פתיחת התפריט הראשי

M1919 בראונינג

מקלע בינוני אמריקאי
(הופנה מהדף בראונינג 0.3)

Browning M1919 (בראונינג) הוא מקלע בינוני בקוטר 0.3 אינץ' תוצרת חברת בראונינג האמריקנית, שהיה הכלי הנשק הנפוץ מסוגו במהלך המאה ה-20. המקלע שירת בצבא ארצות הברית ביחידות הרגלים וכנשק רכוב על גבי כלי רכב קרביים קלים וכבדים, כולל טנקים, מטוסים וכנשק נגד מטוסים. כמו כן, שירת בצבאות של מדינות רבות אחרות. הבראונינג שימש במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת ווייטנאם. הבראונינג סופק גם חצי מאה לאחר מכן, בעיצובים שונים (בדומה ל-M2 המבוסס על אותו עיצוב).

מקלע M1919 בראונינג
YM-museum-Browning-M1919-1.jpg
עליונה: מקלע בראונינג M1919 במוזיאון קיבוץ יד מרדכי
מידע כללי
סוג מקלע בינוני
נגזרות M1919A1-M1919A6
תכנון ג'ון בראונינג, 1919
מדינה מייצרת ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
יצרן בראונינג (חברה) עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות שירות 1919-
מלחמות מלחמות הבננה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת הודו-סין הראשונה, משבר קונגו, מלחמת וייטנאם, מלחמת הסבך הרודזי, Cambodian Civil War עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
קליבר 0.30 אינץ' (7.62 מ"מ) (.30-06 ספרינגפילד)
פעולה רתע
הזנה 250 כדורים מסודרים בסרטי בד
כוונות ברזל
אורך קנה 610 מ"מ (24 אינץ')
משקל ריק 13 ק"ג
קצב אש 400-600 כדורים לדקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חיילים אמריקאים יורים בבראונינג M1919A4 באאכן
שני נחתים עם M1919A4 באי רוי-נאמור במהלך מלחמת העולם השנייה

היסטוריהעריכה

ה-M1919 הוא מקלע הפועל על קירור-אוויר, פותח ויוצר בארצות הברית. מבוסס על המקלע הסטנדרטי של מלחמת העולם הראשונה M1917 בראונינג שפעל על קרור מים. עוצב על ידי ג'ון בראונינג, כאשר הנשק המקורי התבסס על תחמושת .30-06 M1 שמאוחר יותר שונתה.

דגמיםעריכה

  • דגם ראשון סטנדרטי - פותח עבור חילות הרגלים במטרה להחליף את מכונות הירייה הקודמות הכבדות שפעלו על בסיס קרור הקנה בעזרת מים. ה-M1919 דורש לפחות שני אנשי צוות של המקלע אך בדרך כלל ארבעה אנשים מפעילים; מספר אחד- היורה, מספר שתים- עוזר היורה המגיש את סרטי הכדורים ושני לוחמים העוזרים בנשיאת התחמושת.
  • דגם שני קל יותר במשקלו - פותח עבור חיל האוויר והותקן בכנפי מטוסי הקרב.

מלחמת העצמאותעריכה

באחת מעסקות הנשק המוצלחות של אנשי הרכש של ההגנה שנערכה בחדשים שקדמו לסיום המנדט הבריטי, נקנו כ-180 מקלעי בראונינג M1919 תמורת 300 לירות שטרלינג למקלע ממייג'ור בריטי בשם ראלף ניומן, שהיה אחראי על מחסני נשק ותחמושת בבסיס טירה שליד חיפה. פרט לכך לא הצליחה ההגנה לרכוש מקלעים נוספים מדגם זה. חלק גדול מהם הותקן על כלי רכב ושריוניות.

 
מקלע בראונינג "0.3 על מנשא גב

מקלע אחד כזה נלכד על ידי סיור של לוחמי פלמ"ח שנערך בכביש החוף בסמוך לקיבוץ יד מרדכי בתחילת מאי 1948. אנשי הפלמ"ח שהגיחו מאחור במשוריין פרפר, הצליחו להפתיע את הערבים שירו צרורות לעבר הקיבוץ, התגברו עליהם, לקחו את המקלע והשאירו אותו בקיבוץ. מקלע זה היה הנשק היחידי שסייע לבלום את גלי ההסתערויות של חיילי הרגלים המצריים שתקפו את הקיבוץ שבועיים מאוחר יותר.

 
שריונית גי.אמ.סי. אוטר, מצוידת בשני מקלעי בראונינג, חטיבה 7, 1948

במסגרת מבצע חורב נתקלו כוחות צה"ל בטנקים מצריים מסוג לוקסט M22. הטנקים שהיו מתוצרת אמריקנית היו מצוידים כל אחד בשתי מכונות ירייה בינוניות מסוג בראונינג "0.3.

צה"ל לאחר מלחמת העצמאותעריכה

בתום מלחמת העצמאות היה מקלע זה הנשק התקני ביחידות השריון והחרמ"ש. מקלעים מסוג זה היו מותקנים בכל טנקי השרמן ויותר מאוחר גם בטנקי הצנטוריון והפטון. בטנק השרמן הותקן מקלע אחד בעמדת המקלען שליד הנהג ואחד על הצריח. בטנקי הצנטוריון והפטון הורכבו שלושה מקלעים: אחד במקביל לתותח, שכונה "מקלע מקביל" ומופעל על ידי תותחן הטנק, ושני מקלעים על גבי הצריח מבחוץ, אחד לשימוש המפקד והשני לשימושו של הטען קשר. בחרמ"ש הותקנו מקלעים אלה בזחל"מים. בכל זחל"מ הותקן מקלע בתא המפקד שליד הנהג וכן אחד עד שניים נוספים בצידי הזחל. המקלע היה נשק תקני גם על הג'יפים של יחידות הסיור החטיבתיות ומחלקות הסיור הגדודיות של חטיבות השריון והחרמ"ש.

הכינוי הרווח של המקלע בצה"ל היה "אפס שלוש" או "מקלע אפס שלוש", וברבים "אַפְסֵי שלוש".

רק מספר שנים לאחר מלחמת ששת הימים, בשנות השבעים, החלה החלפת מקלעי הבראונינג במקלעי מאג, תחילה ביחידות הרגלים ובהמשך גם בחטיבות השריון. המקלע המשיך לשרת בצה"ל עד סוף המאה ה-20, וביחידות מסוימות אף בראשית המאה ה-21.

לקריאה נוספתעריכה

פנחס וזה, המשימה רכש, מערכות, 1966

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא M1919 בראונינג בוויקישיתוף