ברברה גסט
ברברה גסט (באנגלית: Barbara Guest; 6 בספטמבר 1920 – 15 בפברואר 2006), הייתה משוררת וסופרת אמריקאית; חברה בדור הראשון של אסכולת השירה של ניו יורק.[1] במהלך 60 שנות כתיבתה הוציאה למעלה מ-20 ספרי שירה.[2] בשנת 1999, העניקה לה אגודת השירה של אמריקה (אנ') את מדליית פרוסט למפעל חיים.
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1920 ווילמינגטון, צפון קרולינה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 2006 (בגיל 85) ברקלי, ארצות הברית  |
| שם לידה |
Barbara Pinson |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קליפורניה בברקלי |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| סוגה | שירה, פרוזה |
| זרם ספרותי | אסכולת ניו יורק |
| פרסים והוקרה | Robert Frost Medal (1999) |
  | |
גסט כתבה גם ביקורת אמנות, חיבורים ומחזות. קולאז'ים שיצרה הופיעו על כריכות של כמה מספרי השירה שלה. כמו כן כתבה ביוגרפיה ידועה על המשוררת הילדה דוליטל ב-1984.[3]
חיים מוקדמים וחינוך
עריכהנולדה בשם ברברה אן פינסון בוילמינגטון (קרוליינה הצפונית), הבכורה מבין חמישה ילדים.[4] אביה היה קצין מבחן והמשפחה הרבתה לנדוד ברחבי ארצות הברית בהתאם לעבודתו. בעקבות מותו המוקדם של אביה, עברה להתגורר בבתיהם של קרובי משפחה בפלורידה, ולאחר מכן, בגיל 11, בלוס אנג'לס.[5] כילדה התאהבה בשירה בזכות היצירה "הנסיכה" של אלפרד טניסון. לאחר סיום לימודיה בתיכון בוורלי הילס ב-1939, למדה באוניברסיטת קליפורניה, תחילה בלוס אנג'לס (UCLA) ואחר כך בברקלי, שם סיימה תואר ראשון באנגלית ב-1943.
קריירה מוקדמת
עריכהלאחר שסיימה את לימודיה עברה לניו יורק, בהמלצתו של הסופר הנרי מילר,[5] במטרה להתערות בסצנת האמנות המקומית. תוך זמן קצר פגשה את המשוררים פרנק אוהרה, ג'יימס שוילר, ג'ון אשברי וקנת קוך. הקבוצה - הדור הראשון של משוררי אסכולת ניו יורק - התמרדה נגד השירה הווידויית והאסתטיקה הביקורתית החדשה שהיו נהוגות בשנות ה-50.[4]
ספר שיריה הראשון ראה אור על ידי גלריית טיבור דה נאג'י בשנת 1960. באותה שנה, הופיעה באנתולוגיה המכוננת "המשוררים האמריקאים החדשים" שפרסם חברה לכיתה בברקלי, דונלד אלן. אלן כלל את גסט בקבוצת משוררי אסכולת ניו יורק, לצד אוהרה, שוילר, אשברי וקוך.
במהלך שנות ה-50 כתבה גסט בנושאי אמנות עבור המגזינים ARTnews ו-Art and America.[2]
שירה
עריכהכמו החברים האחרים באסכולת ניו יורק, שירתה של גסט הושפעה מאקספרסיוניזם מופשט, מציור פעולה של שנות ה-50 וה-60, ומשירה סוריאליסטית. גסט עצמה מתארת את התבגרותה בהשפעת הסוריאליזם: "באווירה יצירתית של טקסים קסומים, לא הייתה הפרדה מוגדרת בין האמנויות... אי אפשר היה להסתכל שוב על שירה כממלכה נעולה".[6] הקריירה המוקדמת של גסט כמבקרת אמנות חידדה את המודעות המבנית שלה לשפה. שיריה ידועים באיכותם המופשטת, במסתורין שלהם ובשפתם החיה. היא ראתה את משימתה העיקרית כ"לעורר את הבלתי נראה, לחשוף אותו", והאמינה שנושא השיר "מוצא את עצמו" דרך הכתיבה ובזכות דמיונו של המשורר. כך מתקיימת בשירתה "הפרה של היחסים המקובלים של אובייקט וסובייקט, של מציאות ודמיון".[7]
גסט מתארת את עצמה כמי שלמדה מהסוריאליסטים כיצד לגרום לשיר "לנוע" בדרכים שאינן נרטיב ליניארי: על ידי הכנסת אלמנט אסוציאטיבי לתוך השיר, העברת תחושה של הכוח ה'קסום' (או הלא מציאותי) שממנו נגזר השיר, וטשטוש גבולות בין האמנויות הפואטיות, המוזיקליות והחזותיות (אפילו הפלסטיות).[6] במהלך השנים ולאורך כל הקריירה שלה, המשיכה שירתה החדשנית להרחיב את גבולות האמנות במורכבות, מקוריות ותעוזה.[8]
ב-1999 קיבלה את מדליית רוברט פרוסט על מפעל חיים מאגודת השירה של אמריקה. בנוסף קיבלה את פרס לונגווד, פרס אונירסיטת סן פרנסיסקו לשירה, פרס לורנס ליפטון לספרות, ופרס הספר של אוניברסיטת קולומביה.
חיים אישיים
עריכהב-1949 נישאה לסופר והמתרגם האנגלי סטיבן האדן-גסט, ולזוג נולדה בת. ב-1954 התגרשו. גסט נישאה בשנית לטרומבל היגינס, היסטוריון צבאי, ולזוג נולד בן. ב-1970 נפטר בעלה. גסט המשיכה לכתוב כמעט עד מותה ב-2006, בגיל 85.
מספריה
עריכה- מיקום הדברים (טיבור דה נאגי, 1960)
- השמיים הפתוחים (1962)
- המדרגות הכחולות (ספרי קורינתוס, 1968)
- שמיכות (מהדורת רכב, 1981)
- מוזיקליות, עם יוני פלטר (1988)
- ריאליזם הוגן (Sun & Moon Press, 1989)
- עירומים, עם וורן ברנדט (מהדורות אמנות, ניו יורק, 1989)
- התלהבות דפנסיבית (Sun & Moon Press, 1993)
- Striped Tales, הכוללת אמנות מאת אן דאן (Kelsey St. Press, 1995)
- מחפש אוויר (Sun & Moon Press, 1997)
- סלעים על מגש (Wesleyan, 1999)
- סימביוזה, עם האמנית לורי ריד (ברקלי: Kelsey Street Press, 2000)
- מיניאטורות ושירים אחרים (הוצאת אוניברסיטת ווסליאן, 2002)
- המבט האדום (הוצאת אוניברסיטת ווסליאן, 2005)
- אוסף השירים של ברברה גסט (Middletown, CT: Wesleyan University Press, 2008
הערות שוליים
עריכה- ^ "Jacket author notes: Barbara Guest". Jacketmagazine.com. 2003-10-16. נבדק ב-2011-08-05.
- ^ 1 2 Barbara Guest, Litmus Press (באנגלית)
- ^ Kakutani, Michiko (1984-01-04). "BOOKS OF THE TIMES". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-06-07.
- ^ 1 2 PoetryFoundation.org: "When I Say The Word Home, I Almost Whisper It", web.stanford.edu
- ^ 1 2 Hawtree, Christopher (2006-03-24). "Barbara Guest". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-06-07.
- ^ 1 2 Barbara Guest | Modern American Poetry, www.modernamericanpoetry.org
- ^ Guest, p. xviii
- ^ Academy of American Poets, Barbara Guest: Fair Realist, Poets.org (באנגלית)