ברונו קיש

קרדיולוג ופיזיולוג ניסויי יהודי (1890–1966), מייסד שותף של האגודה הגרמנית לחקר הלב וכלי הדם.

בְּרוּנוֹ זְכַרְיָה קִישׁגרמנית: Bruno Zacharias Kisch‏; 28 באוגוסט 1890 בפראג12 באוגוסט 1966 בבאד נאוהיים (אנ')) היה קרדיולוג ופיזיולוג ניסויי ומייסד שותף של האגודה הגרמנית לחקר הלב וכלי הדם (אנ').

ברונו קיש
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 באוגוסט 1890
פראג עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 באוגוסט 1966 (בגיל 75)
באד נויהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • הקולג' לפילוסופיה של האוניברסיטה הגרמנית של פראג
  • German University in Prague Medical School עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

ברונו קיש הוא צאצא של משפחה מסורתית יהודית של אקדמאים ופקידי ממשל, למרות חוסר רצונו ללמוד באוניברסיטת קארל בפראג, פיתח קריירה מזהירה והתמסר למחקר במוסדות בפראג, נאפולי, פרנקפורט וקלן. ב-1928 התחתן עם זמרת הקונצרטים והאורטוריות רות קיש-ארנדט (גר'). כמו לרבים אחרים, עליית הנאציזם הפכה לטרגדיית חיים שעלתה לו בקריירה ואילצה אותו להגר לארצות הברית כנגד רצונו ולרצח בני משפחתו במחנות המוות. רק דרך קשריו הרבים עם חברים גרמנים ותיקים, הצליח קיש, שנשאר אאוטסיידר באקדמיה בארצות הברית במשך זמן רב, להתפייס עם גרמניה לאחר המלחמה.

קריירה אקדמית מוקדמת ושירות מלחמתי עריכה

קיש היה בנם של אלכסנדר קיש, מורה בגימנסיה שטפנס (Stefansgymnasium) ורב בית הכנסת מייזל ואשתו שרלוט בפראג.[1] הוא היה אחיו הצעיר של עורך הדין גידו קיש ובן דודו של העיתונאי אגון קיש. בשנת 1908 החל קיש ללמוד רפואה בפראג. כדי להעמיק את הידע שלו באמצעות מחקרים בוטניים, פיזיולוגיים וביוכימיים על צמחים ובעלי חיים, הוא עבד במהלך לימודיו במכון הבוטני של הנס מוליש (אנ') ובמכון הפיזיולוגי של פרנץ ברונו הופמן (אנ'). טיולי מחקר שמומנו על ידי מענקים לקחו אותו לתחנות המחקר הזואולוגי בטריאסטה ובנאפולי. מיד לאחר קבלת הדוקטורט שלו הוא מונה ב-1913 כעוזרו של היינריך אוולד הרינג (גר'), שבאותה תקופה ויתר על תפקידו כדקאן ומנהל האוניברסיטה וקיבל פרופסורה לפתופיזיולוגיה, יחד איתו באקדמיה להכשרה רפואית בקלן. היחסים ביניהם היו תמיד מתוחים; כמו רבים אחרים, קיש סלד מהסגנון הרודני של הרינג ולאחר מכן נאלץ בהכרח להתחרות במורה שלו.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, קיש התנדב לשירות צבאי כרופא יחידה של הצבא הקיסרי והמלכותי (אנ') האוסטרי. הייתה לו הזדמנות להמשיך את לימודיו בעודו חייל והגיש את עבודת הגמר שלו ב-1918 בדואר מזירת המלחמה נגד הרוסים. גם הרישיון ללמד בקלן הגיע אליו בדואר צבאי. בסוף המלחמה הוא שהה בפלזן, שם טיפל בנפגעי השפעת הספרדית.[2] לאחר תום המלחמה, הפסיד קיש את רוב הונו משום שהשקיע את הירושה שלו באיגרות חוב מלחמה.

בין המלחמות עריכה

לאחר המלחמה, קיש עבד בתחילה בקלן, שם מונה לפרופסור חבר בשנת 1922. בשנת 1923 הוא עבר למכון הפיזיולוגי-כימי של אוניברסיטת פרנקפורט.[1] בהמלצת פרידריך מוריץ (Friedrich Moritz) וקונראד אדנאואר, מונה קיש לפרופסור לפיזיולוגיה באוניברסיטה שהוקמה מחדש בשנת 1925. בקלן נשא הרצאות וקורסים בפיזיולוגיה וגטטיבית, כימית ופתולוגית וכן באופן כללי בביולוגיה וכמחליף בפרמקולוגיה. מסעות מחקר מדעיים הובילו אותו שוב לנאפולי. בשנת 1927 הוא היה גורם מרכזי בהקמת האגודה הגרמנית לחקר הלב וכלי הדם, האגודה הלאומית הראשונה לרפואת הלב וכלי הדם. יחד עם הרופא הפנימי אדוארד שטדלר (Eduard Stadler), הוא פרסם את כתב העת לחקר מחזור הדם (אנ') (Zeitschrift für Kreislaufforschung).[1]

בשנת 1934 קיבל קיש משרת פרופסור אורח באוניברסיטת סנטנדר. לאחר עליית הנאצים לשלטון, נשלל הרישיון שלו ללמד בסוף 1935 כתוצאה מהחקיקה האנטי-יהודית של השלטון הנאצי, ולאחר מכן פתח מרפאה קרדיולוגית בקלן, אותה נאלץ לסגור שוב בשנת 1937 לאחר שהוצא איסור לרופאים יהודים לעסוק במקצוע. בעזרתו של עמיתו פרנץ מקסימיליאן גרודל (גר'), שכבר היגר, הצליח קיש לקבל אשרת כניסה לארצות הברית ומענק מחקר בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. בדצמבר 1938 היגר ברונו קיש עם משפחתו לארצות הברית.[1]

הגירה ושנותיו האחרונות עריכה

במדינה הזרה התמודד קיש עם קשיים רבים. אחת התוצאות של זה הייתה ייסוד הקולג' האמריקאי לקרדיולוגיה (American College of Cardiology), שנוסד על ידי המהגרים, אשר הודרו במידה רבה מהקהילה המדעית, ואשר קיש היה נשיאו במשך שנתיים. עם זאת, לגישה לאחד ממיקרוסקופי האלקטרונים החדשים היה אפקט מעורר השראה, שהאפשרויות שלו העניקו לקיש תנופה חדשה לפעילות המחקר והפרסום שלו, שקפאו במשך שנים. כעוזר באוניברסיטת ייל, הוא עצמו היה מעורב בפיתוח החידוש הזה.

בשנת 1952, קיש חזר לגרמניה כאורח באספה השנתית של האגודה הגרמנית לחקר הלב וכלי הדם בבאד נאוהיים והפך לחבר כבוד. מתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוא היה בבאד נאוהיים כמעט מדי שנה, שם גם ביקש עזרה באביב 1966 לרפא את ההשלכות של דלקת ריאות שלא נרפא ממנה. ב-12 באוגוסט 1966 נכנע להשפעות המחלה בסנטוריום גרודל בבאד נאוהיים.[3] הוא נקבר בירושלים.

הישגים מדעיים עריכה

מחקרים רפואיים עריכה

העניין המקצועי של ברונו קיש היה כולו ברפואה ניסויית. הוא עשה עבודת הכנה חשובה על רפלקסים במחזור הדם להצלחות שעזרו לאחרים, כלומר להרינג, שבאופן אישי לא החזיק ממנו, לתהילת עולם מדעית. הוא גם עשה את אחד הצעדים הראשונים לקראת התפתחות שימוש בקרדיופלגיה (אנ'), והיה הראשון שתיאר את מה שנקרא דיכוי דחף יתר (overdrive suppression) באלקטרופיזיולוגיה של הלב.

במחקריו המאוחרים יותר, קיש עשה שימוש נלהב במיקרוסקופ האלקטרונים החדש שפותח, שהיה נגיש רק למעטים, שאת התועלת שבו זיהה כבר בשלב מוקדם ושסייע למחקר שלו לפרוח שוב. המדע חייב את גילוי המיטוכונדריון של סיבי שריר הלב ותפקודם (1952) לעבודתו על מבנה העל של הלב. הוא גם היה הראשון שתיאר את הגרגירים של העלייה של הלב (1963). המחקר של קיש לא היה רק על הביולוגיה האנושית; הוא גם בחן את לבם של דגים וצפרדעים מתחת למיקרוסקופ, והראה סקרנות רבה ליצורי ים מהשהייה הראשונה שלו בנאפולי; גם הגילוי שלו של פוספוקריאטין באיבר החשמלי של הבטאים מעיד על כך. בעבודתו המאוחרת הוא עבד גם על מבנה העל של שרירי התעופה של בעלי חיים וכן על מבנה העל של הנימים.

אין לזלזל בתועלת שהצטברה למחקר באמצעות הקמת האגודה הגרמנית לחקר הלב וכלי הדם וכתב העת לחקר מחזור הדם, שקיש הפעיל. פרס המחקר הדו-שנתי לרפואת לב ניסויית המוענק על ידי אגודת הלב הגרמנית נושא את שמו של ברונו קיש.

תחומים אחרים עריכה

כבעל מוח משכיל רב-תחומי, קיש לא הגביל את עצמו לתחום המקצועי שלו. מאמציו הניבו גם תוצאות בולטות בתחומים שונים לחלוטין, כמו נומיסמטיקה ואפילו ספרות. בהערכת החברה לקרדיולוגיה, הוא נקרא אפוא "בן אדם שלם" (vollständiger Mensch) על פי האידיאל של איש אשכולות של הרנסאנס.

כיהודי מאמין היה קיש פעיל בציבור בתחום הדת, בגרמניה למשל בהקמת בית המדרש היהודי בקלן, וכן בארצות הברית. הוא נתן הרצאות, ערך מחקר קהילתי וגנאלוגי והתמסר לשימור זכרם של גדולי חכמים יהודים, ומונה את המהר"ל מפראג בין אבותיו.

קיש הוריש כמה תיקים מהארכיון הנרחב שלו לארכיון העירייה של העיר קלן, בעוד שחלקים אחרים מהארכיון שלו נמסרו לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים על ידי אלמנתו, רות קיש-ארנדט.[4]

 
אבני נגף לזכר משפחות קיש וקון בקלן

מחוות והוקרות עריכה

האגודה הגרמנית לקרדיולוגיה מעניקה את מדליית ברונו קיש עבור שירותים מיוחדים למוניטין ולפיתוח נוסף של האגודה.[5]

"דרך ברונו קיש" (Bruno-Kisch-Weg) ברובע לינדנתאל (Lindenthal) בקלן קרויה על שמו מאז אוקטובר 2016.[6]

ב-5 באוקטובר 2020 הציב האמן גונטר דמניג שש אבני נגף בקלן מול ביתה לשעבר של משפחת קיש ב-Kaesenstraße לזכר ברונו קיש, חמותו קרוליין קון, אשתו רות ושלושת ילדיהם.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 Kisch, Bruno - Deutsche Biographie
  2. ^ BRUNO KISCH, Vitalis
  3. ^ Wolfgang Schaper, Jutta Schaper: Bruno Kisch, Leben und Werk. Ein Versuch. In: Zeitschrift für Kardiologie. Bd. 84, Suppl. 1, 1995, S. 1–10.
  4. ^ ברונו זכריה קיש (1890–1966) בספרייה הלאומית
  5. ^ Bruno Kisch Medaille, DGK
  6. ^ hrung für einen Immi: Bruno-Kisch-Weg eingeweiht