[בשבת מוסיף: וּרְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה; בראש חודש: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה; בראש השנה: וְזָכְרֵנוּ לְטוֹבָה בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה; ביום טוב: וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה]
כִּי אַתָּה ה' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל על יין מסיים: פְּרִי הַגֶּפֶן, בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן: (בא"י אומר: וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ); על פירות: הַפֵּרוֹת, בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת: (בא"י וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ); על מזונות: הַמִחְיָה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה: על מזונות ויין ביחד: הַמִּחְיָה וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן, בָּרוּךְ אַתָּה ה' עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן: (בא"י: וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ)
ברכה זו נקראת ברכה מעין שלוש, משום שהיא ברכה אחת שסדורה על פי סדר שלוש ברכות הראשונות של ברכת המזון העוסקות בהודאה לאלוקים על המזון, בהודאה על ארץ ישראל, ובבקשה לבניין ירושלים.
מאכל שנעשה מאחד מחמשת מיני דגן (כולם זנים של חיטה ושעורה, שני המינים הראשונים משבעת המינים) - שלא בצורת פת. בראשונים נחלקו מתי נחשב המאכל שהוא אינו בצורת פת, שלא יתחייבו לברך עליו ברכת 'המוציא לחם מן הארץ'.
לאחר אכילת אחד מחמשת המינים (מלבד חיטה ושעורה) הנוספים שנזכרו בפסוק המדבר בשבח ארץ ישראל,[1] כולם פירות האילן: תאנים, רימונים, ענבים, זיתים ותמרים. כאשר מינים אלו מקורם מארץ ישראל, תיקנו להזכיר שבח זה של ארץ ישראל בלשון הברכה, במקום 'ועל הפירות' יש לומר 'ועל פירותיה'.
לאחר שתיית יין הנעשה מגפן, יש לברך ברכה אחת מעין שלוש, שמשום חשיבותו של היין קבעו לו נוסח ברכה בפני עצמו, שלא כשאר משקים שמברכים אחר שתייתם ברכת בורא נפשות.
ערך מורחב – פת הבאה בכיסנין
ברכת מעין שלוש, באתר ויקיטקסט