בלדאסארה דונאטו
בלדאסארה דונאטו או דונאטי (באיטלקית: Baldassare Donato; 1525–1530 - יוני 1603) היה מלחין וזמר איטלקי מן האסכולה הוונציאנית בשלהי תקופת הרנסאנס. הוא היה מאסטרו די קאפלה של בזיליקת סן מארקו בסוף המאה ה-16 ומילא תפקיד חשוב בהתפתחות המוזיקה החילונית הקלה באיטליה, בייחוד הוילאנלה.
| לידה |
1530?  |
|---|---|
| פטירה |
יוני 1603 ונציה, הרפובליקה של ונציה |
| מוקד פעילות |
הרפובליקה של ונציה |
| תקופת הפעילות |
? – 17 בפברואר 1603 |
| סוגה |
האסכולה הוונציאנית |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
  | |
חייועריכה
פרטים על ראשית חייו אינם ידועים; אפילו מקום הולדתו אינו ידוע. הרשומה הראשונה על דונאטו היא כזמר בסן מארקו בוונציה בשנת 1550, ובשנת 1562 מונה לפקח על הכשרתם המוזיקלית של הנערים בסן מארקו. כשג'וזפו צארלינו תפס את מקומו של צ'יפריאנו דה רורה כמאסטרו די קאפלה בשנת 1565, הושב דונאטו לתפקידו הקודם כזמר; הסכסוך בין השניים תפס כנראה מקום משמעותי בחיים בסן מארקו, והגיע לשיאו ב-1569, בקרב פומבי ושערורייתי במהלך חגיגות מרקוס הקדוש. בשנת 1577 התקבל דונאטו לעבודה ב-Scuola Grande di S Rocco, עוד כנסייה ונציאנית בעלת מסורת מוזיקלית מרשימה והרכב נגנים נכבד; אולם גם שם לא הסתדר עם מעבידיו ובסופו של דבר התפטר בשנת 1580. ב-1588 התמנה לעוזר המאסטרו די קאפלה בסן מארקו, עדיין בתקופת חייו של צארלינו (לא ברור אם הודות לפיוס בין השניים או שיקולי מדיניות), וב-1590 התמנה לתפקידו של יריבו לשעבר, משרה בה החזיק עד למותו בשנת 1603.[1]
מוזיקה והשפעהעריכה
דונאטו ייצג מגמה מתקדמת באסכולה הוונציאנית, שהייתה מלכתחילה מסורת מתקדמת בהשוואה לסגנונות העיקריים ששלטו אותו זמן במוזיקה האיטלקית (בייחוד בהשוואה לאסכולה הרומאית. נציגי המגמה המתקדמת באסכולה הוונציאנית היו מלחינים כמו דונאטו, ג'ובאני קרוצ'ה ואנדריאה וג'ובאני גבריאלי. את המגמה השמרנית ייצגו מלחינים ותאורטיקאים כגון צארלינו, צ'יפריאנו דה רורה וקלאודיו מרולו, שנטו ללכת בעקבות סגנון האסכולה הפרנקו-פלמית, ששלט כמעט בכל מקום אחר באירופה עד אחרי אמצע המאה.
המוזיקה הכנסייתית של דונאטו מהווה את החלק השמרני ביותר במכלול יצירתו. בחיבורה נקט בדרך כלל בסגנון הפוליפוני של פלסטרינה, אך השתמש גם בחלק מן האפקטים הפוליכוראליים המפוארים של שני הגבריאלים, הדוד ואחיינו והושפע גם מסגנון מורו, אדריאן וילארט.[2] על אף הסתייגותו הגלויה מן השמרנות של צרלינו, אין ספק שקלט משהו מסגנונו ומתלמודו, כפי שאפשר לראות במיומנות שהוא מפגין בשימוש בקונטרפונקט ובשימוש נוסח צרלינו בדיסוננס, לפחות כאשר הלחין במתכוון בסגנון הפרנקו-פלמי.
נראה, שחשיבותו הגדולה ביותר לתולדות המוזיקה היא בפיתוח צורה חילונית קלה, שנודע בהשם וילנלה, צורה קלילה יותר של מדריגל, שמקורה בנאפולי. כמה מן היצירות הללו נועדו אולי לריקוד, והיו פופולריות בבירור. הן זהות לשאנסון הצרפתי, מאופיינות במקרים רבים במלודיה נוחה לזכירה בקול העליון, מכילות מקצבים שונים במקביל ונמנעות מן המורכבות הפוליפונית והכרומטית שאפיינה את המדריגל של אמצע המאה.[2]
דונאטו כתב גם מדריגלים בסגנון רציני יותר, כמו גם מוזיקה למזמורי תהילים, מוטטים ומוזיקה פולחנית.
לקריאה נוספתעריכה
- Article "Baldassare Donato", in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. מסת"ב 1-56159-174-2
- Gustave Reese, Music in the Renaissance. New York, W.W. Norton & Co., 1954. מסת"ב 0-393-09530-4
- Eleanor Selfridge-Field, Venetian Instrumental Music, from Gabrieli to Vivaldi. New York, Dover Publications, 1994. מסת"ב 0-486-28151-5 (Note: while this book contains nothing on Donato, it has detailed and readable background on the Venetian school and associated activity at St. Mark's.)
קישורים חיצונייםעריכה
בלדאסארה דונאטו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בלדאסארה דונאטו, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שולייםעריכה
- ^ אנו אהולה, "בלדאסארה דונאטו", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ 1 2 גרוב