בית השחי

בית השחי (TA: Axilla) הוא האזור שמתחת לכתף, בין הזרוע לגו. חלל בית השחי מוגדר על ידי שרירים ועצמות של בית החזה ושל הגף העליון. דרך בית השחי עוברים כלי דם ועצבים בדרכם מבית החזה ומהצוואר אל היד, ובחזרה. בעומק בית השחי נמצאות גם קשריות לימפה. עור בית השחי מכוסה בשיער, ומכיל מספר גדול יחסית של בלוטות זיעה וחלב.

בית השחי

שיוך	subdivision of pectoral girdle, ישות אנטומית מסוימת, surface proper of axilla
אספקה עורקית	עורק בית השחי
ניקוז ורידי	וריד בית השחי
ניקוז לימפטי	קשר לימפה של בית השחי
תיאור ב	האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (585)
מזהים
לטינית (TA98)	axilla
טרמינולוגיה אנטומיקה	A01.1.00.021
TA2 (2019)	140
FMA	24864
קוד MeSH	A01.378.800.090
מזהה MeSH	D001365
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C4018906

אנטומיה

שרירי בית החזה והזרוע במבט קדמי, שריר החזה הגדול ושריר הדלתא הוסרו לשם הדגמת מבנים עמוקים יותר

לבית השחי מבנה דמוי פירמידה עם בסיס, חוד וארבע דפנות.

חוד בית השחי נמצא במפגש של מספר עצמות, ברווח שבין הצלע הראשונה, עצם הבריח ועצם השכם. באזור שנמצא מעט תיכון לזיז החרטום של עצם השכם. דרך חוד בית השחי נכנסים כלי דם ועצבים לחלל בית השחי. בסיס בית השחי מורכב מעור ומחיתולית בחלקו התחתון של בית השחי.

הדופן הקדמית של בית השחי מורכבת משריר החזה הגדול ומעצם הבריח. שריר החזה הקטן והשריר התת-בריחי מרכיבים את החלק העמוק יותר של הדופן הקדמית ואילו שולי שריר החזה הגדול מרכיבים את הקפל הקדמי של בית השחי. הדופן האחורית של בית השחי מורכבת מעצם השכם ומהשריר התת-שכמי. מתחת לשריר התת-שכמי נמצאים השריר העגול הגדול ושריר הגב הרחיב המרכיבים את הקפל האחורי של בית השחי.

הדופן התיכונה של בית השחי מורכבת מהצלעות ומהשרירים הבין צלעיים. מעליהם עובר שריר המסור הקדמי. הדופן הצידית היא הצרה מבין דפנות בית השחי. היא מורכבת מהמענית הבין גבשושיתית של עצם הזרוע. בתוך המענית עובר גיד הראש הארוך של שריר הזרוע הדו-ראשי.

חלל בית השחי מכיל כלי הדם ועצבים העושים את דרכם מבית החזה ומהצוואר אל היד. העורק התת-בריחי והוריד התת-בריחי נכנסים לבית השחי ומשנים את שמם לעורק בית השחי ווריד בית השחי, שעם יציאתם מבית השחי וכניסתם לזרוע, מחליפים את שמם לעורק הזרוע ולוריד הזרוע. דרך בית השחי עוברים כמעט כל העצבים של מקלעת הזרוע המעצבבים את השרירים ואת העור בגפה העליונה. בית השחי מכיל גם מספר קבוצות של קשריות לימפה.

שיער בית השחי

בית השחי של השחקנית האיטלקייה קרולינה קרסנטיני. בתרבות המערבית נפוצה בקרב הנשים הסרת שיער באזור בית השחי

השערות בבית השחי מתחילות לצמוח בתקופת ההתבגרות, בשני המינים.

בתרבות המערבית, נפוצה הסרת שיער באזור בית השחי במספר שיטות כגון: גילוח, הסרת שיער בלייזר, מריטה ושימוש בשעווה. הסרת השיער נפוצה מאוד בקרב נשים, ופחות בקרב גברים. ישנן קבוצות אידאולוגיות המתנגדות להסרת שיער בכלל ושיער בית השחי בפרט כהיפים, קבוצות של פמיניסטיות ובחלק מתרבויות במזרח.

הורדה של שיער בית השחי (יחד עם כל שערות הגוף) נפוצה גם בקרב שחיינים תחרותיים, זאת כדי להפחית את הגרר שמפעילים המים על הגוף, ובכך להגביר את מהירות השחייה.

ברפואה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בית השחי הוא אחד מארבעת האזורים (הכוללים גם את הפה, הרקטום ותעלת האוזן) בהם ניתן לבצע מדידת חום הגוף בעזרת מדחום (אולם מדידה זו בעלת דיוק נמוך. יתרונה בכך שהיא אינה מסבה אי נוחות). כמו כן, האזור רגיש לדגדוגים עקב ריבוי העצבים הקרובים לפני האפידרמיס.

התנפחות של בלוטת לימפה בבית השחי

אחת הסיבות הנפוצות להתנפחות של בלוטות הלימפה היא גילוח תכוף של שערות בית השחי. לכן בקיץ, כשתדירות הגילוח עולה, גם התופעה הופכת שכיחה יותר. התנפחות של בית השחי או תופעה של גרד באזור עלולה לנבוע גם מיובש, או אלרגיה, או אף לעיתים כתוצאה מחסימה של בלוטות הזיעה והצטברות נוזלים בזקיקי השיער בבית השחי.

זיהום בבלוטות הזיעה בבית השחי

תופעה של זיהום או דלקת מקומית בבלוטת זיעה בבית השחי נגרמת לרוב בנשים שמגלחות את האזור, לעומת גברים שאינם עושים זאת. אך תופעה זו עלולה לקרות גם אם אין מורידים שערות בבית השחי (מורסות בבית השחי נוצרות לא רק בגלל גילוח, יש גם תופעה של צמיחה הפוכה, שימוש באנטי-פרספירנט, חוסר היגיינה ועוד). הדבר עלול להתפתח כתוצאה מהתנפחות של בלוטת לימפה. זיהום לא תמיד מתפתח בשני בתי השחי, ייתכן מצב בו יש זיהום בבית שחי אחד או תופעה של זיהום בשניהם או לסירוגין. הופעה של מוגלה מחייבת טיפול רפואי.

חלק חשוב בתהליך הריפוי הוא ניקוז של המוגלה. ללא פתח חיצוני המוגלה לא תתנקז. בתום תהליך הריפוי הפצע ייסגר מאליו. עדיף לטפל בפצע בשטיפות מים וסבון מאשר לכסות כטיפול ראשוני, אך ניתן לבצע טיפול אנטיביוטי או טיפול במשחה.

היגיינה של בית השחי

הבסיס למניעה של זיהומים בבית השחי הוא שמירה על היגיינה, עקב ריבוי של חיידקים בבית השחי והפרשות זיעה וחומצות חלב. שימוש בדאודורנטים ובתרסיסי בושם שומרים על ריח נעים באזור בית השחי. ישנם רופאי עור הממליצים לא להשתמש בדאודורנטים, בשל החשש לסתימת נקבוביות העור ויצירת מורסות, וממליצים להשתמש רק במים וסבון לניקוי בית השחי.

קיימות בעיות של הזעה כרונית בבית השחי, זאת כתוצאה מריבוי של פעילות חיידקים; בבית השחי מצויות בלוטות זיעה הנקראות "אפוקריניות", המייצרות זיעה בה קיימים חומרים שומניים. חיידקים שונים ניזונים מהפרשות אלו ומפרישים חומרים חומציים (ומכאן הריח הלא נעים שבזיעה – כיוון שלמעשה לזיעה אין ריח כלל). אנשים הסובלים מבעיות הזעה בבית השחי פונים לטיפול עקב מבוכה שבהזעת יתר או בעקבות בעיה של ריח רע הנודף מבית השחי. בעיות אלו ניתנות לפתירה על ידי משחות רפואיות לקטילת חיידקים. טיפול נוסף הוא הזרקה של בוטולינום טוקסין שגורם למעשה לשיתוק של בלוטות הזיעה הנמצאות בזקיקי השערה.

גלריה

• 
  עורקים ומרכיבים עיקריים במקלעת הזרוע באזור בית השחי (מבט מקדימה על הזרוע הימנית).
• 
  ורידים באזור בית השחי (מבט מקדימה על הזרוע הימנית).
• 
  מקלעת הזרוע ועצבים נוספים באזור בית השחי.
• 
  מבט משמאל על בית החזה ועל בית השחי.