פתיחת התפריט הראשי

בהלכה, פת הבאה בכיסנין היא מאפה ואין דרך העולם "לקבוע עליה סעודה". השם "פת הבאה בכיסנין" מופיע בגמרא[1], ונחלקו הראשונים בפירושו (ראה להלן).

פת הבאה בכיסנין
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת ברכות, דף מ"ב, עמוד א'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות ברכות
פרק ג הלכה ט
שולחן ערוך אורח חיים,
סימן קסח סעיפים ו-ח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בניגוד ללחם רגיל, שמברכים עליו קודם האכילה "המוציא לחם מן הארץ"[2] ואם אכל כזית מברך בסיומו "ברכת המזון", פת הבאה בכיסנין מברכים עליה קודם האכילה "בורא מיני מזונות", ובסיום האכילה "ברכה מעין שלוש". אך אם שינה מהמקובל ואכל כמות גדולה שרגילים לקבוע עליה סעודה, אזי דינה כלחם ומברכים לפניה 'ברכת המוציא לחם מן הארץ' ואחריה 'ברכת המזון' (ונחלקו הראשונים לגבי אדם שקבע סעודה על שיעור קטן מהמקובל, האם יש בכך קביעות סעודה).

בבאור גדר המושג "קביעת סעודה" מופיעות כמה דעות באחרונים.

תוכן עניינים

פירושיםעריכה

 
פת הבאה בכיסנין לכל הדעות (כיס, בצק עם טעם ויבש)

שלושה פירושים נזכרו בדברי הראשונים לפת הבאה בכיסנין:

  • רבנו חננאל ואתו רוב הראשונים פירשו ש"פת הבאה בכיסנין" היינו שיש בה כיסים וממלאים בהם מיני מתיקה כפרג, אגוזים וכו' כדוגמת אוזני המן ושטרודל תפוחים.
  • הרמב"ם מפרש שמדובר במיני מאפים שהוסיפו לבצק שלהם טעם שיוצר שינוי במאפה, למשל סוכר בעוגות, ביסקוויטים וכו' או מאפה שהוסיפו לבצקו שמן (למשל בורקס). בפירוש שיטה זו נחלקו רבי יוסף קארו והרמ"א בשולחן ערוך האם צריך שטעם התוספת יהיה ניכר בבצק (דעת ר' יוסף קארו) או שגם שצריך שהתוספת תהיה העיקר ביחס לנוזלים בבצק (דעת הרמ"א). אולם יש שהסבירו, שמחלוקת זו תלויה במציאות הנהוגה באותו מקום, שבמקום שנהגו לאכול לחמים מתוקים יותר, רק כאשר התוספת היא עיקרית היא הופכת את המאפה לפת הבאה בכיסנין[3].
  • רב האי גאון פירש שאלו מיני מאפה יבשים עשוים אפילו רק מקמח ומים שאדם כוססם בשיניו בבתי משתה ואין הדרך לאוכלם בקביעות סעודה כבייגלה, קרקרים ומציות

מאכלים המבוססים על בצק, אך אינם אפויים אלא מבושלים או מטוגנים עמוק מאוד הם ודאי אינם פת הבאה בכסנין, למשל פסטה, קובה, סופגניה וכדומה. מאכלים אלו אין להם יחודיות של פת ולכן לא חל דין קביעת סעודה, לפיכך מברכים לפניהם ברכת בורא מיני מזונות ולאחריהם ברכת על המחיה גם אם אכל מהם שיעור קביעות סעודה,היות ולא שייך בהם קביעות סעודה כנ"ל

הלכה למעשהעריכה

השולחן ערוך מביא שלהלכה נותנים לשלושת הסוגים האלו את דיני "פת הבאה בכיסנין", בביאור הלכה מוסבר הדבר (על פי ספר מאמר מרדכי), שייתכן שהדעות השונות שנכתבו לגבי פרוש המושג "פת הבאה בכיסנין" לא בהכרח סותרות, ואפשר לומר שלא מקובל לקבוע סעודה על כל המאכלים הללו, ולכן, אם לא שינה מהאכילה הרגילה, ואכלם מבלי לקבוע עליהם סעודה, יש לברך עליהם "בורא מיני מזונות". אך אם אכל מהם כשיעור קביעת סעודה דינו כלחם ומברך לפניהם "המוציא" ואחריהם "ברכת המזון".

שיעור קביעת סעודהעריכה

נחלקו הפוסקים מהו שיעור קביעות סעודה: האם הוא שיעור שתלוי בכוונת האדם או בתוצאת האכילה (כלומר שהוא מתכנן לשבוע מאכילה זו, או שהוא שבע ממנה). או שהוא שיעור קבוע לכל קבוצת אוכלוסייה, המשוער לפי הכמות שאדם אוכל בסעודה ממוצעת (בתוך שיטה זו, נחלקו מהו שיעור זה). למעשה, אחת משיטות הפסיקה המקובלות היא דווקא זו המשלבת בין השיטות השונות, ולפיה כדי לקבוע סעודה ולהחשיב פת הבאה בכיסנין כלחם, יש צורך בשני תנאים: לאכול שיעור 4 ביצים (כ-200 סמ"ק), וכן לשבוע מאכילה זו (בצירוף כל מה שיאכל באותה סעודה, גם דברים שאינם מאפה)[4].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מסכת ברכות, דף מ"ב, עמוד א'
  2. ^ בכלשהו, גם אם אוכל פחות כזית מברך לפניו "המוציא לחם מן הארץ".
  3. ^ פניני הלכה, פרק ו, הלכה, ו, הערה 5.
  4. ^ פניני הלכה, ברכות, פרק ו, הלכה ד.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.