר ליזם לצורך הריסה.[4]

במשך שנתיים לאחר מכן היה הבית תחת איום הריסה. בזכות קמפיין של ברנהרד לייטנר (גר') ועדת לנדמרק של וינה הצילה אותו מהריסה, וב-1971 הפכה אותו לאנדרטה לאומית.

מאז 1975 הבית הוסב למשכנה של מחלקת התרבות של שגרירות בולגריה. סטיוארט ג׳פריז כתב ב'גרדיאן' כי מאז שהוסבר הבית לבניין של השגרירות: "מחיצות חדרים הוסרו ליצירת חדרים בצורת L, קירות ורדיאטורים נצבעו בלבן, האולם כוסה שטיחים וחיפוי עץ. ויטגנשטיין היה מעדיף הריסה על פני הנגיעות והשינויים האנושיים והנעימים שהבולגרים חוללו בוולגריות בביתו הלא חביב והבלתי ניתן למגורים."[2]

גלריה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בית ויטגנשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Englemann, Paul (1967). Letters from Ludwig Wittgenstein with a Memoir. New York: Horizon Press. pp. 62–63.
  2. ^ 1 2 3 4 Jeffries, Stuart. "A dwelling for the gods", The Guardian, 5 January 2002.
  3. ^ 1 2 Waugh, Alexander. The House of Wittgenstein: A Family at War. Random House of Canada, 2008. p. 163 ff.
  4. ^ Monk, Ray (1991). Ludwig Wittgenstein: The Duty of Genius. Penguin. pp. 238. ISBN 978-0140159950.