בניין ראנד מקנלי
בניין ראנד מקנלי (באנגלית: Rand McNally Building) היה גורד שחקים ששכן ברחוב אדמס 160–174 בשיקגו, אילינוי, ארצות הברית.
 | |
| בניין ראנד מקנלי (מספר 4 בתמונה). | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גורד שחקים  |
| שימוש | משרדים ומסחר |
| כתובת | רחוב וסט אדמס-160-174, שיקגו, אילינוי |
| מיקום |
שיקגו |
| מדינה | ארצות הברית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1889 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1889 |
| תאריך פירוק |
1911 |
| אדריכל | דניאל ברנהם וג'ון רוט |
| קואורדינטות | 41°52′45″N 87°37′59″W / 41.879222222222°N 87.633027777778°W |
|
(למפת שיקגו רגילה)   בניין ראנד מקנלי | |
  | |
הבניין היה בעל 10 קומות ותוכנן בסגנון אסכולת שיקגו על ידי משרד האדריכלים ברנהם ורוט (אנ'). בנייתו הושלמה בשנת 1889 בעלות כוללת של 1 מיליון דולר אמריקאי.
בניין ראנד מקנלי היה הבניין הראשון בעולם שהשלד הנושא אותו היה עשוי כולו מפלדה ונחשב לפורץ דרך בזכות כך. שלד זה תמך לראשונה באופן מלא בבניין ונשא את כל משקלו ללא עזרת הקירות החיצוניים.
הבניין תוכנן עבור משרדי המוציא לאור ראנד מקנלי (אנ'), שהעסיק 900 עובדים באותה תקופה. שאר המשרדים הושכרו לחברות שונות כדוגמת Chicago, Milwaukee, St. Paul and Pacific Railroad, ששכרה את קומות 2–3[1] ומנהלת התערוכה העולמית של שיקגו, ששכרה את קומות 4–5.[2] חברת The Long Distance Telephone תמכה במערכת הטלפון, שאיפשרה להתקשר לניו יורק ונחשבה חדישה באותה עת.[3]
הבניין נהרס בשנת 1911.
