שבט בני קורייט'ה
בַּנוּ קורייט'ה (بني قريظة; بنو قريظة, תעתיק מדויק: בנו קריט'ה[1]) היה שבט כהנים יהודי שחיו בצפון חצי האי ערב עד המאה השביעית, ונכחד בקרב השוחה.
תולדות השבט
עריכהאנשי שבט בני קורייט'ה היו שבט כהנים יהודי שחיו בצפון חצי האי ערב עד המאה השביעית, בנווה המדבר ית'ריב (לימים, העיר אל-מדינה). בעיר חיו שני שבטים יהודים נוספים - שבט בני נדיר ושבט בני קינוקאע.
על פי המסורת, יהודים הגיעו לחג'אז לאחר מלחמות היהודים עם הרומאים (המרד הגדול). הם פיתחו את החקלאות באזור, דבר שהעניק להם יתרון מובהק בתרבות, בכלכלה ובפוליטיקה המקומית. במאה החמישית לספירה הגיעו לאזור מתימן שני שבטים אחרים - בנו אוס (بنو أوس, Banu Aws)[2] ובנו ח'זרג' (بنو الخزرج, Banu Khazraj) - ותפסו מקום דומיננטי באזור. בעת ששני שבטים אלה הסתכסכו בינם לבין עצמם, השבטים היהודים במדינה כרתו בריתות עם שני הצדדים ובנו קורייט'ה עם בנו נדיר כרתו ברית עם שבט האוס.
קרב השוחה
עריכהבשנת 622 הגיע לית'ריב ממכה נביא האסלאם מוחמד, וארגן ברית בין הצדדים הניצים. אחר כך גבר המתח בין האוכלוסייה המוסלמית הפורחת לבין האוכלוסייה היהודית. בשנת 627 שבטו של מוחמד, קורייש, צר על העיר עם בעלי בריתו, בקרב שנקרא "קרב השוחה" (غزوة الخندق, The Battle of the Trench). בני שבט בנו קורייט'ה קיימו משא ומתן עם מקימי המצור, ללא תועלת, ובסופו של דבר הם נאלצו להיכנע למוסלמים. המוסלמים, תחת פיקודו של מוחמד, הרגו כמעט את כל הגברים, בין 400 ל-900 איש, בעריפת ראש, מלבד כמה מן הגברים, שהתאסלמו. כ-1,000 נשים וילדים מבני השבט נשבו, אולצו להתאסלם ונמכרו לעבדות.
אמינותו ההיסטורית של האירוע
עריכהלאורך השנים היו חוקרי אסלאם שהטילו ספקות בקיומו של האירוע או במניין ההרוגים. לדבריהם, המקור העיקרי לסיפור הוא כתביו של ההיסטוריון אבן אסחאק, שהסתמך על עדויותיהם של צאצאי בני קורייט'ה, ואלה כנראה הגזימו בתיאוריהם. ההיסטוריון אבן חג'ר אל-עסקלאני התייחס לסיפור בספקנות, והאימאם מאלכ אבן אנס הגדיר אותו כשקר מוחלט, שמטרתו היא הכפשת היהודים. חוקרים נוספים הצליבו את תיאור האירוע עם מקורות נוספים ומצאו בו סתירות רבות.
בין החוקרים המודרניים המטילים ספק באמינותו ההיסטורית של האירוע נמנים פטרישה קרון ומייקל קוק.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- "חיי מוחמד" (תרגום ועיבוד של ה"סירה אלנבויה מאת המחבר הערבי הקלאסי אבן-האשם), יוסף יואל ריבלין, 2007
קישורים חיצוניים
עריכה- משה גיל, בני החזיר ובני הקוף, באתר הארץ, 9 במאי 2011
הערות שוליים
עריכה