ברברה אוורארד

מאיירת בריטית

ברברה אוורארדאנגלית: Barbara Everard ‏; 27 ביולי 1910 - 17 ביוני 1990) הייתה מאיירת בוטנית שיצירתה כללה ספרים, פרסומים בוטניים, מגזיני גינון, כרטיסי ברכה ולוחות הנצחה.[1]

ברברה אוורארד
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביולי 1910
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביוני 1990 (בגיל 79) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 17 ביוני 1990 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייהעריכה

ברברה בירד נולדה כבת הבכורה לצ'ארלס ורוזלי בירד בטלסקומב מנור, ליד ברייטון, סאסקס ב-27 ביולי 1910.

בשנת 1936 קיבלה ברברה עבודה בבית עסק בסוהו, לונדון, בבעלות ארנסט וולטר ת'ורנטון-סמית. בעוד שאחרים העתיקו ציורי מראה סיניים, היא למדה את אמנות הכנת טפטים סיניים. שילמו לה 30 שילינגים בשבוע כמתחילה, ועד מהרה היא עלתה לתפקיד בכיר, והוזמנה לעבוד וליצור ציורי קיר, לקשט מסך לתיאטרון הדומיניון החדש בטוטנהאם קורט רוד ולעצב ריהוט, בדים. ולקשט בתי עשירים. ההכשרה שקיבלה, יחד עם שיעורי לילה בבית הספר לאמנות באילינג, תרמו לעבודות הצבע הבוטניות שלה בחיים הבוגרים יותר.

בתקופת השפל הגדול הצטמצמה העבודה. בשנת 1938 בעת שעבדה כבת לוויה של ליידי דייוויס בטירת צ'ילהאם, קנט, נישאה ברברה בסתר לריימונד ואלאס אוורארד. זמן קצר לאחר חתונתם בעלה מונה לעוזר-מנהל בסינגפור, שהייתה אז חלק ממלאיה. עם זאת, הוא לא סיפר למעסיקיו שהוא נשוי ולכן ברברה נאלצה להישאר באנגליה, והצטרפה אליו רק כאשר לחץ הפרידה היה גדול מדי.

מלאיה ומלחמת העולם השנייהעריכה

עם פרוץ המלחמה באירופה, בני הזוג הרגישו שהגיע הזמן להביא ילד לעולם. בנם מרטין, נולד ב-7 ביולי 1940. בפברואר 1942 נפלה סינגפור לידי היפנים וריימונד, לאחר שהצטרף לכוח המתנדבים נלקח בשבי. ברברה ומרטין נמלטו עם הסירה האחרונה, והגיעו בשלום לאנגליה.

ריימונד שרד שלוש וחצי שנים כשבוי מלחמה, ונאלץ לעבוד בסלילת מסילת הרכבת לבורמה ועל הגשר של נהר קוואי. לאחר החזרה לאנגליה והחלמה, הוא חזר למלאיה כדי לסייע בפיתוח מטעי גומי לדאנלופ. ברברה ומרטין הפליגו מאנגליה והצטרפו אליו בשנת 1946.

בזמן שהיא גרה במטעי הגומי סביב מלאקה, החלה ברברה לאסוף ולצייר צמחים וסחלבים טרופיים. בנייני האחוזה היו גדולים, מעוצבים בצורה לא טובה ועם קירות חשופים, ולכן היא התחילה לצייר טבע דומם על בדים גדולים כדי למלא את החללים הריקים. היא החלה להציג בתערוכות פרחים בסינגפור, במלאקה ובקואלה לומפור, והרחיבה את אוסף הצמחים שלה ואת תיק העבודות שלה.

קריירה כמאיירת בוטניתעריכה

ברברה חזרה לאנגליה עם בעלה בשנת 1952, מרטין נשלח לפנימיה שלוש שנים קודם לכן. בשובה הציגה אוסף מחקרים של סחלבים מלאיים באולם המלכותי של גננות בכיכר וינסנט, לונדון, וזכתה במדליית הזהב הראשונה. בתערוכות מאוחר יותר של החברה המלכותית לגננות היא תזכה במדליות נוספות.

במשך שלושים השנים הבאות נודעה ברברה אוורארד כאמנית בוטנית מסחרית, והשלימה הזמנות פרטיות רבות של ציורי פרחים יחד עם איורים למספר ספרים, פרסומים בוטניים, מגזיני גינון, כרטיסי ברכה ולוחות הנצחה. אחת המשימות האלה הייתה של ג'ון גורני בחברת מדיצ'י, לצייר את אוסף פרחי הבר של בריטניה, משימה שארכה עשר שנים והביאה לסיום של כ-950 לוחות הדפסה. יצירה זו, מעולם לא פורסמה.

באותן שנים נולד למשפחתם בן שני, אנתוני.

בשנת 1975, עם מלגת נסיעות של וינסטון צ'רצ'יל, נסעה ברברה בחזרה למלזיה כדי ליצור ציורים בוטניים של מיני צמחים בסכנת הכחדה, כולל אלה שבהר קינאבלו.

בזמן מותה ב-17 ביוני 1990, הפכה ברברה לאחת האמניות הבוטניות המובילות בעולם.[2]

מספר ציורים ורישומים שלה נתרמו לחברות בוטניות שונות, כולל כ-250 לוחות ורישומים שניתנו לספרייה ולארכיון בגנים הבוטניים קיו.

במלאת 100 שנה להולדתה נערכה תערוכה של כמה מיצירותיה משנות החמישים עד שנות השמונים בתערוכת האמנות הבוטנית במרץ 2011, יחד עם פרסום האוטוביוגרפיה שלה.[1]

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Call Them the Happy Years by Barbara Everard, transcribed and edited by Martin Everard, pub. FastPrint (Peterborough ), 2011
  2. ^ Home Page, www.barbara-everard.com