בלומה אייפרס-עמדין

בלומה אייפרס-עמדין (26 ביולי 192618 ביולי 2016)[1] הייתה מורה ופסיכולוגית ילדים יהודייה-הולנדית, שחקרה רבות את תופעת "הילדים המוסתרים" במהלך מלחמת העולם השנייה וכתבה ארבעה ספרים בנושא בשנות ה-90. העניין שלה נבע מחוויותיה שלה במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר נאלצה להסתתר מפני הנאצים ונעצרה לאחר מכן וגורשה לאושוויץ בטרנספורט האחרון שעזב את מחנה המעבר וסטרבורק ב-3 בספטמבר 1944. יחד איתה ברכבת היו אנה פרנק ומשפחתה, אותם הכירה באמסטרדם. היא שוחררה ב-8 במאי 1945.

בלומה אייפרס-עמדין
אין תמונה חופשית
לידה 26 ביולי 1926
אמסטרדם, הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 ביולי 2016 (בגיל 89)
הרצליה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה בלומה אייפרס
עיסוק פסיכולוגית, פמיניסטית, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג האנס אייפרס עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רפאל אייפרס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה הולנדית
פרסים והוקרה מסדר אורנג' נסאו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנות ה-80 אייפרס-עמדין סיימה את לימודי הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה התפתחותית והחלה לראיין ולכתוב על תופעת "הילדים המוסתרים" מנקודת מבטם של הילדים, הוריהם הביולוגיים, הוריהם המאמצים הלא-יהודים ואחים אומנים יהודים. היא התראיינה גם למספר סרטי תעודה בטלוויזיה על זיכרונותיה של אנה פרנק ומשפחתה לפני שהם הסתתרו ולאחר גירושם למחנות.

ראשית חייהעריכה

בלומה עמדין נולדה ב-26 ביולי 1926 באמסטרדם בהולנד לעמנואל עמדין, חותך יהלומים וסוציאליסט, ורוזה עמדין-דפריס, תופרת.[2] אחותה הצעירה, ויה רוז'ה, נולדה ב-29 במאי 1932.[3]

בשנת 1941 בלומה למדה בליציאום היהודי, שם התיידדה עם אנה פרנק ואחותה מרגוט. בלומה הייתה באותה שכבת גיל של מרגוט, אבל למדה בכיתה מקבילה.[2] ביולי 1942 קיבלה בלומה צו גירוש ממשרדי השלטון המקומי. אביה הלך למשרדי המרכז "ליישוב מחדש של היהודים" ומצא גרמני אוהד שהחתים את הצו "שוחרר". היא חזרה לבית הספר התיכון בספטמבר, אך כיתתה המשיכה להצטמצם מגירושים במהלך השנה, עד כדי כך שנותרו רק שלושה תלמידים בסוף השנה. כאשר נערכו בחינות בעל פה שלושה שבועות לאחר מכן, בלומה הייתה התלמידה היחידה בכיתתה.[3]

ביום הראשון לבחינות בעל פה במאי 1943 הזהיר אותה החבר הלא-יהודי של בלומה כי הגרמנים מחפשים אותה. היא ביקשה מוועד בית הספר להיבחן על כל 12 בחינותיה בבת אחת, והיא קיבלה את תעודת הגמר באותו יום. כשהגרמנים הגיעו הם לקחו אותה לנקודת האיסוף של יהודי אמסטרדם, אך היא הצליחה להיכנס לבניין מבלי להיות רשומה. כעבור כמה ימים היא התחמקה עם קבוצת בני נוער צעירים יותר. בהתחלה היא הסתתרה בביתם של חברים נוצרים של הוריה שביו פעילים במחתרת ההולנדית, אך הם פחדו שאם ייעצרו, גם בלומה תיתפס. לאחר מכן היא הסתתרה בעוד 15 עד 16 מקומות שונים, כולל בית אבות באמסטרדם ועבודה כמשרתת לאלמנה ובנה ברוטרדם. כשחזרה למשפחה שהייתה פעילה במחתרת. היא נעצרה ונשלחה לווסטרבורק.[3]

גירוש וכליאהעריכה

בלומה גורשה לאושוויץ ברכבת האחרונה שיצאה מווסטרבורק ב-3 בספטמבר 1944. באותה הרכבת הייתה משפחת פרנק שהתגלתה במסתור ב-4 באוגוסט.[4][5] בלומה ראתה את אנה, מרגוט ואת אמם באופן קבוע באושוויץ,[6] אף שהייתה חלק מקבוצה נפרדת של שמונה נשים שנשארו יחד, הן עודדו ועזרו זו לזו.[2][7] באוקטובר 1944 נבחרה בלומה וקבוצתה להעברה למחנה העבודה ליבאו בשלזיה העליונה. לצילומי הסרט התיעודי של ה-BBC "אנה פרנק" ב-1995. בסרט מספרת בלומה כי אנה, מרגוט, ואמם אדית, תכננו להצטרף גם כן לטרנספורט, אך נאסר על אנה להצטרף מכיוון שפיתחה גרדת. אמה ואחותה בחרו להישאר איתה, ובלומה המשיכה בלעדיהן. בלומה התראיינה גם לסרט התיעודי בטלוויזיה "שבעת החודשים האחרונים של אנה פרנק" משנת 1988 של הבמאי ההולנדי ווילי לינדוור.[8]

בלומה שוחררה על ידי הצבא האדום מליבאו ב-8 במאי 1945. היא וקבוצת חברים קטנה החלו לחזור להולנד ברגל והגיעו כעבור שישה שבועות. היא גילתה כי הוריה ואחותה גורשו למחנה ההשמדה סוביבור, שם נרצחו כולם.[3]

מחקר לאחר המלחמהעריכה

 
רב העיר דיסלדורף רפאל אייפרס, בנה של בלומה.

לאחר המלחמה התחתנה עם הנס אייפרס והקימה משפחה באמסטרדם. בנה הוא רפאל אייפרס רבה של העיר דיסלדורף.[2] היא העידה כי היא לא הצליחה לדבר על קורותיה בזמן השואה עם משפחתה.[9] היא החלה ללמוד פסיכולוגיה במשרה חלקית והפכה למרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אמסטרדם בשנת 1973. היא סיימה את הדוקטורט בסוף שנות ה-80.

בשנות השמונים החלה לקיים מפגשים טיפוליים קבוצתיים לילדים שהוסתרו בזמן המלחמה, והתייחסו ל"צערם, כעסם, תוקפנותם ואבלם".[9] בכנס הילדים המוסתרים שהתקיים באמסטרדם בשנת 1992, ראיינה 73 ילדים מוסתרים לשעבר, ובשאלונים שהושלמו על ידי 321 מלווים נוספים, היא החלה במחקרה על הטראומה הרגשית והפסיכולוגית של ילדים מוסתרים, והרחיבה את היקפה כך שתכלול את נקודות המבט של הילדים, הוריהם הביולוגיים, הוריהם האומנים הלא יהודים ואחיהם הלא יהודים.

בשנות התשעים פרסמה אייפרס-עמדין ארבעה ספרים בהולנדית על בסיס מחקריה. "Geleende Kinderen" (ילדים מושאלים) (1994) התמקד בהורי אומנה שהסתירו את הילדים. "Ondergedoken Geweest, Een Afgesloten Verleden?" (מוסתרים במהלך המלחמה: עבר סגור?) (1995). "Geschonden Bestaan" (קיום מנופץ) (1996) ראיין את ההורים ששלחו את ילדיהם למחבוא. "Je ouders delen" (שיתוף הורים) (1999) התמקד באחים האומנים של הילדים המוסתרים.[10]

בשנת 1991[11] עוטרה על ידי ביאטריקס, מלכת הולנד כקצינה של מסדר אורנג'-נסאו.[12]

אייפרס-עמדין נפטרה ביולי 2016, שמונה ימים לפני יום הולדתה ה-90.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Famous & Notable Deaths". Dead Obituary. אורכב מ-המקור ב-2019-05-07. בדיקה אחרונה ב-15 בדצמבר 2020. 
  2. ^ 1 2 3 4 Morine, Suzanne. "People in Anne Frank's Life". Anne Frank Diary Reference.org. בדיקה אחרונה ב-9 במרץ 2011. 
  3. ^ 1 2 3 4 "Bloeme Emden-Evers". United States Holocaust Memorial Museum. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2011. 
  4. ^ Laeredt, Angela (5 במאי 1995). "Anne Frank: After the diary stopped". The Independent. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2011. 
  5. ^ Des Pres, Terrence (10 במאי 1987). "Facing Down the Gestapo". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2012. 
  6. ^ Bigsby, Christopher (2006). Remembering and Imagining the Holocaust: The chain of memory. Cambridge University Press. עמ' 235. ISBN 0-521-86934-X. 
  7. ^ Rohrlich, Ruby (1998). Resisting the Holocaust. Berg Publishers. עמ' 137. ISBN 1-85973-216-X. 
  8. ^ Enzer, Hyman Aaron; Solotaroff-Enzer, Sandra (20 בדצמבר 1999). Anne Frank: Reflections on her life and legacy. University of Illinois Press. עמ' 176. ISBN 0-252-06823-8. reflections on her life and legacy bloeme.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  9. ^ 1 2 Evers-Emden, Bloeme (2011). "Happy Forever After?". Anti-Defamation League. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2012. 
  10. ^ Wolf, Diane L. (2007). Beyond Anne Frank: Hidden children and postwar families in Holland. University of California Press. עמ' 20. ISBN 0-520-22617-8. evers-emden.  Unknown parameter |url-access= ignored (עזרה)
  11. ^ "Israel en ik" [Israel and Me] (בהולנדית). shvoong.com. אורכב מ-המקור ב-16 July 2011. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2011. 
  12. ^ Evers-Emden, Bloeme (Spring 2007). "Hiding Jewish Children During World War II: The psychological aftermath" 19 (1–2). Jewish Political Studies Review. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2012.