קולאז'
קולאז' (גם קוֹלָז'; מצרפתית: coller – "להדביק"; על פי האקדמיה ללשון העברית: הֶדְבֵּק) הוא מדיה אמנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר, אריג, או אלמנטים אחרים ליצירת תמונה דו-ממדית. בדומה לציור, המבע האמנותי מבוטא באמצעות צבע, צורה, קומפוזיציה וכדומה, אך בנוסף לכך קיימים בקולאז' רבדים נוספים של הבעה הנגזרים מתכנים קיימים על גבי פיסות הנייר (כמו תמונות או טקסט), אופן קריעתם או גזירתם ושימוש בחומרים לא שגרתיים. טכניקת הקולאז' דומה לטכניקה אחרת - אסמבלאז', שבה מצורפים אובייקטים לכדי יצירה תלת-ממדית.
בעבודות מאוחרות של הצייר אנרי מאטיס, לדוגמה, מחליפה טכניקת הקולאז' את מלאכת הציור. בעבודות דוגמת "השבלול" (1952) עיצב מאטיס את היצירה מגזרי נייר אותם צבע. למרות שם היצירה, המנחה את הצופה לראייה מימטית, מתקיים ביצירה גם יחס בין הניירות הגזורים לבין רקעה של העבודה, והאמן מייחס לשניהם חשיבות דומה.
פרשנות אמנותית מודרניסטית מעניקה למדיום זה אופי ביקורתי כלפי המציאות, כיוון שהוא מאלץ את הצופה להתמודד עם חלקים שהם אשלייתיים ומציאותיים בו-זמנית. כך, לדוגמה, בקולאז'ים של האמן פבלו פיקאסו ניתן למצוא תיאור של טבע דומם עם עיתון, כאשר חלק מן העבודה עשוי בטכניקה של רישום וחלקה הוא פיסות עיתון מודבקות.
בעבודותיו של הצייר הגרמני קורט שוויטרס, חבר תנועת הדאדא, לדוגמה, מאפשר השימוש בקולאז' ליצור תמונה המבטאת חוסר היררכיה כיוון שהיא מורכבת מפיסות שונות ממקורות שונים - פרסומות, עיתונים, מגזינים ועוד.
הקולאז' הומצא על ידי הצייר והאומן פאבלו פיקאסו, כחלק מן עבודת הקוביזם.
הצייר יצר שברי אומנות כדי שיוכל לפרק ולשלב אותם ביצירותיו השונות.
בישראל
עריכהבין האמנים הישראלים שיצרו קולאז'ים יצוינו מרסל ינקו, מיכל נאמן, רפי לביא, פמלה לוי, נעמי שלו, זהבה אדלסבורג, עדי שגיא וטל דותן. אצל רובם הייתה יצירת הקולאז'ים רק חלק מעבודתם האמנותית, ורק בודדים, כגון נעמי שלו, יצרו אך ורק קולאז'ים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
קולאז', דף שער בספרייה הלאומית
