פת הבאה בכיסנין
בהלכה, פת הבאה בכיסנין היא מאפה שאין דרך העולם "לקבוע עליה סעודה". השם "פת הבאה בכיסנין" מופיע בגמרא[1], ונחלקו ראשונים בפירושו (ראה להלן).
| תלמוד בבלי | מסכת ברכות, דף מ"ב, עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק ג', הלכה ט' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן קס"ח, סעיפים ו'-ח' |
  | |
בניגוד ללחם רגיל, שמברכים עליו קודם האכילה ברכת 'המוציא לחם מן הארץ'[2] ולאחריה 'ברכת המזון, על פת הבאה בכיסנין מברכים קודם האכילה ברכת 'בורא מיני מזונות', ולאחריה ברכת מעין שלוש.
אך אם שינה מהמקובל ואכל כמות גדולה שרגילים לקבוע עליה סעודה, אזי דינה כלחם ומברכים לפניה 'המוציא' ולאחריה ברכת המזון.
הגדרתה עריכה
פת הבאה בכיסנין היא פת, כלומר מאפה המבוסס על בצק העשוי מאחד מחמשת מיני דגן, אך היא שונה מפת רגילה, ונאמרו שלושה הסברים שונים במה מתבטא השינוי:
- מאפה ממולא במיני מתיקה כשוקולד, ריבה, פרג, גבינה, אגוזים וכד', כדוגמת ערגליות, רוגלעך, אוזני המן, שטרודל תפוחים, חלק מהבורקסים וכד'. זהו פירושם של רבנו חננאל ורוב הראשונים, המסבירים את המושג 'כיסנין' מלשון כיס (=מילוי)[3]
- מאפה שהבצק שלו מתוק, כדוגמת עוגה, עוגיה, ביסקוויט, בצק עלים (לרוב), וכד'. זהו פירושו של הרמב"ם. בשיטה זו נחלקו רבי יוסף קארו והרמ"א: לשיטת רבי יוסף קארו מספיק שהמתיקות תהיה ניכרת בטעם המאפה, ואילו לשיטת הרמ"א צריך שכמות הממתיקים שבמאפה תהיה גדולה משאר הרכיבים (כמות השמן לעומת כמות המים, הסוכר לעומת הקמח, וכן על זה הדרך).[3] (יש שהסבירו, שמחלוקת זו תלויה במציאות הנהוגה באותו מקום, שבמקום שנהגו לאכול לחמים מתוקים יותר, רק כאשר התוספת היא עיקרית היא הופכת את המאפה לפת הבאה בכיסנין[4].)
- מאפה יבש וקראנצ'י, כמו בייגלה, קרקר, ביסקוויט, מציות, וופל וכד', ואפילו אם עשויים רק מקמח ומים. זהו פירושו של רב האי גאון, המבאר את המושג 'כיסנין' מלשון כסיסה (כמו כסיסת צפורניים).[3]
מאכלים המבוססים על בצק, אך אינם אפויים אלא מבושלים או מטוגנים עמוק מאוד, כמו פסטה, קוסקוס, קובה, סופגניה וכד', אינם נחשבים פת הבאה בכיסנין, והם מכונים 'מעשה קדרה', ואפילו אם יחול עליהם אחד או יותר מהתנאים המוזכרים לעיל. ברכותיהם יהיו תמיד 'מזונות' ו'על המחיה'.
הלכה למעשה עריכה
השולחן ערוך מביא שלהלכה נותנים לשלושת הסוגים האלו את דיני "פת הבאה בכיסנין", בביאור הלכה מוסבר הדבר (על פי ספר מאמר מרדכי), שייתכן שהדעות השונות שנכתבו לגבי פירוש המושג "פת הבאה בכיסנין" לא בהכרח סותרות, וניתן לומר שלא מקובל לקבוע סעודה על כל המאכלים הללו, ולכן, אם לא שינה מהאכילה הרגילה, ואכלם מבלי לקבוע עליהם סעודה, יש לברך עליהם "בורא מיני מזונות". אך אם אכל מהם כשיעור קביעת סעודה דינו כלחם ומברך לפניהם "המוציא" ואחריהם "ברכת המזון".
שיעור קביעת סעודה עריכה
נחלקו הפוסקים מהו שיעור קביעות סעודה: האם הוא שיעור שתלוי בכוונת האדם או בתוצאת האכילה (כלומר שהוא מתכנן לשבוע מאכילה זו, או שהוא שבע ממנה). או שהוא שיעור קבוע לכל קבוצת אוכלוסייה, המשוער לפי הכמות שאדם אוכל בסעודה ממוצעת (בתוך שיטה זו, נחלקו מהו שיעור זה). למעשה, אחת משיטות הפסיקה המקובלות היא דווקא זו המשלבת בין השיטות השונות, ולפיה כדי לקבוע סעודה ולהחשיב פת הבאה בכיסנין כלחם, יש צורך בשני תנאים: לאכול שיעור 4 ביצים (כ-200 סמ"ק), וכן לשבוע מאכילה זו (בצירוף כל מה שיאכל באותה סעודה, גם דברים שאינם מאפה)[5].
המשנה ברורה (סי' קס"ח, סקכ"ד) מביא את דעת הגר"א, האשכול ושיבולי הלקט לפיהם שיעור קביעת סעודה גדול מ 4 ביצים ויש לשערו כשיעור סעודת בקר או ערב, ולדעתו אף לשון השולחן ערוך כנוטה לכך. עם זאת פוסק כי לכתחילה יש לחוש לדעת המחמירים שדי ב 4 ביצים לקביעת סעודה.
ערוך השלחן (סימן קס"ח סעיף ט"ז) מביא תחילה את הדעה ששיעור קביעת סעודה הוא 4 ביצים ולאחריה את הדעה החולקת בשם שולחן ערוך הרב (סי' קס"ח, סע"ח) ובשם הגר"א על פי חיי אדם (כלל נ"ד, נשמת אדם) לפיהם שיעור קביעת סעודה הוא כחצי שיעור חלה, דהיינו חצי עומר השווה ל 21.6 ביצים - שהם כליטר ורבע על פי שיטת ר' חיים נאה.
נחלקו הראשונים לגבי אדם שקבע סעודה על שיעור קטן מהמקובל, האם יש בכך קביעות סעודה.
קישורים חיצוניים עריכה
- אסופת מאמרים בנושא פת הבאה בכיסנין, באתר ספריית אסיף.
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ברכות - פת הבאה בכיסנין, הוצאת מכון הר ברכה, תשס"ט.
הערות שוליים עריכה
- ^ מסכת ברכות, דף מ"ב, עמוד א'
- ^ בכלשהו, גם אם אוכל פחות כזית מברך לפניו "המוציא לחם מן הארץ".
- ^ 1 2 3 שולחן ערוך אורח חיים קסח ז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ פניני הלכה, פרק ו, הלכה, ו, הערה 5.
- ^ פניני הלכה, ברכות, פרק ו, הלכה ד.