ברנהרד ליכטנברג
ברנהרד ליכטנברג (בגרמנית: Bernhard Lichtenberg) (3 בדצמבר 1875 – 5 בנובמבר 1943) היה כומר קתולי ותאולוג גרמני שהתנגד במופגן לרדיפת היהודים על ידי הנאצים והיה בעצמו לקרבנם בעקבות זאת.
.jpg) | |
| לידה |
3 בדצמבר 1875 אולאווה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1943 (בגיל 67) הוף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום קבורה |
קתדרלת הדוויג הקדושה |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
| מקצוע |
כומר קתולי, תאולוג, לוחם מחתרת, כהן דת |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (7 ביולי 2004) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | ברנהרד ליכטנברג |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ליכטנברג נולד באוחלאו שבשלזיה (בסמיכות לברסלאו, בפולין של היום) ולמד תאולוגיה באינסברוק, אוסטריה. ב-1899 הוסמך לכמורה. מ-1900 שימש ככומר בקהילה בשרלוטנבורג שבברלין.
בימי מלחמת העולם הראשונה היה ליכטנברג כומר צבאי של גדוד חיל רגלים. במקביל נכנס לפוליטיקה המקומית כחבר מועצת העיר מטעם מפלגת המרכז הקתולית.
ליכטנברג סומן כאויב על ידי יוזף גבלס, מי שעתיד היה להיות שר התעמולה של הרייך השלישי, עוד ב-1931, כאשר היה בין הקוראים למאמיני הדת הקתולית ללכת לראות את הסרט במערב אין כל חדש, עיבוד לספרו הפציפיסטי של אריך מריה רמרק על מלחמת העולם הראשונה. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 ערכו שוטרי הגסטפו חיפוש בדירת משפחתו. בשנים שלאחר מכן נערכו בה חיפושים נוספים.
ב-1935 מחה ליכטנברג במכתב רשמי להרמן גרינג על התנאים במחנה הריכוז אסטרווגן. ב-1938 התמנה לכומר הראשי בקתדרלת הדוויג הקדושה בברלין. הבישוף של ברלין הטיל עליו אז לעזור לנוצרים שמוצאם יהודי לעזוב את גרמניה.
לאחר ליל הבדולח הנהיג ליכטנברג תפילה למען היהודים הנרדפים והמגורשים בתפילת הערב בקתדרלה. הוא אף מחה כנגד תוכנית האותנסיה של הנאצים. במכתבו ללאונרדו קונטי, הרופא הראשי של הרייך, יצא נגד רצח חולי הנפש והנכים על ידי המדינה.
הדיקטטורה הנאצית לא נהגה לעבור לסדר היום על התרסות פומביות כגון זו, אף שחששה לעיתים לפגוע באנשי הכנסייה. ב-23 באוקטובר 1941 נעצר ליכטנברג וב-22 במאי 1942 נידון לשתי שנות מאסר. לאחר שנגזר דינו נשאל אם יש לו דבר מה נוסף לומר לפרוטוקול. הוא ניצל הזדמנות זו כדי להצהיר ש"שום נזק לא נגרם למדינה מכך שאזרחים מתפללים למען היהודים". לאחר שסיים לרצות גזר דין זה ב-1943, הציע הגסטפו להניח לו, ובלבד שיתחייב לא להטיף עד תום המלחמה. הוא סירב וביקש במקום זאת להשלח לפולין ולשמש ככומר עבור הנוצרים שגורשו לשם בשל מוצאם היהודי.[1] לבסוף נשלח למחנה הריכוז דכאו, אולם בדרכו לשם חלה ומת.
ב-1965 הובאו עצמותיו לקבורה בקתדרלת הדוויג הקדושה במרכז ברלין. ב-23 ביוני 1996 הכריז האפיפיור יוחנן פאולוס השני בביקורו בברלין עליו כמבורך. תהליך הקאנוניזציה של ליכטנברג כקדוש קתולי נמשך עדיין. ב-7 ביולי 2004 הוכר על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם וב-18 במאי 2005 העניק שגריר ישראל בגרמניה שמעון שטיין את תעודת הכבוד והמדליה המוענקות לחסידי אומות העולם לקרדינל גאורג שטרצינסקי, הארכיבישוף של ברלין, שקיבל אותה בשמו של ליכטנברג בטקס שנערך בקתדרלת הדוויג הקדושה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ברנהרד ליכטנברג באתר יד ושם (עברית)
- ברנהרד ליכטנברג, חסיד אומות העולם, באתר יד ושם
- על יחס הנאצים לקתולים, באתר יד ושם
הערות שוליים עריכה
- ^ ברנרד ליכטנברג, באתר "יד ושם"