בן ציון ענבר
בן ציון ("בנץ") ענבר (ברנשטיין) (ז' באדר תרע"ד, 5 ביוני 1914 – כ' בשבט תשס"ו, 18 בפברואר 2006) היה סגן-אלוף בצה"ל, מפקד הכוחות שהשתלטו על חיפה במלחמת העצמאות ובעל תפקיד בכיר בסולל בונה.
 | |
| לידה |
5 ביוני 1914 תל-אביב, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
18 בפברואר 2006 (בגיל 91) |
| מקום קבורה |
תל רגב |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 ההגנה  צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1940–1950 (כ־10 שנים) |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד גדוד 22 | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בנץ נולד בשנת 1914 בתל אביב לנחמה בת צבי גינזבורג ואריה ליב (לייבל) ברנשטיין. הוא למד בבית הספר "ספרא" בתל אביב. היה פעיל בצופי-ים ובאגודת הפועל בסקציה הימית. בשנת 1942 נשא לאישה את יונתה בת אלימלך פומרנץ.
בשנים 1940 עד 1948 היה מדריך ומפקד במנגנון "ההגנה", שם גם זכה לכינוי "בנץ". הוא היה מפקד החי"ש בתל אביב וסייע בארגון חטיבת גבעתי. במלחמת העצמאות היה ענבר מפקד החי"ש בחיפה ותחת פיקודו היו גם מפקדת העיר ו"ועדת המצב" המקומית. באפריל 1948 החליף את מרדכי מקלף בתפקידו כמפקד גדוד 22 של חטיבת כרמלי. לאחר שהתפנה הצבא הבריטי מחיפה, ללא הודעה מוקדמת, ניהל ענבר את הקרב על חיפה שהסתיים בהשתלטות היהודית על העיר. בסיום מלחמת העצמאות המשיך בשירות קבע עד שהשתחרר מצה"ל ביולי 1950, בדרגת סגן-אלוף.
לאחר שחרורו עבד ענבר בסולל בונה, ושם היה ממונה על כוח האדם. בנוסף לפעילותו האזרחית, הוא תרם מניסיונו הצבאי במסגרת התנדבותית, כשעמד בראש "משמר מתנדבים" עירוני שפעל בחיפה ב-1969, לאחר גל של פיצוצי בתים.[1] עם הקמת אגודת הספורט "הפועל חיפה" בשנת 1968 החל לכהן כגזבר האגודה.[2]
היה אב לרן ואהוד.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
- דוד תדהר (עורך), "בן-ציון ענבר (ברנשטיין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3740
- צדוק אשל, ההגנה על חיפה, מן הארכיון הפרטי של בן ציון ענבר, מעריב, 29 באוקטובר 1969
הערות שוליים עריכה
- ^ מאות אנשי הג"א ומתנדבים יסייעו למשטרה בחיפה בפעולות השמירה, מעריב, 24 באוקטובר 1969.
- ^ מודעה מטעם ד"ר נפתלי אילתי, הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, דבר, 30 בספטמבר 1968.
- ^ 12 המשואות: "למרות הכל – זה היה כדאי", מעריב, 22 באפריל 1966.