בנו הלאל
בנו הלאל (בערבית: بنو هلال) היו קונפדרציית שבטים בדואים שנדדו במהלך ימי הביניים לצפון אפריקה והשתקעו בה.
היסטוריה
עריכהשבטי בנו הלאל במקורם מאזורי החג'אז והנג'ד בחצי האי ערב. במאה ה-10 הם לקחו חלק במרד הכושל של הקרמטים נגד בית עבאס, וכתוצאה מכך נאלצו לנדוד לאזור מצרים והתיישבו במצרים העליונה (דרום מצרים). מסע הנדידה של קונפדרציית שבטים גדולה היה בעל השלכות רבות על הדמוגרפיה של הלבנט, וגרם לשבטים אחרים, קטנים יותר, לנדוד כדי לא לעמוד בדרכם. במאה ה-11 בנו הלל נשלחו ממצרים למגרב על ידי השושלת הפאטמית כדי להילחם בזירידים מאזור תוניסיה, שמרדו בפאטמים ונטשו את השיעה. ביחד עם בני הלאל נשלחה גם קונפדרציית שבטים בדואים נוספת, הבנו סלים. נדידתם של בני הלאל ובני סלים למגרב והלחימה לאורך הדרך הטילה חורבן והרס על ארצות האזור. ערים חשובות, כגון קירואן, נחרבו עד יסוד על ידיהם. מוסלמי בן התקופה כתב כך על חורבן קירואן: ”הם הרסו את כל יופיים והדרם של בנייני קירואן. דבר ממה שהניחו הנסיכים הסנהג'ים בארמונותיהם לא חמק מבצע השודדים. כל שהיה בעיר נלקח ממנה או הושמד”.[1]
הגירתם של בנו הלאל למגרב הייתה בעלת השלכות דמוגרפיות, מדיניות, כלכליות ולשוניות רבות שחלקן הותירו את חותמן עד היום. נדידת בנו הלאל הייתה גל ההגירה המשמעותי ביותר של ערבים למגרב, ולפניו האוכלוסייה של ארצות צפון אפריקה הייתה מורכבת בעיקר מבני הקבוצה האתנית ברברים, תושביה הילידים של צפון אפריקה. הגירתם של הבנו הלאל תרמה לתהליך הערביזציה האתנית והתרבותית של האוכלוסייה הצפון אפריקאית. מבחינה לשונית, הגירתה של אוכלוסייה בדואית גדולה הביאה להשפעות של הדיאלקט הערבי החג'אזי על הדיאלקטים הערביים הצפון-אפריקאים. מבחינה כלכלית ופוליטית, בנו הלאל הצליחו להפיל את השושלת הזירידית, והחורבן שנגרם על ידיהם למערכת החקלאות המקומית הביא רבים באזור לאמץ דרך חיים נוודית או נוודית למחצה.
סיפור נדידתם של הבנו הלאל נשמר בין השאר במסורת אוראלית הקרויה "תע'יבת בני הלאל" שעברה בין דור לדור והועלתה על הכתב רק בדורות האחרונים. ב-2003 המסורת האוראלית הזו, שיר מחורז ארוך הכולל סיפורים על הנדידה, הוגדרה על ידי אונסק"ו כאחת מ"יצירות המופת האוראליות ולא-מוחשיות של האנושות".
