פתיחת התפריט הראשי

פסיכולוגיה התפתחותית היא המחקר של שינוי האדם לאורך החיים. היא עוסקת בהתנהגויות האופייניות לכל גיל מיום התהוות האדם ועד ליום מותו[1].

תחום זה של הפסיכולוגיה עוסק במגוון נושאים העוסקים בהתפתחות או בשינוי ובהם: התפתחות גופנית, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, התפתחות רגשית, התפתחות מוסרית, יכולת פתרון בעיות, רכישת שפה, הבנה מושגית, הבנה מוסרית וגיבוש הזהות.

פסיכולוג התפתחותי מטפל בבעיות התנהגותיות, בעיות חברתיות ונפשיות אצל ילדים. לדוגמה - בעיות הנובעות מהפרעה נוירו-התפתחותית. במקביל הפסיכולוג ההתפתחותי מלווה גם את הורי הילד במהלך הטיפול.

מחקר ותאוריהעריכה

המחקר המדעי אודות השינויים המתרחשים בהתנהגותו של האדם החל רק מהמאה ה-20, עד אז ההתייחסות לנושא זה הייתה מנקודת מבט פילוסופית-חינוכית בלבד[1].

פסיכולוגים התפתחותיים חוקרים, בין השאר, בשאלות הבאות:

  • האם ילדים שונים איכותית ממבוגרים או שפשוט חסר להם הניסיון שעליו מתבססים המבוגרים;
  • האם התפתחות נוצרת דרך התאמה הדרגתית של ידע או דרך מעברים בין שלב חשיבה אחד למשנהו;
  • האם ילדים נולדים עם ידע בתחומים מסוימים או שהם רוכשים הבנה באמצעות הניסיון;
  • האם ההתפתחות מונעת על ידי הקשר חברתי או על ידי הבסיס הגנטי של הילד.

תאוריות מרכזיות בתחום הן:

בעוד שבעבר מרבית התאוריות ההתפתחותיות עסקו בגילאי הילדות וההתבגרות בלבד, כיום הפסיכולוגיה ההתפתחותית מקיפה את כל הגילאים, כולל הבגרות והזקנה. שינוי זה מתבסס על ההנחה שהתפתחות האדם מתקיימת לאורך כל חייו[1].

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 בר-אל, צ', (1996). מפגשים עם הפסיכולוגיה, מפגש שני, פסיכולוגיה התפתחותית. הוצאת רכס, אבן יהודה.


  ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.