מרדכי מקלף

הרמטכ"ל ה-3 של צה"ל

מרדכי מקלף (19 בינואר 1920, כ"ח בטבת תר"פ22 בפברואר 1978, ט"ו באדר א' תשל"ח) היה הרמטכ"ל השלישי של צה"ל, בשנים 19521953.

מרדכי מקלף
מרדכי מקלף, 1952
מרדכי מקלף, 1952
לידה 19 בינואר 1920
מוצא, המנדט הבריטי
פטירה 22 בפברואר 1978 (בגיל 58)
מיינץ, גרמניה המערבית
מקום קבורה בית הקברות הצבאי קריית שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל ישראלישראל
כינוי מוטק'ה[1]
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי פלגות הלילה המיוחדות,
הצבא הבריטי
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19397 בדצמבר 1953 (כ־14 שנים)
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים בשירות
ראש המטה הכללי ה־3
7 בדצמבר 19526 בדצמבר 1953
(0 שנים)
סגן ראש המטה הכללי משה דיין
תחת שר הביטחון דוד בן-גוריון
פעולות ומבצעים
תפקידים אזרחיים
הנצחה
מחנה מקלף, כביש 227[2]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ויליאם אדוארד ריילי (משמאל) ומרדכי מקלף בדיוני הסכם שביתת הנשק בין לבנון וישראל בנקורה, מרץ 1949
דוד בן-גוריון בארוחת ערב בבה"ד 4, שבה התקיים טקס חילופי התפקיד בין הרמטכ"ל היוצא מקלף לבין הנכנס, דיין, דצמבר 1953
שלט הנצחה לזכרו של מרדכי מקלף בכביש 227, סמוך לצומת עין חצבה (תמונה נוספת)

ביוגרפיה

עריכה

ילדות ונעורים

עריכה

נולד במושבה מוצא, בנם של אריה לייב מקלף ובתיה חיה לבית צימירינסקי. במאורעות תרפ"ט התנפלו תושבי הכפר הערבי הסמוך, קאלוניה, על בית משפחת מקלף, שהיה בין הבתים הקיצוניים ביישוב, ורצחו את רוב בני המשפחה. מרדכי מקלף הוא אחד הניצולים היחידים מטֶבח זה, כאשר הצליח לקפוץ מן הקומה השנייה במהלך הטֶבח (מלבדו, נמלטו גם אחיו חיים, שנלחם בפורעים ונדקר על ידם, ואחותו חנה). בין הרוצחים היה הרועה שהעסיקה המשפחה, וכן שוטר היישוב שהיה היחיד באזור שהחזיק נשק חם. הרצח זעזע את היישוב העברי, והיה בין האירועים הזכורים ממאורעות תרפ"ט. לאחר מכן גדל אצל קרובי משפחה בירושלים ובחיפה. הוא למד בבית הספר תחכמוני בירושלים וסיים את לימודיו התיכוניים ב-1938 בבית הספר הריאלי בחיפה.

ראשית הקריירה הצבאית

עריכה

מרדכי מקלף היה פעיל מימי נעוריו בארגון ההגנה.

לאחר שנת לימודי הנדסה בטכניון הצטרף לפלגות הלילה המיוחדות של וינגייט. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי ויצא לאחר שירות קצר לקורס קצינים. הוא לחם בצפון אפריקה ובמשך חודשיים במסגרת הבריגדה היהודית בקרב על נהר סניו באיטליה. הוא שוחרר מן הצבא בדרגת מייג'ור (רב-סרן). למשך זמן מסוים שהה באירופה ועסק בענייני עלייה ב' ורכש, אך לאחר מכן שב לארץ ישראל, התיישב בפרדס חנה והשתלב שוב במנגנון "ההגנה" כמפקד גדוד חי"ש בחיפה.

מלחמת העצמאות

עריכה

בפרוץ מלחמת העצמאות נלחם במסגרת חטיבת כרמלי, בתחילה כקצין מבצעים, לאחר מכן כמפקד גדוד 22 ומסוף מאי 1948, כמפקד החטיבה. במסגרות אלו השתתף בקרבות באזור חיפה, עכו, והגליל. לאחר מכן תכנן והשתתף במבצע חירם, במסגרתו שוחרר הגליל כולו.

אחרי המלחמה

עריכה

עם סיום המלחמה עמד בראש משלחת ישראל לשיחות עם לבנון ועם סוריה. לאחר מכן, בנובמבר 1949, מונה לסגן הרמטכ"ל וראש אג"ם. במסגרת תפקידו ארגן יחד עם הרמטכ"ל יגאל ידין את צבא הקבע והקים את מערך המילואים. כמו כן הכין את צה"ל לקראת עימות צבאי עתידי (נקרא אז "הסיבוב השני"). בינואר 1952 יצא מקלף עם משפחתו ללימודי מנהל בבריטניה כהכנה לפרישה מצה"ל. הוא שב לארץ באוגוסט אותה שנה.

רמטכ"ל

עריכה

לאחר התפטרותו של ידין מתפקידו, הציע שר הביטחון, דוד בן-גוריון, למקלף לקבל עליו את התפקיד. מקלף הסכים להצעה, אך התנה את הסכמתו בכך שכהונתו תמשך שנה אחת בלבד. בן-גוריון קיבל את התנאי, וב-7 בדצמבר 1952 היה מקלף לרמטכ"ל השלישי של צה"ל,[3] והוא בן 32 שנים וכ-11 חודשים בלבד. מקלף הוא הרמטכ"ל השני הצעיר ביותר, אחרי קודמו יגאל ידין, שהיה צעיר ממנו בשלושה חודשים בעת כניסתו לתפקיד.

מקלף, גם בלחצו של משרד הביטחון, פעל להיפטר משירותים לא צבאיים שהיו בידי צה"ל. צמצום התקנים של צבא הקבע, שלמעשה היה תנאי לכניסתו של מקלף לתפקידו, חייב קיצוצים במיוחד במצבת האזרחים שהועסקו על ידי צה"ל, שמספרם היה כמה אלפים. מקלף פעל להעברתם של שירותים שונים, כגון מאפיות, מכבסות ובית החולים תל-השומר שהופעלו בידי אזרחים עובדי צה"ל, מרשות הצבא.

מתקופת כהונתו כרמטכ"ל זכורה במיוחד תופעת הפידאיון. במסגרת המלחמה בתופעה זו הורה מקלף לרב-סרן אריאל שרון להקים יחידת קומנדו מיוחדת שתפגע בבסיסי הפידאיון, ותמגר את התופעה. שרון הקים את יחידה 101, אשר פעלה במהלך שנת 1953, עד לאיחודה עם חטיבת הצנחנים.

ב-7 בדצמבר 1953 פרש מתפקידו כרמטכ"ל, לאחר שנה בתפקיד, כפי שהתנה בעת שקיבל עליו את התפקיד.[4]

לאחר הפרישה מצה"ל

עריכה

לאחר פרישתו מצה"ל, מונה מקלף למנהל בחברת החשמל, שהולאמה באותה תקופה.[5][6] בסוף 1954 הוא צורף להנהלה המצומצמת של מועצת המנהלים של החברה[7] ויועד על ידי רוטנברג להיות מנכ"ל החברה. אולם ניסיונו להפסיק את הנוהג של מתן חשמל חינם לעובדים הוביל אותו אל מחוץ לחברה[8] ובאפריל 1955 הוא מונה למנכ"ל מפעלי ים המלח.[9] בתפקיד זה כיהן עד 1968 ועשה רבות לפיתוח המפעלים והאזור. לאחר מכן שימש כמנכ"ל המועצה לשיווק פרי הדר ומנכ"ל כימיקלים לישראל.

מרדכי מקלף נפטר בשנת 1978 בגרמניה מהתקף לב,[10] ונטמן בחלקה הצבאית בבית העלמין קריית שאול.

חיים אישיים

עריכה

מקלף היה נשוי לאורה לבית פפר (נפטרה ב-2007), ולהם בת, עידית, ובן, אמיר. עידית נשאה לידין מור, ואמיר נישא לאורנה כהן.

נכדו של בן דודו הוא ח"כ אורי מקלב.[דרוש מקור]

הנצחתו

עריכה

על שמו נקרא מחנה מפקדת השלישות הראשית ומנהל הסגל של צה"ל, ברמת גן (מחנה מקלף), וכן רחובות בכמה ערים בישראל ביניהן חיפה, באר שבע, חולון, רעננה, מודיעין ובית שמש.

החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות הנפיקה מדליות כסף וארד ועליהן דיוקנו של מקלף. בשנת 1981 נקראה ספינה ישראלית על שמו. הספינה הוצאה משימוש ונגרטה בשנת 1987. במפעלי ים המלח נקרא על שמו מפעל ליצור אשלג בגיבוש קר.[11]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מרדכי מקלף בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה