בנציון רפפורט

בֶּנְצִיוֹן רַפַּפּוֹרְט, או גם בן-ציון רפפורט (6 באוגוסט 1884 – 1942) היה פילוסוף יהודי יליד פולין.

רפפורט נולד בטרנוב שבחבל גליציה (אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום בדרום פולין). בגיל 3 מתה אימו. בגיל 13 עקר עם אביו לנובי סונץ' שבגליציה, ואף שמשפחתו הייתה דתית הוא נחשף להשכלה ולמד בעצמו הן לימודי קודש והן לימודי חול. תחילה עבד כסוחר , ומשלא הצליח עבר לקרקוב והחל ללמד בגימנסיה העברית בקרקוב. ומשהשתפר מצבו הכלכלי החל לפרסם מאמרים בשבועון העברי "המצפה" שיצא לאור בקרקוב ואחר כך גם בשבועון העולם שיצא לאור באודסה. התחומים בהם עסק כללו ביקורת המקרא, פילוסופיה של ימי הביניים, קבלה ותורת ההכרה.

ספרו הראשון "הכרה ומציאות: קובץ מאמרים פילוסופיים" (ברלין-וינה : בנימין הרץ, תרפ"ד) עסק בתורת ההכרה, בתולדות הפילוסופיה ובפילוסופיה של המוסר. ספרו השני "הוגים והגיונות" (קרקוב : התאגדות הסופרים העברים, תרצ"ו 1936) דן בזרמים החדשים בפילוסופיה. גם בתקופת השואה המשיך לכתוב ספר על פילוסופיה וסיים אותו לפני שנשלח למחנה השמדה. הספר "טבע ורוח", שניצל בדרך נס, יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק ב-1953. ספר זה כולל מאמרים על שופנהאואר וניטשה, על מושג היהדות אצל אחד העם ועוד.

המכתב האחרון שכתב בנציון רפפורט היה ב-16 באוגוסט 1942. הוא נספה בשואה בשלהי שנת 1942.

לקריאה נוספת

• "בנציון רפפורט", האנציקלופדיה העברית (כרך לא, עמ' 298), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ט.
• בן-ציון רפפורט (1884־1942) - לקסיקון הספרות העברית החדשה