ברנהרד זקלס

מלחין גרמני

בֵּרְנַהָרְד זֶקלֶסגרמנית: Berhnard Sekles;‏ 20 במרץ 1872 - 8 בדצמבר 1934) היה מלחין, מנצח, פסנתרן ומחנך יהודי-גרמני.

ברנהרד זקלס
Sekles1913.jpg
לידה 20 במרץ 1872
פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1934 (בגיל 62)
פרנקפורט, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח, פסנתרן, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חייוEdit

ברנרד זקלס נולד ב-1872 בפרנקפורט. הוא למד הלחנה אצל איוון קנור (Iwan Knorr), תזמור אצל אנגלברט הומפרדינק ופסנתר אצל לזרו עוזיאלי (Lazzaro Uzielli). בשנים 94–1893 שימש קאפלמייסטר בבית האופרה בהיידלברג ובשנים 96–1895 בתיאטרון העירוני במיינץ. ב-1896 היה למורה בקונסרבטוריון הוך למוזיקה בפרנקפורט; כאן יזם ב-1928 את פתיחת הקורס האקדמי הראשון בג'אז באירופה מאז ומעולם, בהדרכת מתיאש שייבר, על אף התנגדות נמרצת מצד חוגי השמרנים. זקלס ניהל את הקונסרבטוריון בשנים 1923 עד 1933. בין תלמידי ההלחנה שלו היו פאול הינדמית, רודי שטפאן, תאודור אדורנו, מקס רודולף וארנסט טוך. הוא היה מראשוני האקדמאים היהודים שאיבדו את משרתם עם עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. זקלס מת ב-1934 בעיר הולדתו פרנקפורט, בגיל 62.[1]

יצירתוEdit

סגנון יצירתו של זקלס היה רומנטי מאוחר והושפע מברהמס. ביצירותיו הווקאליות המוקדמות השתמש בנושאים ובטקסטים סלאביים ומזרחיים. בכתיבתו האינסטרומנטאלית פיתח את צורת המיניאטורה. בשנות ה-20' של המאה ה-20 תרם להתפתחות הסגנון הנאו-בארוקי בכתיבת פוגות ופסאקאליות.[2]

מבחר מיצירותיוEdit

  • "יום הולדת האינפנטה" (בלט, 1913), מבוסס על האגדה של אוסקר ויילד.
  • "שחרזדה" (אופרה, 1917)
  • "כלולות הפָאוּן" (Die Hochzeit des Faun) (בלט, 1921)
  • "עשר הנשיקות" (Die zehn Küsse) (אופרה, 1926)
  • "שאקון על נושא שיר לכת במפעם מתומן" (Chaconne über ein achttaktiges Marschthema) לוויולה ופסנתר, אופוס 38 (1931)

תלמידיםEdit

קישורים חיצונייםEdit

הערות שולייםEdit

  1. ^ גיזלהר שוברט, "ברנרד זקלס" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין.
  2. ^ גרוב